אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
אביר הצרכן הישראלי לא יילחם בבנקים, במחיר החשמל וברגולטורים המפחידים

אביר הצרכן הישראלי לא יילחם בבנקים, במחיר החשמל וברגולטורים המפחידים

דיויד גילה רוצה לעודד תחרות באופן אקטיבי היכן שזו אינה קיימת, אבל מסנדל את עצמו למגוון תחומים צר מדי. הבחירה בענישה מינהלית בלבד מלמדת שחסרות כאן שיניים אמיתיות

03.11.2013, 06:49 | נעמה סיקולר
בוקר טוב לדיויד גילה. שנתיים וחצי אחרי שהפך לממונה על הגבלים עסקיים הפנים גילה שהתפקיד של רשות ההגבלים העסקיים הוא לא רק לאתר הסדרים כובלים שפוגעים בתחרות או לאשר מיזוגים. לא מדובר בהתפכחות או באבולוציה טבעית של גילה בתפקיד הממונה, אלא ביישום ההבטחות שלו עצמו, של האג'נדה שהביא איתו מהאקדמיה, מעבר מברבורים בתקשורת למעשים בפועל, בשעה טובה.

הכוונה של גילה לאסור על מונופולים לגבות מחירים מופרזים מהצרכנים היא מהפכה של ממש, הסנונית הראשונה לשינוי כיוון ברשות ההגבלים - לא רק סילוק פגיעה בתחרות כאשר היא כבר מתרחשת, אלא גם עידוד אקטיבי של התחרות בתחומים שסובלים מהיעדר תחרות. מהלך שאמנם היה גם אפשרי עד עכשיו במסגרת החוקית הקיימת, אך מעולם לא נאכף. זהו מהלך שנוי במחלוקת בקרב רשויות ההגבלים העסקיים בעולם. למשל, זו האמריקאית סבורה שמחיר מופרז איננו מהווה כשלעצמו פגיעה בתחרות. במובן הזה, הצעד של דיויד גילה הוא מהפכני וחדשני.

חצי צעד לאחור

 

אבל צריך גם להתייחס לאותיות הקטנות שבגילוי הדעת של גילה שהולך כאן שני צעדים קדימה ואז עושה גם חצי צעד לאחור. לרשות ההגבלים העסקיים היסטוריה של התגוששות עם רגולטורים שמפקחים על תחומים ספציפיים, ובראשם המפקח על הבנקים. בנק ישראל באופן מסורתי לא אוהב שהממונה על הגבלים עסקיים נכנס עם שיקולי תחרות לתוך המשוואה העדינה שבתחום אחריותו - יציבות הבנקים. מבחינת בנק ישראל, במשוואה שלו התחרות משנית בחשיבותה ליציבות. מהטעם הזה התנגד בנק ישראל בעבר לאפשר לממונה על הגבלים עסקיים להכפיף את הבנקים לחוק קבוצות הריכוז, ומהסיבה הזו הקשה בנק ישראל רק בשבוע שעבר על הפיכתו של גילה לממונה הבלתי מעורער על יישום חוק הריכוזיות, ודרש שלצדו תשב ועדת רגולטורים שתהיה אחראית על הנושא.

הממונה על ההגבלים, דיויד גילה. מה עם הבנקים?, צילום: עמית שעל הממונה על ההגבלים, דיויד גילה. מה עם הבנקים? | צילום: עמית שעל הממונה על ההגבלים, דיויד גילה. מה עם הבנקים?, צילום: עמית שעל

על הרקע הזו מודיעה רשות ההגבלים העסקיים בגילוי הדעת הנוכחי שקיומו של רגולטור רלבנטי עשוי להוות משקל נגד להתערבות שלה במחירים מופרזים של מונופולים. הסייג הזה מוציא מגדר ההתערבות במחיר לא רק את הבנקים אלא גם שורה ארוכה של תחומים שמפוקחים בידי רגולטורים ענפיים - ממחיר החשמל ועד דמי הניהול בפנסיה, ממחירי הסלולר ועד מחיר המים.

שינויים בהרגלי הצריכה

 

הממונה מאותת למעשה שמדובר במהפכה שתהיה רלבנטית כמעט לשוק אחד בלבד - שוק מוצרי הצריכה. שוק זה עתיר מונופולים ואולי נוגע לכל אחד מאיתנו בבטן הרכה, אבל הוא לא המקור היחידי ליוקר המחיה בישראל. במובן הזה המהלך של גילה הוא חוכמה על חלשים — הוא לא ייכנס לעימות עם הרגולטורים המקבילים לו, גם במקומות שהוא בעצמו סבור שקיים תמחור מופרז מצד מונופולים. עם זאת, המהלך החדש של גילה עשוי להפוך אותו לאביר הצרכן הישראלי, כי ההיסטוריה כבר הוכיחה ששקל בקוטג' מעצבן וכואב לנו יותר מהפסד של אלפי שקלים בגלל דמי ניהול מופרזים בפנסיה. במובן זה המהלך של דיויד גילה טוב אבל לא מספיק, ולא ברור מדוע הוא בוחר לסנדל את עצמו מראש למגוון כה מצומצם של תחומים.

גם, ואולי בעיקר, לא ברור מדוע גילה מחליט מראש שמסלול הענישה ביחס למונופולים שיגבו מחיר מופרז יתמצה אך ורק בצד המינהלי. קנס של מאות אלפי שקלים ואפילו מיליונים בודדים על מחזור של מיליארדי שקלים הוא לא עונש כבד במיוחד, ולכן כדי שהמהלך של גילה יקבל שיניים אמיתיות, הוא צריך לפתח את הכלי החדש לידי מכונת הרתעה של ממש, כך שמה שאולי לא ידגדג לחברות הגדולות בכיס יפגע בהן יותר מבחינת תדמיתית. זו תהיה הפגיעה האמיתית — עצם הקביעה והפרסום ברבים שחברה גבתה מאיתנו מחיר מופרז. משם הצרכנים כבר יידעו מה לעשות.

שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות