אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
איך בוחרים מאמן? צילום: אורן אהרוני

איך בוחרים מאמן?

זו בכלל לא שאלה רלבנטית בספורט הישראלי. קודם כל צריך להתוות חזון, לגבש אסטרטגיה, להנחיל סגנון ותרבות מועדון ורק אז למנות מאמן

04.11.2013, 09:28 | אוריאל דסקל

"התואיל להגיד לי, בבקשה, באיזו דרך עליי ללכת מכאן?", שאלה אליס את החתול צ'שייר בספר "הרפתקאות אליס בארץ הפלאות" מאת לואיס קרול. "זה תלוי במידה רבה לאן את רוצה להגיע", ענה החתול. נראה כי בספורט הישראלי שכחו לשאול את השאלה הזו או אף פעם לא ידעו שצריך לשאול.

קראו עוד בכלכליסט

הספורט הישראלי עומד בפני תקופה עסוקה בלשכת התעסוקה. כך נראה. דיוויד בלאט, מאמן מכבי תל אביב, מותג הספורט הגדול בישראל, נמצא הפסד או שניים מפיטורים. נראה גם שאריק בנאדו, מאמן מכבי חיפה, לא ממש בטוח בתפקידו. אלי גוטמן, מאמן נבחרת ישראל, שוקד על דו"ח שככל הנראה יהיה האחרון שלו כמאמן נבחרת ישראל. גם סביב העבודה של רן בן שמעון בהפועל תל אביבה יש באזז אינסופי. בכלל, התחושה היא שעתיד מועדון/נבחרת נסב בעיקר על השאלות מי יאמן ומי יחליף את מי שאימן. זאת אף על פי שהשאלה צריכה להיות, עד כמה מאמן יכול להשפיע על עתיד הקבוצה/נבחרת? או אם להשתמש בשפת החתול של לואיס קרול, לאן רוצים להגיע?

יעקב שחר. מה הוא רוצה?, צילום: עמית שעל יעקב שחר. מה הוא רוצה? | צילום: עמית שעל יעקב שחר. מה הוא רוצה?, צילום: עמית שעל

שתי "אסכולות"

בכדורגל השפעת המאמן על קבוצה נעה בין 11% ל־20%, כך לפי כמה מחקרים. תוצאות הקבוצה הרבה יותר תלויות במעמדה, במסורת שלה ובתקציב השכר שלה מאשר בזהות המאמן. השפעתו של מאמן מצומצמת, אך עדיין, בעולם שבו נקודה אחת עושה את ההבדל בין אלופה לסגנית או בין יורדת ליגה לנשארת בליגה, 11% או 20% יותר נקודות הן קריטיות. ישנם מאמנים שרואים את ההשפעה שלהם על סגנון המשחק של הקבוצה כבר במשחק הראשון. מרסלו ביאלסה, למשל. או טוני פוליס. עם מאמנים כאלה ההשפעה ברורה לעין, אבל אצל רוב המאמנים ממש לא. ההצלחה שלהם תלויה אך ורק בכימיה עם שחקנים בלבד. ובכל זאת, לפני מינוי מאמן כל מועדון צריך לשאול את עצמו אילו משאבים יש לו ולאן אפשר לשאוף איתם בזמן הקרוב. מה החזון - כלומר, מה המטרות לטווח הארוך, לאן רוצים לקחת את הקבוצה, המועדון, הקהילה מסביבו? ומה האסטרגיה, כלומר איך רוצים לעשות זאת? שזו שאלה שקשורה להמון אספקטים בכדורגל - מיכולות השחקנים בנמצא ועד רצון האוהדים.

"האיך" זו שאלה פילוסופית אבל גם מקצועית. בכדורגל הישראלי קיימות כיום שתי "אסכולות" - אסכולת "הכדורגל ההתקפי האטרקטיבי" ו"הכדורגל ההגנתי והמשעמם". מדובר בשיח מאוד רדוד ושיפוטי. תומכי הכדורגל ההתקפי כמו שלמה שרף או איל ברקוביץ' טוענים שחייבים לשחק כדורגל התקפי, מאחר שזו הדרך להצלחה. "בגביע העולמי משחקות רק נבחרות שמשחקות כדורגל התקפי, יומרני ושרוצות לנצח בכל משחק ולא לגנוב שער במקרה", כתב ברקוביץ'. מנגד ישנה האסכולה ההגנתית שטוענת כי אי־ספיגה תוביל לניצחון, ושאותה מייצג מאמן כמו מנחם קורצקי שטוען ש"צריך לשחק מכוער כדי לזכות במשהו".

דיוויד בלאט. הוא אחראי לבעיות או שהמבנה המקצועי הלא קיים במכבי תל אביב אחראי לכך?, צילום: ראובן שוורץ דיוויד בלאט. הוא אחראי לבעיות או שהמבנה המקצועי הלא קיים במכבי תל אביב אחראי לכך? | צילום: ראובן שוורץ דיוויד בלאט. הוא אחראי לבעיות או שהמבנה המקצועי הלא קיים במכבי תל אביב אחראי לכך?, צילום: ראובן שוורץ

שאלה סגנונית

ובכן, האם כדורגל התקפי בהכרח מוביל לניצחונות ותארים? התשובה היא לא. בדיקה של 80 עונות בליגות אירופיות מעלה כי בממוצע הקבוצות שכובשות הכי הרבה לא בהכרח זוכות באליפויות. 51% מהאלופות היו גם הקבוצות שכבשו את מספר השערים הרב ביותר בליגה שלהן. האם הקבוצות ההגנתיות הכי טובות זכו ברוב האליפויות? לא. 46% מהקבוצות ההגנתיות הטובות ביותר זכו באליפות. אגב, רק 16 מ־80 האליפויות נלקחו על ידי קבוצה שכבשה הכי הרבה וגם ספגה הכי מעט.

כיוון שאליפות היא עניין של צבירת נקודות, צריך להסתכל על צבירת נקודות למשחק ולא על שערים. האלופות תמיד יהיו הקבוצות עם הכי הרבה נקודות (אלא אם כן יש קיזוז הזוי). ומה משיג יותר נקודות לקבוצה - שערים או אי־ספיגה? בספר "The Numbers Game" ביצעו הסופרים בדיקה וניתוח מתוחכמים בפרמיירליג כדי לנסות להבין כמה נקודות שוות הבקעת שערים או אי־ספיגתם.

בין 2001/02 ל-2010/11 כיבוש עשרה שערים יותר מאשר בעונה שלפני היה שווה 2.3 ניצחונות יותר, בעוד ספיגת עשרה שערים פחות מאשר בעונה שלפני היתה שווה 2.16 ניצחונות יותר. כלומר, כיבוש שערים שווה טיפה יותר מאי־ספיגת שערים. עם זאת, ניצחונות שווים נקודות, אבל גם תוצאות תיקו שוות נקודות, ששוות הישארות בליגה. וכאן יש יתרון אדיר ל"כדורגל ההגנתי". הבקעת עשרה שערים יותר מעונה שעברה צמצמה את מספר ההפסדים בעונה ל-1.76. עם זאת, ספיגה של עשרה שערים פחות צמצמה את מספר ההפסדים ב־2.35. הימנעות מהפסד על ידי הפעלת הקסם השחור של כדורגל הגנתי שווה 33% יותר מאשר לתקוף.

בכלל, משחקים שבהם לא ספגתם שווים 2.5 נקודות בממוצע בעוד כיבוש שער שווה נקודה אחת בממוצע. כך שאי־ספיגה הרבה יותר חשובה מלכבוש שער. אפילו ספיגה של שער אחד בלבד שווה 1.5 נקודות, שזה 30% יותר משפיע מכיבוש.

מה המסקנה מכל זה? שהתקפה והגנה מאוזנות הן הדרך להתקדם במעלה הטבלה בעוד הישרדות בליגה תלויה בעיקר בהגנה. אז סגנון הקבוצה (הגנתי או התקפי או "מאוזן") צריך להיות מוכתב לפי המטרה שלה. הישארות בליגה? אליפות? גוד טיים?

אלי גוטמן. מה הסגנון המועדף על הכדורגל הישראלי?, צילום: אתר ההתאחדות לכדורגל אלי גוטמן. מה הסגנון המועדף על הכדורגל הישראלי? | צילום: אתר ההתאחדות לכדורגל אלי גוטמן. מה הסגנון המועדף על הכדורגל הישראלי?, צילום: אתר ההתאחדות לכדורגל

לא משימה למאמן

קביעות הסגנון והמטרות אינן המשימות של המאמן. לא בכדורגל מתוקן. המועדון, שמייצג קהילה ואוהדים, הוא זה שצריך לקבוע את הסגנון והמטרות. מה זה מועדון? הבעלים, ההנהלה, האוהדים (אלו שיישארו במועדון בטוב וברע). מי שצריך להיות אחראי על הטמעת סגנון הוא מנהל מקצועי. המנהל המקצועי צריך להיות בעל ראייה כוללת, קשרים נרחבים וחזון מקצועי ברור. התוכניות צריכות להיות ברורות - הכל צריך להיות לפי אותו סגנון. במכבי חיפה נשמעה לאחרונה ביקורת על מחלקת הנוער. טענו שם ש"מישהו התבלבל במחלקת הנוער" מאחר שהיא מתרכזת בזכייה בתארים ולא בבניית שחקנים לקבוצה הבוגרת. ובכן, עם מנהל מקצועי שאינו אחראי רק על מחלקת הנוער - דבר כזה לא היה אמור לקרות.

האחריות של המנהל המקצועי היא שהארגון ינשום את הסגנון הנבחר. זה יסייע בהכשרת מאמנים לפי הסגנון הרצוי ובהכשרת הילדים במחלקת הילדים והנוער לפי אותו סגנון רצוי, וגם יסייע לשלב שחקני נוער בקבוצה הבוגרת - שגם צריכה לחיות ולמות לפי הסגנון שמוכתב על ידי הארגון ולא על ידי מאמן, שהיום נמצא במועדון ומחר הולך למועדון אחר. אגב, הסגנון הזה גם יעזור למנות את המאמן הנכון.

תרבות מועדון

ומשהו על מכבי תל אביב בכדורסל, שחישובי הסגנון והנקודות בכדורגל לא ממש רלבנטיים לגביה אבל משהו שנקרא "תרבות מועדון" מאוד רלבנטי.

במשך שנים התעקשה מכבי תל אביב למנות אנשים משלה לתפקידים במועדון. עניין זה דולל או נעשה בצורה קצת מוזרה בזמן האחרון. תרבות המועדון הזו נשחקה - דווקא בזמן שבתרבויות הספורט המפותחות מבינים את החשיבות הרבה של תרבות מועדון. "מודל באיירן מינכן", לפי יוהן קרויף, הוא מודל שלפיו "שחקנים לשעבר עם ניסיון וחינוך נכון צריכים להיות מקבלי ההחלטות במועדון".

המודל הזה מתבסס על שחקנים לא רק בגלל שהם שחקנים, אלא בגלל שהם מגיעים עם סט הערכים הנכון מבחינת המועדון ולומדים מה הם אמורים לעשות בתפקיד החדש שלהם. למשל אולי הנס, היו"ר המיתולוגי של באיירן מינכן, היה יוצא להשתלמויות רבות כדי להיות יו"ר יותר טוב. קרויף מנחיל עכשיו את "מודל באיירן מינכן" באייאקס - מודל שאמור לבנות שיטה, סגנון ומבנה, שיהיו מעל כל אינדיבידואל. במודל כזה השחקנים ועובדי המועדון הם המשרתים של המועדון והערכים שלו. האם זה קורה במכבי אלקטרה תל אביב? האם זה קורה במועדונים אחרים בישראל? לא ממש.

שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות

3 תגובות לכתיבת תגובה לכתיבת תגובה

2.
כל הדברים בכתבה יפים ונחמדים, רק
הענין שהמאמנים הישראלים לא יודעים לאמן את היסודות, בכל תכניות הפרשנויות למינהם המאמנים/פרשנים מתעסקים רק בהיבט של בחירת השחקנים והמערך אף אחד לא יודע לנתח בצורה מקצועית ומעמיקה למה הקבוצה מצליחה או מפסידה ומה היא צריכה לעשות בדיוק כדי להשתפר, הדברים הם בערך כך: "למה הקבוצה הפסידה? עונה הפרשן שהוא בדר"כ גם מאמן: "הם לא היו מספיק טובים, מרוכזים הם צריכים לבוא חדים ורק כך הם ינצחו", אם רמת ניתוח משחק כזה אין בכלל מה לצפות מהמאמן הישראלי. לשחק התקפי/הגנתי? אבל איך זה מתבטא פרקטית, האם עובדים מספיק על תרגילים איכותיים, איך מנהלים מהלך התקפי, איך שחקנים צריכים להצטרף נכון במהלך, דברים כאלו אף פעם לא שומעים אצלנו. צריך להביא מאמן שיכול ליישם פרטנית ויסודית את האסטרטגיה הרצוייה של המועדון, ומאמנים כאלו אין אצלנו.
חן  |  04.11.13