ההוצאה הלאומית על מו"פ בישראל היא הקטנה ב-OECD

ישראל אולי היא מדינת הסטארט-אפ, אבל מעדיפה שאת ההשקעה העיקרית במחקר ופיתוח יעשה המגזר העיסקי בחו"ל. בשונה ממדינות רבות בארגון ה-OECD בישראל, מרבית המו"פ מרוכז בידי הרובד הבינלאומי של המגזר ולא ברובד המקומי.

כך עולה מדו"ח של פורום מדענים ראשיים במשרדי ממשלה, אותו הוביל משרד המדע, הטכולוגיה והחלל. לפיו, ההוצאה למו"פ ממשלתי בישראל עומדת על 5.3 מיליארד שקל שהם כ-15% מסך כל ההוצאה הלאומית למחקר ופיתוח אזרחי - שהסתכמה בשנת 2012 ב-39.4 מיליארד שקל.

מרבית המחקר והפיתוח בישראל מרוכז במגזר העיסקי שהיה אחראי על כ-80% מהמו"פ בישראל ב-2011. על פי הדו"ח כ-42% מן ההוצאה הלאומית למו"פ בישראל ממומנים על ידי גורמים בחו"ל, 39% ממקורות עצמיים של המגזר העסקי, 15% על ידי ממשלת ישראל והיתר על ידי מגזר ההשכלה הגבוהה ומלכ"רים פרטיים.

מדובר בשיעור ההוצאה הממשלתית למו"פ שהוא הנמוך ביותר בין מדינות ה-OECD: בארה"ב עומד שיעור זה על 31%, בבריטניה 33%, בהולנד 44% ואף בטורקיה 34%. שיאנית ההוצאה הממשלתית היא פולין עם 60% מכלל ההוצאה.

מדען ראשי? לחצי ממשרדי הממשלה אין

ההוצאה הממשלתית למו"פ כוללת ביצוע מחקרים, הזמנת מחקרים וקשרי מדע בינלאומיים באוניברסיטאות ובטכנולוגיה תעשייתית. באמצעות תקציבים אלה, מממשים משרדי הממשלה את מדיניות המו"פ שלהם כדי להבטיח איכות גבוהה הודות לתחרות. כאמור, שאר ההוצאה הלאומית למו"פ בישראל נעשית על ידי המגזר העיסקי ועל ידי חברות גלובליות.

מהדו"ח עולה כי מתוך 23 משרדי ממשלה, רק ב-11 מאוישים תפקידי מדענים ראשיים. המשרדים שבהם אין כיום מדען ראשי הם משרדי האוצר, המשפטים, החוץ, הפנים, פיתוח הנגב והגליל, התרבות והספורט, הבינוי והשיכון, הרווחה והשירותים החברתיים, התיירות, המשרד לשירותי דת והמשרד לאזרחים ותיקים וכן משרד ראש הממשלה.