אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
זיכוי ליברמן:  וינשטיין רצה ללכת על תיק קטן ובטוח  - וזה התפוצץ לו בפנים צילום: אוראל כהן

זיכוי ליברמן: וינשטיין רצה ללכת על תיק קטן ובטוח - וזה התפוצץ לו בפנים

בידי השופטים שיקול הדעת להחליט אם "ניגוד העניינים" הוא "מהותי" או לא. אחד המסרים המרכזיים מפסק הדין, הוא שלתת את הכוח הזה לפרקליטות הוא בעייתי

06.11.2013, 11:01 | משה גורלי
הוא זכאי ליברמן זוכה פה אחד; "17 שנה הסתיימו, הפרק הזה מאחוריי" שר החוץ לשעבר אביגדור ליברמן, שנחקר במשך יותר מעשור, זוכה פה אחד על ידי שופטי בית המשפט השלום בירושלים: "הוא לא יזם את האירוע, לא היה מודע לחומרת הנסיבות" כתבי ynet, 17 תגובותלכתבה המלאה

אם מדינת ישראל תרצה להיפטר משירותיו של אביגדור ליברמן, היא תזדקק לקלפי. המסלול הפלילי הוא לא הדרך. זה פחות או יותר המסר של בית המשפט ליועץ המשפטי לממשלה ולפרקליטות. לפני יומיים דיברתי עם בכיר בפרקליטות ואמרתי לו שלאחר קריאת החומרים בתיק, יהיה כאן זיכוי. אינני חושב כמוך, השיב הבכיר, אבל אם כן, תהיה כאן רעידת אדמה.

הזיכוי מתבסס על אמירה משפטית וערכית פשוטה. אי אפשר למתוח את עבירת הפרת האמונים על כל התנהגות שאולי נראית פגומה. במרכזה מערכת היחסים בין ליברמן לבן אריה. כאשר הורשע אהוד אולמרט בהפרת אמונים, העוגן נשען על יחסי הקירבה בין אולמרט לאורי מסר – חבר קרוב, עורך דין פרטי, מגייס כספים פוליטי. לכן, ניגוד העניינים כשאולמרט מטפל בענייניו הוא מהותי ופלילי. במקרה הנוכחי, בן אריה ניסה לעשות לליברמן טובה חד פעמית עליה הורשע. אבל ליברמן לא ביקש, לא עשה עם זה דבר, התייחס אליו כ"מזיק שלא מדעת" וספק אם בכלל ידע בזמן אמת שבן אריה מבצע עבירה פלילית בגילוי חומרים מחיקור הדין.

אביגדור ליברמן ליד בית משפט השלום בירושלים, צילום: מיקי נועם אלון אביגדור ליברמן ליד בית משפט השלום בירושלים | צילום: מיקי נועם אלון אביגדור ליברמן ליד בית משפט השלום בירושלים, צילום: מיקי נועם אלון

לאחר מכן נפגשו דרכיהם בשתי תחנות שהיוו תשתית לאישום: המינוי למטה המדיני של השר ולשגרירות בלטביה. שניהם תפקידי רוחב שאינם קידום עבור בן אריה. כאשר נפלה עדותו ואמינותו של דני איילון בדבר הלחץ של ליברמן עליו למינוי, נותרנו עם העדר הגילוי והעדר ההנאה. כלומר, האם ניתן להשתית את העבירה על כך שליברמן לא גילה (לוועדת המינויים, לממשלה) את המעידה של בן אריה בבלרוס ועל כך שלא הניא אותו מלהתמודד עם משרת השגריר בלטביה.

השופטים מצטטים את נשיא בית המשפט העליון לשעבר אהרן ברק: "לא כל כישלון הוא עבירה. לא כל טעות בשיקול דעת נתפסת כאיסור פלילי. לא כל התנהגות פגומה מבחינה אתית, צריכה להענש במאסר". והשופטים מוסיפים, אגב ביקורת על המחוקק שלא הסדיר את גבולות והגדרת העבירה: "תיחום גבולות העבירה אינו ברור דיו, ויישומה במקרים שאינם בתחום 'שחור' מובהק – הינו בעייתי".

וזה מחזיר אותנו ליועץ ולפרקליטות. בידה שיקול הדעת להחליט מתי התנהגות בעייתית היא פלילית. בידי השופטים שיקול הדעת להחליט אם "ניגוד העניינים" הוא "מהותי" או לא. אם ניקח את כל הפוליטיקאים וננער אותם היטב, יפלו מהם עשרות התנהגויות שנויות במחלוקת שאת כולן ניתן לכנס תחת "הפרת אמונים". אחד המסרים המרכזיים מפסק הדין, הוא שלתת את הכוח הזה לפרקליטות הוא בעייתי ועל המחוקק לנסח קריטריונים ברורים יותר. ההתנהלות של ליברמן, כפועל יוצא מביקורת זו, אינה מתקרבת לדגל השחור הפלילי שראוי להניף עליה את הגרזן הפלילי.

כאשר סגר וינשטיין את תיק חברות הקש הוא ספג ביקורת קשה וכתגובה שלף את פרשת השגריר, כאילו אמר: בתיק הגדול והמורכב שיתנהל שנים, הסיכוי להרשעה קטן, אז בואו ונלך על תיק קטן, קצר וברור. הוא עשה את מירב המאמצים לשכנע בפליליות החמורה שבהתנהגותו של ליברמן. בית המשפט הוציא היום את הבלון משיקול הדעת הזה, מהביטחון של היועץ בתיק. שלושה שופטים, פה אחד, אמרו ליועץ טיפסת על העץ הלא נכון.

ככל הנראה שהתיק הזה כלל לא היה מוגש אילו הוגש התיק הגדול. וכשהוא הוגש זה היה מחופף לגמרי. חברי ועדת המינויים נחקרו רק אחרי שהתקשורת הסבה את תשומת ליבם למחדל הזה. העד דני איילון התגלה כמקבילו של דכנר בהולילנד, עד שעל אמינותו קשה להתבסס. ואז כל החיבורים שאמורים היו לבסס את הקשר בין העובדות לחומרה פלילית קרסו ברעש מחריש אוזניים.

תגיות