ניו יורק: המבחן הראשון של דה בלאזיו יהיה דווקא מול האיגודים

נדמה שלשכת ראש העיר ניו יורק טרם ראתה חילופי גברי משונים יותר. המיליארדר שאכלס אותה מאז 2001, מייקל בלומברג, פינה את מקומו לפוליטיקאי בעל עמדות שמאל מובהקות.

ביל דה בלאזיו (52), שהצהיר ש"עיריית ניו יורק מוציאה יותר מדי כסף על התקשרויות עם תאגידים ענקיים", נסע בצעירותו להתנדב בניקרגואה ותמך בקולניות במחתרת השמאלנית הסנדיסטית שפעלה בה, הוא ראש העיר הנבחר של בירת הקפיטליזם המערבי.

מנגד, ראש העיר היוצא בלומברג, שעוזב את תפקידו לאחר שלוש קדנציות מוצלחות, הוא אחד מעשירי תבל והונו מוערך ב־31 מיליארד דולר. ברוני העיר, שהתרגלו לעובדה שבעירייה יושב אחד משלהם, יצטרכו כעת לשאת ולתת עם אדם שמתכוון למסות את העשירים כחלק מתוכנית להגדלת המימון למערכת החינוך העירונית.

חוזים שלא חודשו

העיתונאי הוותיק תומאס אדסל תיאר את דה בלאזיו בטור אורח ב"ניו יורק טיימס" כ"בעד שוכרי הדירות ונגד משכירי הדירות, בעד העובדים ונגד המעסיקים, ותומך בארגון המורים במאבקו בהפרטת מערכת החינוך הציבורית".

לאחר ניצחונו המוחץ על המועמד הרפובליקני ג'ו להוטה, כשחובת ההוכחה מונחת לפתחו, הודיע דה בלאזיו, ראש העיר הדמוקרטי הראשון בניו יורק זה 20 שנה, ש"אנשי העיר בחרו בדרך הפרוגרסיבית".

באופן אירוני מעט, המאבק הראשון של דה בלאזיו יהיה באיגודים החזקים של 300 אלף עובדי עיריית ניו יורק. נכון להיום, העובדים בכל 152 המחלקות של העירייה מועסקים תחת חוזים פגי תוקף. דה בלאזיו יצטרך להגיע עם איגודי המורים, הכבאים, השוטרים והעובדים האחרים להסכם על חוזים חדשים. מדובר במשימה לא פשוטה בהתחשב בדרישתם של אלו להעלאות שכר רטרואקטיביות לכל התקופה שבה לא חודשו חוזיהם, כאשר לעתים מדובר בשש שנים.

דה בלאזיו משוכנע שניסיונו הרב בשירות הציבורי ובפוליטיקה, בין השאר כמנהל הקמפיין של הילארי קלינטון לסנאט בשנת 2000, ישחק לטובתו. ואולם, בעוד כמעט אין בנמצא גורמים המערערים על יכולותיו הפוליטיות של דה בלאזיו, ישנם קולות המטילים ספק ביכולתו לנהל עיר המונה 8.3 מיליון תושבים ושתקציבה השנתי עומד על 69.9 מיליארד דולר. לשם השוואה, בתפקידו הקודם בתור נציב תלונות הציבור של ניו יורק הוא ניהל צוות של 40 עובדים ותקציב שנתי של 2.3 מיליון דולר.

דה בלאזיו ענה למבקריו בראיון שנתן לאחרונה ל"וול סטריט ג'ורנל", וציין שהוא למד מהמנהיגים המיומנים ביותר של המפלגה הדמוקרטית, ובהם מושל מדינת ניו יורק אנדרו קואומו. "הם לימדו אותי לבדוק תמיד את המציאות ולהשוות אותה להנחות המוקדמות שלי", הוא סיפר.

מעבר לכך, כמי שחרת על דגלו את המלחמה בעוני, וירש מבלומברג עיר ששיעור העוני בה גבוה מ־20% ומדד אי־השוויון בה הוא בין הגבוהים בארה"ב, על דה בלאזיו להוכיח כעת שמאחורי הסיסמאות עומד גם איש מעש.

ביל דה בלאזיו | צילום: רויטרס

גישה הוליסטית

היד הקשה שנקטו בלומברג וקודמו רודי ג'וליאני נגד הפשיעה, שבאופן טבעי משגשגת בחברות לא שוויוניות, צפויה להתרכך בתקופתו של דה בלאזיו, שהצהיר ש"הרדיפה האגרסיבית" של אזרחים תמימים לא תהיה דרכו. במקום זאת הוא הצהיר כי ישתמש בפתרונות "שיקומיים והוליסטיים" כדי להוריד את רמת הפשיעה.

הגישה הזו של דה בלאזיו מעלה חשש במגזר העסקי המפותח בעיר, שזוכר היטב את שנות השבעים והשמונים שבהן גאתה הפשיעה בעיר, והתושבים האמידים שלה נמלטו אל הפרברים - תהליך שכמעט הביא את העירייה אל פשיטת רגל.

מרבית תושבי ניו יורק מסכימים שלמרות המגרעות, ניהל בלומברג את ניו יורק בצורה יעילה. האשפה פונתה בזמן, הרחובות היו נקיים ובטוחים, והשירותים לאזרח פעלו ללא רבב - בגבולות האפשר כמובן.

זהו אולי האתגר הגדול ביותר העומד בפני דה בלאזיו: להמשיך את מסורת הניהול היעילה שהותיר אחריו בלומברג, תוך שזירת האידיאולוגיה שעליה הצהיר בגאווה רבה כל כך במהלך מסע הבחירות שלו.