אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.

תלוש השכר של השכן צריך להטריד אתכם

הפער בין השכר החציוני לשכר הממוצע בישראל העמיק עם השנים, והוא מעיד על החרפת אי־השוויון בחברה. השוואה עולמית של הנתון רק ממחישה כמה מצבנו רע. המשך המגמה מסוכן לכל השכבות בחברה: מעלייה בעול המסים, דרך פגיעה בצמיחה במשק ועד בריחת מוחות

10.11.2013, 06:56 | מיקי פלד

תלוש השכר הממוצע של השכיר הישראלי עומד על 9,297 שקל בחודש, נכון לאוגוסט האחרון. כך פירסמה ביום חמישי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. לכאורה מדובר בשכר סביר, אך רק יומיים לפני כן אותה לשכה הוציאה נתונים מטרידים על השכר החציוני בישראל - אותו רף שמחצית מהעובדים משתכרים מתחתיו ומחצית משתכרים מעליו.

קראו עוד בכלכליסט

השכר חציוני עמד בשנה שעברה על 6,541 שקל ברוטו לחודש, יותר קרוב לשכר המינימום – 4,300 שקל לחודש, מאשר לשכר הממוצע. לא מן הנמנע כי נתון השכר החציוני של הלמ"ס, המתבסס על סקר בקרב משקי הבית, אף מוטה קצת למעלה. לביטוח הלאומי יש מאגר נתונים המבוסס על תשלומי השכר בפועל, וממנו עולה כי השכר החציוני עמד על 5,831 שקל ברוטו לחודש ב־2011.

עם זאת, הדבר המטריד ביותר בנתוני הלמ"ס אינו השכר החציוני כשלעצמו ואף לא הפער בינו לבין השכר החודשי הממוצע (9,149 שקל ברוטו נכון ל־2012), שמלמד עד כמה בעלי המשכורות הגבוהות מושכים את הממוצע כלפי מעלה. הבעיה הגדולה טמונה במגמת העלייה בפער שבין השכר החציוני לשכר הממוצע לאורך השנים, המצביעה על אי השוויון המחריף בחברה הישראלית.

בשנות השבעים היווה השכר החציוני 90% מהשכר הממוצע, אולם במרוצת השנים הוא ירד עוד ועוד עד שב־2011 הוא כבר עמד על 71.4%. זו המגמה, והיא תמשיך כל עוד אף אחד לא יפעל כדי לעצור אותה.

מארכיון הלמ"ס זו לא בכיינות, זו הסטטיסטיקה בשנות השבעים כמעט כולם עבדו, גם המבוגרים. ב־1975 רק 6.9% מבני ה־45 ומעלה היו מחוץ למעגל התעסוקה. היום מדובר ביותר מ־13% מיקי פלד, 4 תגובותלכתבה המלאה

אם ישראל היתה במצב סביר ביחס לעולם, ניחא. אבל היא לא. קשה למצוא מדינה מערבית מפותחת, שבה הפערים בין השכר החציוני לשכר הממוצע קטנים יותר מאשר ישראל. על פי נתוני ארגון העבודה הבינלאומי, השיעור הממוצע של השכר החציוני מתוך השכר הממוצע במדינות שנבדקו עמד על 89% ב־2011 (הנתונים המעודכנים ביותר) — הרבה מעל ישראל.

מגמת הגידול בפער בין השכר החציוני לשכר הממוצע צריכה להטריד את כולם, אפילו את אלו שמשתכרים הרבה מעל השכר החציוני. הנה כמה סיבות שמסבירות למה.

1. לא מעלים שכר למי שאפשר להחליף בזול

 

שכר חציוני נמוך הוא לא נתון שמשפיע אך ורק על מגזרים עם עובדים חלשים. כאשר מחצית מהעובדים משתכרים שכר נמוך, הם יוצרים מאסה שמשפיעה על כמעט כל המגזרים במשק, לרבות עובדים בעלי תואר אקדמי שמשתכרים שכר ממוצע. זו גם אחת הסיבות מדוע העובד בישראל לא מקבל העלאות שכר בהתאם לשיפור ביכולתו.

לפי מחקר של פרופ' יוסי זעירא בשנים 1999–2011 הפריון הממוצע של עובד במגזר העסקי בישראל (סך התוצר שמייצר העובד בשעת עבודה) גדל ביותר מ־20%, אך השכר הממוצע שלו בניכוי האינפלציה נותר כמעט ללא שינוי.

ניתן להסביר את הפער הזה בכך שיש יותר ויותר אנשים שמוכנים ויכולים לעשות את העבודה שלכם תמורת שכר נמוך יותר. ובמקרה כזה, למעסיק אין שום סיבה להעלות לכם את השכר.

שר האוצר יאיר לפיד הפתיע בשבוע שעבר בנאומו בכנס קיסריה כשאמר כי "בעשר השנים האחרונות הצמיחה בישראל היתה 26.8%. באותן עשר שנים העליה בשכר החודשי הריאלי של אזרחי ישראל היתה רק 2.1%". כלומר, אפילו שר האוצר מודה בפה מלא שצריך להיות מודאגים מכך שהעלייה בתוצר לא חילחלה אל השכירים.

נתון נוסף שמחזק את המסקנה הזו מתייחס לנתח של השכירים בעוגת ההכנסות הלאומית. בשנות התשעים העובדים קיבלו 75% מההכנסה הלאומית, אולם השיעור הזה ירד בהדרגה עד שב־2012 הוא עמד על 63.2% בלבד.

2. פחות משלמי מסים, יותר נטל על מעמד הביניים

 

50% מהשכירים בישראל לא משלמים כיום מס הכנסה כלל, פשוט כי הם לא משתכרים מספיק בשביל סף המס. מצד שני, אלו הנמצאים בעשירון העליון כבר היום משלמים מס שולי גבוה יחסית שיכול להגיע ל־50% מההכנסות שלהם, והם מהווים מקור למעל 70% ממס ההכנסה שמקבלת המדינה. מכאן שאם יש אוכלוסיה שניתן לגבות ממנה עוד מסים, אלו בני מעמד הביניים, עשירונים 6–9 המשתכרים בין 6,500 שקל ברוטו לחודש לבין כמעט 19,000 שקל ברוטו.

כאשר גדל הפער בין החציוני לממוצע וכאשר אי השיוויון בהכנסות גדל המשמעות היא שיותר אנשי מעמד ביניים מתרכזים בחלק שקרוב לחציון ובהתאם משלמים פחות מס. במילים אחרות, ככל שהפערים גדלים כך עול מימון פעילות המדינה יוטל על פחות אנשי מעמד ביניים.

3. הפנסיה בסכנה בשל מנגנון הערבות ההדדית

 

הפנסיה וקצבת הזקנה אמורות להיות עיקר הכנסותינו לאחר הפרישה לגמלאות, אך גם הגובה שלהן לא נקבע בחלל ריק. גובה הקצבה החודשית מקרן הפנסיה הוא בהתאם לגודל החיסכון האישי והתשואה שהשיגה הקרן על החסכונות שנצברו בה. אולם אם המגמה הנוכחית תימשך וחלק הולך וגדל של השכירים ימשיך להשתכר שכר נמוך שאינו גדל, יחד עם העלייה בתוחלת החיים, פחות כסף ייכנס מעובדים לקרנות הפנסיה כאשר הן יצטרכו לשלם לנו את הקצבה — מה שעשוי לסכן את גובה הקצבה שלנו.

גם אם כרגע מדובר על תסריט רחוק, את המגמות השליליות אפשר לראות כבר היום בדו"חות הביטוח הלאומי, שמבחינת ההתייחסות לחובות עתידיים ותשלומי קצבאות עובד בצורה דומה לזו של קרנות הפנסיה. מאז השנה שעברה שינו אנשי הכספים של המוסד את ההנחה האופטימית בדבר גידול השכר העתידי שממנו מפרישים דמי ביטוח לאומי משיעור של 2% לשנה ל־ 1.2%.

הביטוח הלאומי כבר יודע שיפסיד מיליארדי שקלים כתוצאה מהשינוי בשכר, ואחת ההצעות שלו לקובעי המדיניות היא לקצץ 10% בקצבאות הזקנה של כל הציבור, גם מי שמגדיר את עצמו במעמד הביניים.

4. כוח הקנייה מצטמק ואיתו הצמיחה במשק

 

נתוני בנק ישראל מראים שבשנות התשעים השכר הריאלי עלה כל שנה ב־1.07%, אולם בין 2000 ל־2012 הוא עלה ב־0.4% בלבד כל שנה. וכאשר השכנה שלכם משתכרת שכר נמוך, והשכר הנמוך השלה מצליח בקושי, אם בכלל, להדביק את העלייה ביוקר המחיה - זו גם הבעיה שלכם.

מטבע הדברים, ככל שהשכר נמוך יותר, רובו משמש לצריכה, כלומר משפחות עניות יכולות לחסוך חלק קטן יותר מההכנסה שלהן מאשר משפחות עשירות. כאשר השכר לא עולה מעבר לאינפלציה, אי אפשר להגדיל את כמות ואיכות הצריכה. וכאשר חלקים כל־כך גדולים מהציבור לא יכולים להגדיל צריכה, גם הייצור והמסחר נפגעים, ומכאן בסופו של דבר גם הצמיחה של כל המשק.

5. הסיכון של הבנקים וחברות האשראי הולך וגדל

 

בניגוד לשכר הנמוך שלא זז, הצרכים והרצונות של הציבור דווקא גדלים. על הפער הזה מגשרים הישראלים בעזרת הלוואות שנועדו, בין היתר, לצריכה שוטפת, והבנקים, חברות כרטיסי האשראי ואפילו קופות הגמל שמחים לתת הלוואות עקב הריבית הנמוכה על השקעות אחרות.

כתוצאה מכך, החוב הממוצע של משק בית בישראל גדל מ־2005 בלא פחות מ־45%. אפילו ההלוואות היקרות שמציעות חברות האשראי זינקו בשנה החולפת ב־10.8%.

תלוש שכר. כמה באמת מרוויחים הישראלים?, צילום: גיל נחושתן תלוש שכר. כמה באמת מרוויחים הישראלים? | צילום: גיל נחושתן תלוש שכר. כמה באמת מרוויחים הישראלים?, צילום: גיל נחושתן

עוד מוקדם לומר שבישראל יש בועת אשראי, אולם אפילו בכירים בעולם הבנקאות מוטרדים מהמצב הנוכחי. בראיון כן ל"כלכליסט"טען המשנה למנכ"ל בנק לאומי פרופ' דני צידון כי "אמנם משקי הבית בישראל לא מאוד ממונפים ביחס לעולם, אבל אם פתאום הגדלת להם את היקף החובות ב־50% על פני פחות מעשור זה המון. אם מישהו גילה עכשיו תרופה לסרטן, והמניה מכפילה את עצמה פי עשרה זה בסדר, אבל כשגדלים במאקרו־כלכלה יותר מ־15% בממוצע במשך שלוש שנים זו בועה. העולם לא משתנה כל כך מהר".

וככל שיותר משפחות יתקשו להחזיר את ההלוואה מהשכר המצטמק, כך גדל החשש מסיכון של הגופים שמספקים את ההלוואות, והם יתקשו לתת אשראי גם להשקעות בדירה, בפיתוח עסק וכדומה.

6. יוקר המחיה מגדיל את שיעור העוני ומעודד הגירה

 

מבין המדינות המפותחות ישראל מדורגת בין המובילות באי־שוויון בהכנסות ובשיעורי המשפחות העניות, כאשר כל משפחה חמישית נמצאת מתחת לקו העוני.

בדיקה של משרד הבריאות מלפני שלוש שנים העלתה שסל המזון שצריכה משפחה בת חמש נפשות כדי להבטיח תזונה מינימלית, ללא מותרות, עולה כל חודש 4,500 שקל במחירי 2009. זאת, כאמור, כשמחצית מהעובדים בישראל משתכרים עד 6,541 שקל ברוטו בחודש.

במצב כזה, שני הורים שעובדים במשרה מלאה ומשתכרים את השכר החציוני יתקשו לממן גם סל מזון מינימלי, גם שכר דירה או משכנתא, גם הוצאות על רכב, ביגוד, חינוך, תרבות ועוד. במקרה הטוב הם רק לא ייכנסו לחובות. בתסריט הגרוע יותר הם יידרדרו מתחת לקו העוני.

כאשר זהו המצב, האפשרות של רבים לחזות עתיד טוב יותר בישראל הולכת וקטנה, ולא רק עבור אלו מהשכבות הנמוכות. מכאן שגם התמריץ הכלכלי להגר גדל. וכיום, הגירה של הטובים והמוכשרים היא אחת הבעיות החמורות ביותר של החברה בישראל ושל המשק הישראלי.

תגיות

57 תגובות לכתיבת תגובה לכתיבת תגובה

57.
צריך להכות בקניונים בכל הכח
אם המדינה מייצרת מצב שבו השכר של מאות אלפי שכירים הוא בין 4500 ל 6000 שקל ניתן לגמול לה בכך שלא נקנה דבר במאות הקניונים שבלאו הכי דורשים מאיתנו מחירים מופקעים כדי לשלם את השכירות שלהם למשפחת עופר וקבוצת מליסרון ששולטים על הניהול של רוב הקניונים . ********* לא לקנות בקניונים נקודה *******
אבי שת  |  10.11.13
54.
סממנים להתפרקות החברה הישראלית
"כאשר במרכזה של חברה עומדים אידיאלים אנושיים- אידיאלים המבוססים על אחדות, הרמוניה וצדק, אזי החברה יכולה לעמוד מגובשת ומאוחדת סביב אותם אידיאלים. כאשר החברה נשחקת ומה שמוביל אותה הן דעות אישיות, אינטרסים של קבוצה מצומצמת או אף פחות מזה, כאשר אותם אידיאלים מפסיקים להאיר את דרכה- אז מתחילה ההתפרקות של החברה, ההפרדה. ...היום אנו מתחילים לזהות את ההתפרקות: אובדן של ערכים, שחיקה של מוסדות והתרחקות מהאתיקה, התגברותן של תופעות האלימות, השנאה והניכור, התפשטותה של השחיתות המזהמת כל חלקה טובה. אך יש בידינו את האפשרות להילחם בשחיקה ובבערות גם היום נוכל לזרוע את הזרע שיביא להתחדשות המוסרית, לבנייה של חברה נכונה יותר". יתאחדו כל עובדי ישראל
חורבן בית III , אקרופוליס החדשה  |  10.11.13
53.
תגובה יפה של 10. רק הערה
היינו רוצים להיות כמו ארה"ב. לא בכל דבר אך באופן כללי העובדה היא שהמערכת מתפקדת יפה שם. מחירים סבירים, אנשים מנומסים וחייכנים, תרבות עבודה טובה באופן כללי טוב שם. לא מושלם אבל הרבה יותר טוב מפה. אז לא הייתי מזלזל כל כך בארה"ב. ואני לא אוהד גדול של ארה"ב. יש שם גם המון דברים רעים אבל באופן כללי, הלוואי עלינו
עדיין כאן , כאן  |  10.11.13
לכל התגובות