גברים בעבודה: ברווזים, ברווזים, בואו הביתה

בשנות החמישים והשישים של המאה הקודמת היה אריק אמיר, המכונה "אריק מחקה חיות", אחד ממופעי הבידור הפופולריים ביותר. אריק היה סוג של סלב מקומי לפני פרוץ מתקפת הליהיא גרינרים והכוכבים הנולדים חדשות לבקרים במחוזותינו. תפארתו של אריק היתה על חיקויי החיות שלו, והוא ידע להפיק מגרונו את צלילי הטבע המופלאים ביותר, החל בציפור שיר, דרך חיות בית ועד אריה זקן חולה באבעבועות רוח. ברבות השנים הועם זוהרו של מחקה החיות, הפלא דהה ואיבד מהאטרקטיביות עד שהפך לזיכרון נשכח ועמום. נשכח אבל לא נעלם, שכן אריקים תוצרת העולם החדש דואגים לא לאבד את הקשר עם עולם החי, וטוב שכך.

כשכבר כמעט היינו בטוחים שכל המקומות הטובים בתיאטרון האווילות האנושית כבר תפוסים, וכי סיקרנו כאן כל פינה בהיכל הטיפשות האוניברסלי, באה המציאות וטפחה על פנינו. אז ברוכים הבאים לעולמם של המתקשרים עם הברווזים. אין הכוונה, חלילה, לסיאנס שבו מעלים את רוחו של הברווזון המכוער או לתקשור על־חושי עם דונלד דאק. מדובר באירוע ברווזי גשמי למהדרין שיימשך כמעט שבוע, החל מ־23 לחודש זה בשטוטגרט, ארקנסו (כן, יש מקום כזה). נדלג ברשותכם על עניינים קולינריים ועל שלל סדנאות פיסול וכו' שכולן סובבות סביב היצור החביב הזה עם קרומי השחייה ונגיע ללב העניין: אליפות העולם הבלתי רשמית במה שנקרא Duck Calling.

פעם פעם, כשציד ברווזים היה הפקר, נהגו הציידים למשוך אליהם באמצעות חיקויים את בעלי הכנף, וכך בהצלחה לירות בהם ולהכניסם לצלחת. עם החמרת חוקי הציד נותרו החקיינים כמעט חסרי מעש ועם המון זמן פנוי. בצוק העתים מופנות האנרגיות החיוביות הללו לתחרות הזו שנלקחת ברצינות תהומית מבהילה במחוזות הדרום שופעי הביצות והברווזים. כל כך ברצינות עד שלצורך העניין פותח מעין מתקן עץ או פלסטיק הנראה בערך כמו פייה של סקסופון, וכל תכליתו הפקת צליל המתחרה בגע גע של הטבע באמצעות נשיפה אימתנית. בזה אחר זה יעלו הנושפים ויחצרצו את עצמם לדעת כדי להיות הברווז האנושי המצטיין. ולא רק החקיינים מתחרים כאן, אלא גם יצרני ההתקנים המשונים הללו שזכייה בתחרות מהווה עבורם מקור לגאווה רבה.

לטובת חובבי הטבע נציין כאן שכל השבוע הברווזי מתרחש תחת הכותרת Wings over the prairie festival, והוא מסתיים ב־30 לחודש באירוע ה־World Championship Duck Calling הנ"ל שיתחיל בשתיים בצהריים בדיוק. למבקרים הפוטנציאליים בשבוע הברווז נספר כי התחרות פתוחה לכל מי שמחשיב את ריאותיו לחזקות במיוחד, או לחלופין לכל מי שמתגעגע לברווז הגדול מכולם, יציר כפיו ודמיונו של דודו גבע.