דעיכה ביצוא הישראלי: היצואנים משלמים על הטעויות של חברת חשמל

לאחר עלייה של 1% ביצוא הישראלי ב־2012, מכון היצוא מעריך ששנת 2013 תיסגר במגמת קיפאון ביצוא, ואף בירידה. ההערכה מוסיפה לאווירת המשבר המתמשכת של היצואנים. כאשר התעשיות הביטחוניות מתמודדות עם אתגרים אדירים מבית ומחוץ, טבע כבר לא מה שהיתה ושאר היצואנים מתמודדים עם שוק אירופי בהאטה וקשיים גדולים לפתח שווקים חדשים, ניתן להבין את האווירה הקשה.

גם שער הדולר, שירד בשנה האחרונה בכ־11%, מקשה על היצוא להתרומם. כאשר המכירות של היצואנים הן במטבע זר, והשכר בארץ הוא שקלי, כל ירידה במטבע האמריקאי שוחקת את רווחיהן.

המתיחות הגיעה לשיא בשבוע שעבר בכנס של לשכת המסחר ישראל־אפריקה, שבו באו היצואנים בטענות קשות למדינה, שלטענתם אומרת מעל כל במה כי על היצואנים לגוון את יעדי היצוא גם למדינות אפריקה, ובפועל לא מסייעת להם עם ערבויות למימון.

נשיא לשכת המסחר ישראל־אפריקה אלי אבידר ציין בכנס כי "הסכום של 2 מיליארד דולר שמוקצה כיום לביטוח אשראי הוא מגוחך בהשוואה למדינות מוטות יצוא כמו ישראל. החברות הישראליות הפעילות באפריקה זקוקות להיקף אשראי של 2 מיליארד דולר בשנה, וכרגע ישנן חברות ישראליות שנתקעות".

היצואנים אף מצאו שותף מפתיע בדמות עמית לנג, מנכ"ל משרד הכלכלה, שהצטרף אף הוא לעמדת היצואנים ואמר בכנס כי "אם זה היה תלוי בנו, הייתי מגדיל באופן דרסטי את היקף ביטוחי האשראי הממשלתי. אני חושב שצריך למצוא את הדרך לייצר כלים חדשים לסיוע שהם בתחום אחריותנו".

1. למה מדינת ישראל צריכה יצוא?

עד שנות השמונים היצוא הישראלי גדל בהתמדה. מה שעמד על היקף של כ־6 מיליון דולר עם קום המדינה, הגיע ל־80.5 מיליארד דולר בשנת 2010. למרות העלייה בהיקף היצוא, בשנות השמונים הגיע היצוא לכ־40% מהתוצר, ומאז לא הגדיל את חלקו. כ־70% מהיצוא הוא לשווקים במדינות מפותחות – הנפגעות העיקריות של המשבר הכלכלי האחרון.

מחקר שערכו עמית פרידמן וצבי הרשקוביץ מבנק ישראל, מעלה כי התוצר הישראלי תלוי משמעותית ביצוא. לפי ממצאיהם, מכפיל היצוא בישראל הנו 0.9, משמע הגדלת היצוא בשקל אחד מגדילה את התוצר ב־0.9 שקל והקטנתו - בהתאם. ממחקר אחר שערך בנק ישראל עולה כי בממוצע, החברות היצואניות מעסיקות כ־116% יותר עובדים מאשר לא יצואניות הזהות להן. הן משלמות בממוצע שכר גבוה ב־27% מהחברות הלא יצואניות ורמת ההון לעובד בהן גבוהה יותר ב־9% בממוצע.

2. למה בכלל צריך ערבויות מדינה?

היצואנים נעזרים גם בערבויות מדינה בדרכם להשיג עסקאות גדולות מעבר לים. כיום, ובמיוחד בשווקים מתפתחים, היעד המוצהר הוא גיוון היצוא הישראלי. חלק מהתחרות מול חברות בינלאומיות אחרות הוא על המימון לפרויקט, וכאשר מדינות אחרות תומכות יותר ביצואנים שלהן בערבויות מדינה, היצואנים הישראלים מגיעים למגרש בעמדת נחיתות.

מיכל עבאדי־בויאנג'ו. טענות מצד היצואנים | צילום: אוראל כהן

ביולי 2013 הוגש דו"ח מסכם של ועדה בין־משרדית של משרדי האוצר והכלכלה שבדקה את ערבויות המדינה המוענקות באמצעות חברת אשראי. שם נבדק היקף הערבויות המוענקות כיום לעומת המדינות המתחרות בישראל. הוועדה מצאה כי לא רק שהערבויות קטנות משמעותית, אלא שגם הסיכון שנוטלת על עצמה אשרא נמוך מאוד.

כדי למדוד את הסיכון של חברת הביטוח, מודדים כמה תביעות התקבלו לעומת כמה פרמיות שולמו לה. באשרא היחס עמד על 22.8% של תביעות מתוך הפרמיות לעומת 71.5% בממוצע מדינות ה־OECD. הממצאים האלה הובילו את הוועדה למסקנות ברורות - צריך להגדיל את היקף הערבויות פי שלושה, וצריך להביא את רמת הסיכונים שאשרא לוקחת על עצמה לרמת הסיכון המקובלת במדינות ה־OECD.

3. אז למה לא מגדילים את ערבויות היצוא?

האצבע המאשימה בעניין הופנתה לכיוון החשבת הכללית מיכל עבאדי־בויאנג'ו. גורמים במשרד האוצר דוחים את ההאשמות, וטוענים כי האוצר מסכים הן עם היצואנים והן עם משרד הכלכלה. הסיבה לאי־הגדלת הערבויות באופן מיידי מוסברת שם בצורך בתהליך הדרגתי. כך, באוצר מבטיחים להגדיל ערבויות וסיכונים, זאת תוך חמש שנים.

הסיבה - ערבויות המדינה לא משמשות רק יצואנים. כך, למשל, בשנת 2012 זינקו ערבויות המדינה לגיוסי האשראי של חברת החשמל פי תשעה מ־1.1 מיליארד שקל ל-9.9 מיליארד שקל. בשנת 2013 ערבויות המדינה לחברת החשמל עמדו על 8.2 מיליארד שקל, שהם 28% מכלל ערבויות המדינה המותרות לחלוקה על פי חוק. כל עוד מצבה של חברת החשמל מחייב אותה להיות צרכנית כבדה של אשראי בערבות מדינה, היא מקטינה את היכולת של האוצר להגדיל את הערבויות ליצואנים - שכאמור מעודדים צמיחה בתוצר ותעסוקה בשכר גבוה יחסית.

באוצר גם מודאגים משימוש יתר בערבויות, שעלול לפגוע בדירוג האשראי של ישראל, ומביאים בחשבון במצבת הערבויות גם רזרבה שתשמש את האוצר במקרה של משבר כלכלי (קריסת בנק, למשל).