כבר לא מתמוגגים מהתמ"ג

הנוסחה לחישוב הצמיחה הכלכלית של מדינות קיימת כבר 71 שנה ובתקופה הארוכה הזו היא הפכה ל"אם כל האינדיקטורים". החישוב של התוצר המקומי הגולמי, שם חיבה: תמ"ג, ידוע כבעל השפעה מרחיקת לכת על השווקים ועל קובעי המדיניות הפיסקלית והמוניטרית בכל פינה בעולם.

כשהתמ"ג יורד, שווקים נכנסים לסחרור ומשקיעים מקבלים פיק ברכיים. כשהתמ"ג עולה הוא מעיד על עולם שכולו טוב, מלא בעייפה באזרחים משגשגים ומאושרים. החיים יפים כשהתמ"ג עולה בקצב של שלושה אחוז ומעלה. כשהוא נמוך מכך, או חלילה וחס כשהוא שלילי, העולם חרב. החיים מעולם לא היו מכומתים יותר מאשר כיום.

ובכל זאת, האם הביטוי המתמטי צריכה פרטית + השקעות + הוצאות הממשלה + יצוא – יבוא, אכן מודד שגשוג כלכלי?

 

1. נולד בצל המלחמה

פיתוח של משרד המסחר האמריקאי

 

אפילו המבקרים של האינדיקטור הזה, שקולם הולך וגובר בעשור האחרון, שוכחים לא אחת לציין את מקורו. התמ"ג נולד בצלה של מלחמת העולם השנייה. במהלך המלחמה הוא הפך למדד מלחמתי השקול בחשיבותו לכיבושים של בנות הברית. הוא פותח ב־1934 על ידי הכלכלן סימון קוזנץ (Simon Kuznets) עבור משרד המסחר האמריקאי. קוזנץ הזהיר שלא מדובר במדד שמודד רווחה: "רווחתה של אומה ואזרחיה אינה יכולה להיות מוסקת ממדידה של ההכנסה הלאומית". קובעי המדיניות, שלא במפתיע, העדיפו להתעלם מההערה הזו.

2. ממשיך בעת שלום

כלל הזהב שהנציח את התמ"ג

 

פרופ' ג'וזף שטיגליץ ואחרים מעריכים שהתמ"ג ניצח את המדדים האחרים בגלל המלחמה. הוא אפשר למקבלי ההחלטות להעריך כמה מסים הם יוכלו לגבות מהציבור ובהתאם, מה תהיה היכולת הצבאית של המדינה. כמה דברים ניתן לייצר. בעיקר טנקים, כדורים, רובים ופצצות. אבל מדוע נשארנו תקועים עם מדד מלחמתי בעתות שלום? בעיקר כי מאז 1962 הכלכלן ארתור אוקן (Arthur Okun) מצא את כלל הזהב שאומר שעל כל שלוש נקודות עלייה בתמ"ג, האבטלה תיפול בנקודה אחת. אבל לא בטוח שהכלל הזה תקף גם היום.

3. צמיחה אינה קדמה

אפילו בבנק העולמי כבר הבינו

 

ג'ים יונג קים, נשיא הבנק העולמי, אחד הארגונים שמתמודדים עם התוצאות של ההתמכרות העולמית לנתוני התמ"ג, אמר ש"במקום להוביל לחיים טובים יותר, המרדף אחרי צמיחה בתמ"ג הוביל להרעה בחייהם של מיליוני גברים ונשים".

אפילו הכלכלנים של הארגון לשיתוף פעולה כלכלי, אותו OECD, שישראל כה גאה להיות חלק ממנו, כבר כתבו ש"צמיחה בתמ"ג אינה מילה נרדפת לקדמה. הכנסה גדולה יותר מגיעה על חשבון חוסר ביטחון גובר, שעות עבודה ארוכות יותר".

4. מדד של הרס וזיהום

וכמה צמח החינוך? והבריאות?

 

מעניין לצטט כאן את המנהיג שזיהה כבר בשנת 1968 את הכשל של המדד הזה, בובי קנדי, שאמר בקמפיין שלו באותה שנה כי "התמ"ג שלנו גדל עם זיהום האוויר, פרסומות לסיגריות, עם האמבולנסים שמפנים פצועים מהטבח בכבישים. הוא עוד מנעולים על הדלתות שלנו ואת הכלא לאנשים שפרצו אותם, אבל הוא לא סופר את בריאות ילדינו, את איכות החינוך שהם מקבלים. הוא אינו מודד את האומץ שלנו, או את דבקותנו במדינה. הוא מודד כל מה שהוא צריך, חוץ מאת מה שהופך את החיים לראויים לחיות".