סביבה בת השגה

מדינת ישראל הגיעה לעבר צומת גורלי בעיצוב החזות העתידית שלה. עלינו להתייחס ללחץ העצום בו נתונה הממשלה לספק מענה לביקושים הגואים לדיור ככוח שיכול לשנות את המציאות ללא היכר. ההיסטוריה מוכיחה שזמנים של צורך בשינוי מערכתי, יש בכוחם לספק שגשוג וצמיחה, באותה מידה שמדיניות חפוזה עלולה להביא לבכיה לדורות.

לאור האמור, עולה השאלה במה בוחרת ממשלת ישראל בבואה לקדם את התוכנית המוצעת של "צוות 90 הימים"? האם היא השכילה לנצל את ההזדמנות החשובה ולהשקיע משאבים אדירים ביצירת עתיד טוב יותר במרקם עירוני שמאפשר שגשוג חברתי וסביבתי או האם היא מנציחה מגמות של פרבור, איבוד נוסף של שטחים פתוחים, תלות גבוהה יותר ברכב והקמתן של שכונות מנוכרות תוך פגיעה במרקם החברתי?

נכון להיום ועד שהעמדה שנקבעה לא תשתנה, צוות 90 הימים בחר למקם את 150 אלף יחידות הדיור בשטחים פתוחים מחוץ לעיר, פתרון שעלול להוביל למציאות רעה עבור מדינת ישראל, חברתית וסביבתית. די אם נתרכז בשלושה היבטים מרכזיים שאינם קיימים בה, בכדי להבין את הכיוון המוטעה שהממשלה בחרה בה.

הראשון, התייחסות קלושה לצורך לבנות לפי התקן לבנייה ירוקה. היום אנו יודעים כי בנייה ותפעול בניינים הם מהגורמים המשמעותיים ביותר לצריכת משאבים, צריכת אנרגיה וליצירת זיהום. לבניין הבנוי על פי עקרונות הבנייה הירוקה פוטנציאל לחיסכון של 30%-40% בצריכת האנרגיה וכ- 20% בצריכת המים, ובנוסף פוטנציאל להפחתת 70% מהפסולת. זה מכבר הוכח כי בנייה ירוקה מוזילה באופן משמעותי את ההוצאה הפרטית על אנרגיה ומים וברמה הלאומית מביאה לחיסכון במשאבים ובחומרי גלם ולצמצום הפגיעה בסביבה. כמו כן, בניין ירוק משפיע לטובה על בריאות המשתמשים בו אשר בנוסף נהנים ממבנה איכותי יותר. הדבר רלוונטי במיוחד לנכסים המנוהלים על-ידי גוף ניהולי מרכזי (דיור מוגן, מעונות סטודנטים ודיור להשכרה).

הטמעה של תהליכי בנייה, שיפוץ ותפעול מבנים אשר מצמצמים את צריכת המשאבים יסייעו גם בהשגת מטרות לאומיות כגון עמידה ביעדי הפחתת פליטות, צמצום צריכת אנרגיה ובתוך כך צמצום התלות בגורמים חיצוניים לאספקת דרישות האנרגיה של ישראל. חשוב לציין בהקשר זה, כי פורום ה-15 המאגד בתוכו את הערים העצמאיות בישראל, החליט לאמץ את התקן הישראלי לבנייה ירוקה כמתחייב החל משנת 2014.

השני, התעלמות מהצורך לתכנן את מתחמי הדיור להשכרה על פי עקרונות של "שכונות מקיימות". עקרונות אלה מתייחסים למרחב באופן הוליסטי על פני אסופה של פריטים בודדים. הפיכתם של השכונות לכאלה יש בכוחם להביא לצמצום צריכת המשאבים, צמצום פליטות ובתוך כך הגברת היעילות האנרגטית. זאת, באמצעות תכנון מערכות התשתית ועל ידי הטמעה של שיטות תחזוקה ותפעול מתקדמות כגון מערכות משותפות לייצור ואספקת אנרגיה, אמצעים לסילוק פסולת, פרקטיקות לניהול מים, מערכות תחבורה ציבורית והסעת המונים אפקטיביות ועוד. כל אלו מקטינים את עלויות הניהול והתחזוקה העירוניים ומביאים לעלייה באיכות החיים של התושבים. כאמור, אף לא אחד מהאלמנטים האלה מקבל ביטוי בתוכנית.

השלישי, העדפה של חיזוק מרכזי הערים הקיימים על פני הקמתן של שכונות חדשות. מרכזי הערים בישראל משוועים להתחדשות עירונית ולשיפור משמעותי במרקם העירוני הקיים בהן. הדבר מחריף ככל שמתרחקים מהמרכז לעבר הפריפריה וזאת, עקב הזנחה רבת שנים של הרשויות. הקמתן של שכונות חדשות בפאתי הערים תדרוש השקעת משאבים רבים בתשתיות חדשות, באמצעי תחבורה ועוד, דבר שיכביד על העיריות ועלול להוביל לקריסתן כלכלית. העדר ההתייחסות למרכזי הערים והנחיצות בדבר התחדשות עירונית מקצין לנוכח העובדה שמרכזי הערים מסוגלים להכיל בתוכם עיבוי של 150-200 אלף יחידות דיור, אותם ההיקפים הנחוצים כל כך כמענה לביקושים.

הממשלה תפקידה להוביל, לתת דוגמא אישית לפרקטיקות מתקדמות ולדאוג ליישומן. הדיור להשכרה הינו דוגמא בו הממשלה יכולה לבחור להוות מודל לחיקוי, להפגין מנהיגות והובלה של השוק וליצור את הביקוש וההיצע למבנים שמייצרים מרחב בנוי איכותי, בריא וטוב יותר לתושבי המדינה.

בידי שר האוצר ואנשי משרדו המנהלים את צוות 90 הימים הכוח להחליט. בידיהם המטבע. לאן יבחרו להטילו? על הצד המאותת שאנו עומדים בפני בכייה נוספת לדורות במשגים שאותם לא ניתן יהיה לתקן, או בהפיכת סביבת חיינו לאיכותית, בריאה וסביבתית יותר? עדיין לא מאוחר לשנות את רוע הגזירה. עכשיו זה הזמן.

הכותבת היא מנכ"לית המועצה הישראלית לבנייה ירוקה