איש החזון של גוגל: חברים, הדרישה שלכם לפרטיות היא בגדר סטיה

הפרטיות כסטיה נפשית

לגוגל, בדומה לחברות גדולות אחרות, יש אדם שמחזיק בתואר המפוצץ "אוונג'ליסט ראשי", קרי מפיץ מסרי החברה, רעיונותיה וחזונה. האוונג'ליסט הראשי של גוגל הוא וינט סרף, אדם ראוי לכל הדעות; הוא היה מכותבי פרוטוקול TCP/IP, זה שבזכותו יש לנו בכלל אינטרנט.

מצד שני, הג'וב של סרף קצת משפיע עליו. הוא הפתיע רבים לפני מספר ימים כאשר טען שעצם הקונספט של פרטיות הוא "סטיה". לדברי סרף, פרטיות היא תוצר של העשורים האחרונים. בעיירות קטנות וקהילות שמחבקות את חבריהן, אמר, לאנשים לא היתה ציפייה לפרטיות.

וינט סרף

מבחינה מסוימת, זה נכון: הספרות האנושית, למשל, תמיד סלדה מעיירות שכאלה עוד הרבה לפני שה.פ. לאבקראפט וסטיבן קינג הפכו אותן למחוז מפלצתי ואפל. הרצון בחזרה לפשטות כפרית, תמה שמלווה את התפתחות הערים עוד מימי מלחמות אתונה וספרטה, תמיד לווה בידיעה שהכפריים כולם חטטנים ושהכפר או העיירה אינם מקום למי שמעז לחרוג מהנורמה המקובלת. ערים תמיד עודדו ליברליות, הרבה משום שהן איפשרו לאנשים להיבלע בהמון; עיירות וכפרים תמיד היו מחוז שמרני, ותמיד חשבו שמי שרוצה פרטיות רוצה להסתיר משהו.

גם הטענה שפרטיות היא משהו שקיים רק בעשורים האחרונים היא שגויה מיסודה: מבחינת סרף, הפרטיות נולדה רק כשבית המשפט העליון בארה"ב החל לתפוס אותה כזכות. אם יטרח מר סרף להביט לאחור, יגלה שזה מונח עתיק מאוד. האולם שמקיוואלי פנה אליו כדי להתבודד בו עם ספריו, ה"חדר משלה" של וירג'יניה וולף הן שתי דוגמאות שקופצות לי לראש.

עם זאת, לזכותו של סרף ייאמר שהוא מכיר בכך שהפלישה הנוכחית לפרטיות מוגזמת ומסוכנת. הוא מעדיף להביא דוגמאות מפייסבוק דווקא (בלי להזכיר, חלילה, את מהלכי גוגל בתחום). אולי כדאי למר סרף לדבר קצת עם יו"ר גוגל, אריק שמידט. זה האחרון התפייט אמש על כך שבקרוב תהיה פרטיות לכל דורש והצנזורה תמות, עת תאפשר טכנולוגיית גוגל לחסום את כל מהלכי הריגול והחיטוט שמבצעות ממשלות בחיי האזרח הקטן. אולי זה כי גוגל פשוט לא רוצה לחלוק את המידע שהיא אוספת עם מישהו שלא משלם תמורתו - סוכנויות המודיעין.

שמידט דווקא בעד פרטיות | צילום: רויטרס

ויקיפדיה יוצאת למלחמה 

דיווחנו לפני מספר שבועות על כך שוויקיפדיה גילתה לזוועתה שיש חברת יח"צ שמתמחה בהפעלת עורכי ויקיפדיה שישכתבו ערכים על פי טעמן של כל מיני חברות (עם יותר מדי כסף ופחות מדי מצפון). עכשיו מורידה האנציקלופדיה השיתופית את הכפפות ויוצאת לקרב. 

אין לה ממש ברירה: אם כל חברה תתחיל לשלם כמה מאות דולרים כדי שעורך מאולף יכתוב אודותיה ערך או יתחיל לחבל בערכים של חברות מתחרות, ויקיפדיה פשוט תמות. האנציקלופדיה המקוונת היא האתר הראשון אליו פונים אנשים בחיפוש מידע; אם היא תהפוך לפלטפורמת תוכן שיווקי, אף אחד לא יקרא בה בלי חיוך זדוני או שקית הקאה.

נערכת למלחמה. ויקיפדיה

אז ויקיפדיה ירתה את יריית האזהרה הראשונה. עורך הדין שלה שלח מכתב התראה לחברה המדוברת ובו דרש ממנה להפסיק לאלתר לבצע עריכות, שאם לא כן החברה תקח אותה לבתי המשפט. מצד שני, לבתי המשפט בארצות הברית אין רקורד מוצלח כל כך בהגנה על זכותו של הקורא לקרוא אמת כשבסביבה פועל תאגיד שרוצה ששקריו יקבלו תוקף משפטי.

סדקים נוספים בבועה

חברת הסקסטינג סנאפצ'ט לא יורדת מהכותרות: זה התחיל כשנודע שפייסבוק רוצה לקנות אותה בשלושה מיליארד דולר וגוגל - בארבעה. זה המשיך כשדווח שהחברה סירבה משום שמייסדה אוון שפיגל סבור שיוכל להשיג מחיר טוב יותר ואמש דווח שהחברה מתפארת בכך שעקפה את פייסבוק במספר התמונות שנשלחות בה מדי יום.

למי ששכח: לסנאפצ'ט אין הכנסות וגם לא מודל עסקי, כך שלא ברור למה מישהו בכלל רוצה לקנות אותה; עכשיו מסתבר שכדי לשמר את מעמדה, היא משחקת במספרים ומוסרת מידע שבנימוס נקרא לו חסכני באמת.

סנאפצ'ט טענה שמתפרסמות בה 400 מיליון תמונות ביום (יותר מהנתון המקביל של פייסבוק, 350 מיליון). בדיקה של הוול סטריט ג'ורנל גילתה שבפועל, החברה סופרת כל שיתוף תמונה באופן עצמאי - כך שאם שלחתם תמונה אחת לעשרה אנשים, מבחינת סנאפצ'ט שותפו עשר תמונות.

ארבעה מיליארד דולר? באמת? סנאפצ'ט | צילום: בלומברג

יש שורה של נתונים שחסרים לנו: כמה אנשים משתמשים בסנאפצ'ט על בסיס יומי? כמה אנשים הורידו את האפליקציה ואיך השתנו הנתונים האלה לאורך זמן? כמה תמונות יחודיות נוצרות מדי יום?

יש סיבה טובה לכך שסנאפצ'ט לא מספקת את הנתונים האלה: הם יפגעו קשות ביכולת שלה לשחק את משחק הפירמידה, לגייס כספים על פי ערך מנופח ומנותק מהמציאות, ולאפשר למייסדים שלה לעשות את המכה הגדולה ולהשאיר את הקונה של החברה עם שק אוויר מדלדל במהירות.

ואם במייסדים עסקינן, זה זמן טוב לספר לכם באיזה מין מותק של חבר'ה מדובר: אוון שפיגל ובובי מרפי נתבעו לפני כשנה על ידי המייסד השלישי של החברה, רג'י בראון, בטענה כי הם הונו אותו וכי הוא האיש שעמד מאחורי הרעיון של סנאפצ'ט. בסרטונים שהודלפו מעדותו של שפיגל במשפט, נשמע שפיגל מודה ש"יכול להיות שמגיע משהו לבראון". אם הבועה של סנאפצ'ט תמשיך להתנפח כך, ה"משהו" הזה יכול להיות מאות מיליוני דולרים.

קצרצרים

1. אל מלא רחמים: חלק מכם, במיוחד המבוגרים, עשויים לזכור בחיבה את Winamp - אחת התוכנות המוצלחות הראשונות לניגון קבצי MP3. בשעתו היא היתה דבר מהפכני למדי. אחר כך סטיב ג'ובס גנב את הרעיון לאייפוד מהמסכן שהמציא אותו (ונתן לו בתמורה אייפוד) ו-Winamp הפכה למיותרת. בעוד חודש בדיוק, תיגאל התוכנה מיסוריה ו-AOL, הבעלים שלה מזה 15 שנים, תסגור אותה. אגב, תוכנה היא לא כמו שירות מקוון; כשסוגרים אותה היא לא יורדת מהאוויר - פשוט מפסיקה להיתמך ולהתעדכן.

היי שלום, ווינאמפ | צילום מסך

2. כמיליון עובדי וולמארט מאסו בתנאי העסקתם והכריזו לאחרונה על שביתה במטרה לשבש את חג הקניות האמריקאי, יום שישי השחור. קבוצה של עובדי החברה פרצה לכנס שבו השתתפה מריסה מאייר, שבנוסף לתפקידה ביאהו מכהנת כדירקטורית בוולמארט. המאבטחים סילקו את המפגינים, כמובן, אבל לא לפני שהספיקה הגברת ללעוג להם, ביחד עם מארק בניוף מסיילספורס שהיה עמה על הבמה. הנה הפנים של עמק הסילי-קון, המקום שאמור היה לגאול את כולנו: מיליארדרים לועגים לאנשים שלא גומרים את החודש.

3. איחוד הנסיכויות וכוויית עצרו לאחרונה שני צייצנים והעמידו אותם לדין. הראשונה כלאה אדם לשנתיים בשל עדכונים ששלח על משפט פוליטי; האחרונה שלחה לכלא מישהו שכתב דברים מעליבים, לשיטת בית המשפט המקומי, על מייסד האיסלם מוחמד. עורך דינו של האחרון אמר שמדובר בפסק דין חמור ביותר ושבכוונתו לערער. זוכרים את התיאוריה שלפיה חופש המידע שברשת יהפוך את כולנו לחופשיים? אז הנה עוד בעיטה בגופה שלה. 

4. FISA הם בתי המשפט המבוייתים של מערכת הביטחון האמריקאית, אלה שהוציאו צווים לפחות או יותר כל דבר בלי לחשוב יותר מדי. ועם זאת, אי אפשר לומר שאין לשופטים שם כבוד עצמי: כשעושים צחוק אפילו מהצווים הרכים שלהם, הם מתעצבנים. אחד השופטים המבוייתים כתב פסק דין חריף, שמאשים את ה-NSA בכך שהיא עושה מה שבראש שלה ופעם אחר פעם מרחיבה את תחום ההאזנה שלה אל מעבר למה שבית המשפט התיר לה.

• להרשמה לניוזלטר דו"ח טכנולוגי (תיבה שישית)