"אומרים עליי שאני מנהל כל דבר. זה נכון"

לפני שנה וחצי, בגיל 38, מונה חגי בדש למנכ"ל פסגות, בית ההשקעות הגדול בישראל. בדש, עד אז מנהל חברת הגמל של פסגות, קיבל לידיו ארגון שחווה לא מעט טלטלות, ותחת שרביטו הפך לגוף המוסדי הגדול בישראל, בעל נכסים מנוהלים בהיקף 180 מיליארד שקל. השיטה? מעורבות מקסימלית וניהול ריכוזי מבוסס דו"חות. מנהליו יודעים היטב שאסור להגיע לפגישה עם בדש לא מוכנים ובלי שורה תחתונה. בניגוד לקודמו בתפקיד רונן טוב, הוא נוטה פחות להאציל סמכויות, והוא חייב לדעת הכל ולקבל דיווחים בכל שעה. לא כולם יודעים לחיות עם זה בקלות. חלק ממתנגדיו מכנים את בדש "קונטרול פריק".

"אין משהו בארגון שאני לא מעורב בו, זה הסגנון שלי, לטוב ולרע", הוא מודה, "אני יודע כל דבר - ממודעה שיורדת, דרך כניסה לפוזיציה בני"ע ועד מינויים של מנהלי מחלקות וצוותים. אני עובד ברזולוציות כאלה ולכן אני גם עובד שעות ארוכות. אני נהנה ממה שאני עושה, בטח בתפקיד הנוכחי. זה לא אומר שאני לא סומך על המנהלים, אבל אני מודע לכל. זה אני".

בדש על רקע בית פסגות בתל אביב. "סיסמאות מוציאות אותי מדעתי" | צילום: עמית שעל

בדש לא מגזים בתיאור "הצורך שלו לדעת": בכל שעה משעות היום הוא מעודכן במספר השיחות שהתקבלו מלקוחות, במצב הצבירה בקרנות, בכל כניסה או יציאה של סכום הגבוה מכמה מאות אלפי שקלים, במספר הגולשים שנכנסו לדף הפייסבוק. הוא עורך ישיבה שבועית עם ההנהלה הבכירה, ישיבה חודשית עם ההנהלה המורחבת ופגישה שבועית שוטפת עם כל מנהל בכיר בפסגות, ומבקר בשטח פעמיים בשבוע - במרכז שירות הלקוחות או בחדר העסקאות. "זו המהות שלי כמנהל הארגון", הוא אומר, "יש שיגידו שזה אובר ריכוזי, שזו אובר רזולוציה. בסדר".

איך אנשים מקבלים את זה?

"צוחקים עליי", הוא אומר ביובש. "כשיש אצלנו ישיבה, אז קודם כל מגדירים את פונקציית המטרה שלה, כי לאנשים יש נטייה לעשות דברים לפני שהם מגדירים את המטרה. אני תמיד שואל את המנהלים שלי מהי פונקציית המטרה, זה הפך למין בדיחה פנימית כזאת.

"עוד שאלה שאני שואל ונקלטה היא 'האם הארגון במומנטום או לא במומנטום?'. מומנטום הוא משהו שאי אפשר למדוד, אבל אפשר לחוש אותו במסדרון, כמו בספורט. מומנטום זה כשיש גאווה ומשחקים בשביל הסמל, מצב שבו אנשים מרגישים טוב אז הם עושים יותר ומצליחים יותר. אם יודעים לחבר בין מיקוד עסקי למומנטום - זה מצליח. אני אומר את המשפטים האלה ותמיד מסתלבטים עליי, אבל אני מאמין בזה.

"תמיד האמנתי בצורך לשמור על מעקב ומדידה. אני שואל את המנהלים פה אם העובדים שלהם יודעים במה הם נמדדים. עובד צריך לדעת אם היה לו יום טוב או לא כשהוא הולך הביתה, ואם הדברים לא מדידים זה לא יכול להצליח. מטרה, דו"חות, מומנטום - אלה שלושת הדברים שתמיד האמנתי בהם, והם חייבים להיות מסונכרנים".

האם מה שרואים מכיסא המנכ"ל שינה בך או בסגנון הניהול שלך משהו?

"אני כבר 13 שנה בפסגות. סגנון הניהול שלי - הדו"חות והירידה לפרטים - בא לידי ביטוי גם כשגבי רביד הביאה אותי לכאן כאחראי לתחום הפיתוח העסקי וגם כשרועי ורמוס מינה אותי למנכ"ל הגמל. למעשה, המינוי שלי למנכ"ל הגמל הוא קפיצת המדרגה הגדולה ביותר בקריירה שלי. זה ללא ספק היה שינוי גדול, כי עברתי מניהול מערך עבודה מול 30 יועצים לניהול חברת הגמל הגדולה בישראל ועוד קלטתי לתוכה את פריזמה. זה היה שינוי אבולוציוני מבחינתי, ואז התחלתי להסתכל על דברים דרך תהליכי בקרה וניהול סיכונים בשאיפה למינימום טעויות.

זהבית כהן ורונן טוב בימים יפים יותר. "היא יודעת מי זה חגי" | צילום: עמית שעל

"לנהל 180 מיליארד שקל ויותר ממיליון לקוחות זו אחריות גדולה מאוד. האחריות מבגרת אותך, גורמת לך לחשוב כל הזמן איך לא לעשות טעויות. זה אתגר גדול מאוד, ואתה הופך מחושב יותר".

מה מוציא אותך מדעתך?

"סיסמאות. כשלא אומרים דברים עניינים ואת השורות התחתונות, כשמגיעים לא מוכנים לפגישה - והיו דברים כאלה בהתחלה. לזה אני די רגיש. אני לא מסוגל לשאת שאומרים לי 'יהיה בסדר'. אין דבר כזה 'יהיה בסדר', הכל מנוהל, לא משאירים שום דבר למזל. גם ככה יש מספיק השפעות חיצוניות על גוף שמנהל כסף של הציבור".

"אני לא מסתכל על חיבוקים"

בדש קיבל לידיו את ניהול פסגות לאחר שורה של טלטלות: זה החל בשינוי הבעלות, כשקרן אייפקס רכשה את פסגות מקרן יורק בסוף 2010. במקביל אולץ המנכ"ל רועי ורמוס לפרוש על רקע חקירה פלילית שנפתחה נגד בית ההשקעות בחשד להרצת מניות בתיק הנוסטרו. רונן טוב הובא ממגדל להחליף את ורמוס, ומנהלים בכירים יותר ופחות עזבו לנוכח הזעזועים וחוסר היציבות שאפיינו את התקופה. בדש נשאר. שנה וחצי לאחר מכן, כשיו"ר אייפקס זהבית כהן החליטה להדיח את טוב, מונה בדש תחתיו.

חתרת תחת רונן טוב כדי להביא להדחתו?

"בכל רגע שאני בפסגות אני עושה את הטוב ביותר לטובת הארגון, ויעידו על כך ביצועי חברת הגמל באותה התקופה. מה שקרה עם רונן קשור לדיאלוג בין בעלים למנכ"ל".

עשו לו עוול?

"אני לא רוצה להתייחס".

קרן אייפקס נתפסת כבעלים בעייתיים בגלל השאיפה קצרת הטווח שלה למקסום ערך שלאחריו אקזיט.

"אייפקס היא בעלים ראויים לגמרי. דובר רבות על החשיבות בהגעתם של גופים ומשקיעים מחו"ל לשוק המקומי, ואייפקס היא גוף מכובד וראוי".

בעל השליטה באי.די.בי נוחי דנקנר בדיון בבית המשפט. "זה לא אישי" | צילום: אוראל כהן

זהבית כהן נחשבת למנהלת שלא נותנת מרחב עבודה, שלא לדבר על זה שהיא "מחבקת ותולה", כמו שהיא חיבקה את טוב ואז זרקה אותו.

"אני לא מסתכל על חיבוקים. אם אני מנכ"ל החברה אני מקבל את ההחלטות, זה תנאי ברור לגמרי, לא הייתי צריך להגיד לה את זה. זהבית היתה איתי בישיבות והכירה את הסגנון שלי, היא הכירה אותי. זאת גם אחת הסיבות שקיבלתי את התפקיד, היה צריך מישהו שינהל פה את העסק".

ובכל זאת, כשרועי ורמוס נאלץ לעזוב, מינו מישהו מבחוץ ולא לקחו אותך. התאכזבת?

"אני לא בן אדם של אכזבות. זה היה המצב, המשכתי הלאה במטרה לעשות הכי טוב שאני יכול בגמל. אני אדם שמאמין שתגיע ההזדמנות הנוספת. רציתי וקיוויתי שתגיע, קיוויתי שאקבל אותה - וקיבלתי".

רצית שרונן טוב ייכשל?

"חס וחלילה. גם פה המספרים מדברים: בדקו את התקופה שבה רונן ניהל את החברה ואני את הגמל, זו היתה אחת התקופות הכי טובות. עשיתי כל מה שאפשר כדי שהחברה הזאת תצליח".

כשקיבלת את התפקיד לא חששת ממצב כמו זה שהוא נתקל בו, שבו לא קיבל די מרחב ניהולי?

"זהבית יודעת מי זה חגי, היא נותנת לי לעבוד. אני מקבל פה מרחב אדיר, ולמהלכים שיזמתי - לקנות את חברת תעודות הסל מבט ממיטב דש, למשל - יש תמיכה מלאה מהבעלים. אני יכול להמליץ ולהגיד שזה חשוב, אבל מי שמקבל את ההמלצה שלי בסופו של דבר הם הדירקטוריון ומנכ"לית אייפקס. היא שבסופו של דבר הביאה 150 מיליון שקל עבור הרכישה הזאת, זו תמיכה גדולה מאוד. כנ"ל בתחום הביטוח: לרתק 51 מיליון שקל (כהון עצמי עבור קבלת רישיון מבטח - דב"נ ור"ב) לפני שהכנסת שקל ולרכוש את תיק ביטוחי החיים של חברת שירביט - זו תמיכה גדולה".

אתה חושב שהתדמית של זהבית בחוץ עושה לה עוול או משקפת אותה?

"יחסי העבודה בינינו ענייניים וטובים. אני מכיר את אייפקס עוד מימיי כמנכ"ל הגמל, יש לי ארבע שנות ניסיון מולה. בסופו של דבר אני מנכ"ל של חברה שצריך לייצר לבעלי המניות ערך, לדעת לעבוד איתם ועם הדירקטוריון. לשמחתי הרבה כרגע אני מקבל תמיכה ורוח גבית במהלכים שאני מוביל. אני מתעסק בביזנס. ההמלצות שנתתי זכו לתמיכה".

מנכ"ל פסגות המודח רועי ורמוס. "הצדק יצא לאור" | צילום: אוראל כהן

"מיזוג מיטב ודש טוב לענף"

לאחרונה נוצר מיזוג ענק בין שני בתי השקעות, מיטב ודש, והם הפכו לבית ההשקעות השני בגודלו בישראל. מיטב דש נושף בעורפו של פסגות, שעד עכשיו היה בית ההשקעות הגדול ביותר בארץ בפער ניכר. המנכ"ל המודח של פסגות רונן טוב מכהן כיום כמשנה למנכ"ל במיטב דש. גם אריק פרץ, שהיה מספר שתיים של טוב בפסגות, עבר למיטב דש, כמו גם גיל צבר, שהיה סמנכ"ל מערכות מידע בפסגות.

האם המיזוג של מיטב ודש הוא חדשות טובות לענף?

"קודם כל קורה משהו בתעשייה הפיננסית. היקף תיק נכסי הציבור הוא 2.7 טריליון שקל, והנתח של בתי ההשקעות בו רק הולך וגדל. בסופו של דבר הגופים המוסדיים ינהלו יותר כסף מהבנקים. ההשפעה שלנו על הכלכלה דרך ניהול כסף ומתן אשראי הופכת להיות מאוד מאוד מהותית.

"גופים גדולים ויציבים טובים מאוד לתעשייה הזאת. פעם עובד בית השקעות נתפס כברוקר, אחד שקונה ומוכר. היום בית השקעות נבחן לא רק לפי התשואה, אלא גם על פי ניהול סיכונים, תהליכי בקרה, שירות לקוחות, מעורבות מוסדית, חינוך פיננסי. בתי ההשקעות כבר הפכו במובנים רבים להיות דומים הרבה יותר לבנק מאשר לאותו ברוקר קטן שהכרנו. לכן הימצאות גוף שמנהל 110–120 מיליארד שקל טובה לתעשייה כולה וגם לצרכנים, כי התחרות בקרנות הנאמנות, בתעודות הסל ובניהול תיקי ההשקעות גדולה מאוד".

בינואר 2013 כינס בדש מסיבת עיתונאים חגיגית, ובה חשף את האמנה למעורבות מוסדית שיצרה פסגות - הקריטריונים שעל בסיסם תפעל בבואה להשקיע בחברות ציבוריות. בדש הסביר אז כי החליט להקים מחלקה ייעודית למעורבות מוסדית שתעקוב אחר התנהלות החברות ואף תייצר "רשימה שחורה" של חברות - ומנהלים - שהיא תימנע מלהשקיע בהן. בדש הזכיר אז את החלטת פסגות להתנגד למינויה של אירית אילוז לדירקטורית חיצונית בחברה ציבורית, לאחר שבתפקידה כסמנכ"לית כספים באמפל פעלה לכאורה לא בהתאם לעקרונות פסגות בעת ניהול המשא ומתן להסדר חוב בחברה. "חובות יש להחזיר במלואם. נעשה את מרב המאמצים כדי שחברות שגייסו כסף יחזירו את החוב", אמר אז. פסגות נחשב גם כמי שהוביל את המאבק בקונצרן אי.די.בי שבשליטת נוחי דנקנר, האיש שנחשב עד לא מכבר כחזק במשק.

אתה חושב שיש לכם יד בשינוי אופן התנהלות הסדרי החוב האחרונים?

"חד־משמעית כן. זה אנחנו. הצוות בפסגות שממונה על מעורבות מוסדית מתכנס פעם בשבוע ומנתח אילו מהלכים אנחנו צריכים לעשות. נעשים פה דברים תקדימיים ששינו בהרבה מקרים את הנורמות. הסיבה שבית המשפט אישר הסדר חוב כפוי באי.די.בי היא פנייה של פסגות, יורק והפניקס (שלושת הגופים היושבים בנציגות מחזיקי האג"ח של אי.די.בי פתוח). זה תקדימי כי באנו לבקש הבראה של החברה בזמן הנכון, לפני שהסוסים ברחו מן האורווה. זה שיש משקיף לחברה היא תקדים, זה שהצלחנו לסכל את עסקת כור־כלל (העסקה שבמסגרתה ביקש נוחי דנקנר, בעל השליטה באי.די.בי, למכור את השליטה בכלל ביטוח לחברת כור, שאף היא בשליטת הקונצרן), זה שהיום בכלל לא מדברים על העובדה שייכנס כסף לטומהוק וגנדן (החברות הפרטיות שדנקנר שולט דרכן באי.די.בי). ההסדרים שמדברים על הזרמת כסף ישירות לאי.די.בי פתוח הם תקדימיים, וזה הרבה בזכות מהלכים שלנו. היום המהלכים האלה שגורים בפי כל הגופים המוסדיים והבנקים, וכשעוסקים בכסף של ציבור זו גאווה גדולה מאוד לשנות את הנורמות".

יכול להיות שלא חששת להתעמת עם דנקנר כי כבר צפית את הנפילה שלו? הופעלו עליך לחצים לא לעשות את זה?

"לי ולארגון שאני מייצג אין שום דבר אישי נגד כל אחד מהאנשים שלצורך העניין התעמתנו איתם, אם זה יוסי מימן, נוחי דנקנר, אילן בן־דב או הרצל חבס. הכל היה ענייני מאוד. כשאתה מנהל 180 מיליארד שקל ברור לגמרי שתמיד תהיה חלק מהסדרי חוב, והמטרה היא אחת ויחידה: לעשות את המקסימום כדי להגיע להחזר חוב מקסימלי. הראינו והוכחנו שמעורבות מוסדית משנה נורמות וגם מייצרת תשואה. ברור שכשאתה עושה מהלכים לא פופולריים המנוגדים לרצון החברה, כמו לא לאשר את עסקת כור־כלל, אז מפעילים עליך לחצים, אבל זה לא רלבנטי. אני קם בבוקר למטרה אחת, והיא לייצר ערך ללקוחות שלי".

הלקח נלמד?

"'הלקח נלמד' זה חזק מדי. מנהלי כספי ציבור מבינים שלצד ניהול הכסף המסורתי ויצירת תשואות ללקוחות, מעורבות מוסדית רציפה היא חלק אינהרנטי מפעילות היום־יום שלנו. הלקח שנלמד פה הוא שיש שכר ויש עונש".

אילן רביב, מנכ"ל מיטב דש. "גופים גדולים ויציבים טובים לתעשייה" | צילום: ישראל הדרי

יש הטוענים שהקו הנוקשה שפסגות מוביל בהסדרי החוב הוא סוג של פופוליזם ובסופו של דבר נועד למצב את התדמית שלו.

"ברור שלצד השני נוח להגיד שאנחנו פופוליסטים, כדי שלא יתעמתו וילחמו איתו וכדי שיאשרו עסקאות בעלי עניין כמו ישראייר, הרפתקאות פיננסיות כמו קרדיט סוויס והשקעות לא ענייניות כמו לאס וגאס ומעריב. יש היום גוף שמוביל את המעורבות המוסדית בארץ, והצטרפותם של גופים מוסדיים לגישה הזאת משנה את כללי המשחק. כל פעולה שפסגות עושה - תמיד ינתחו אותה. זה חלק מלהוביל שוק, ולא רק בשווי נכסים".

פסגות גם מוביל קו נוקשה בכל הנוגע לשכר הבכירים, ויצא לכם להתנגד להרבה חבילות שכר של מנהלי חברות ציבוריות. איך אתה מעז להתנגד לזה, לאחר שלאחרונה התגלה שעלות שכרך יכולה להגיע ל־5 מיליון שקל בשנה?

"יש לנו עקרונות מאוד מאוד ברורים בכל הנושא של תגמול, שכר ורכיבים נוספים בחברות ציבוריות. את המינוי של דני נוה ליו"ר כלל לא אישרנו כי היו לא מעט קריטריונים שהשכר שלו לא עמד בהם, בין היתר העובדה שהחברה נמצאת על המדף, תקופת הכהונה במשרה, כל מיני הבטחות שניתנו שם. עקרון ההדדיות לא רלבנטי במקרה הזה, כי זו חברה פרטית. בכל מקרה, השכר שלי עומד בקריטריונים, ולו זו היתה חברה ציבורית, בפסגות היו מאשרים את זה".

"רמת גאווה גבוהה"

לפני שלושה חודשים הודיעה הפרקליטות כי החליטה לא להגיש כתב אישום נגד רועי ורמוס, וכך בעצם טיהרה את שמו של המנכ"ל המודח של פסגות. "רועי חבר אמיתי שאני מעריך מאוד", אומר היום בדש, "מאוד לא מפתיע אותי שזו התוצאה ושהצדק יצא לאור. זה היה ברור לי כל הזמן, לגמרי. אני שמח מאוד ולא מופתע".

נכנסת לתפקיד בתקופה סוערת. איך מתמודדים עם ארגון במורל ירוד כל כך?

"אחד הדברים הראשונים שעשיתי היה להחזיר את המינויים מבית. מיניתי משנה למנכ"ל וסמנכ"לים בכירים מבית, מהלך שאומר שאני מאמין באנשים שנמצאים בארגון. רק את אריק יוגב הבאתי ממגדל כדי להוביל את תחום הביטוח, כי הרגשתי שאנחנו צריכים את זה מבחינה מקצועית. גם ההצלחות עזרו לנו מאוד בשיפור האווירה, כולם רוצים להיות חלק מארגון מוביל ומצליח".

מה שאפיין את ורמוס כמנהל הוא התחושה שהוא ניהל את העסק כאילו הוא שלו, לא כשכיר. אתה חושב שהצלחת להחזיר לעובדים את התחושה הזאת, שהארגון הוא שלהם?

"כאמור, רועי ואני חברים טובים וזה לא סוד. עבדנו יחד צמוד במשך עשור, ולכל אחד יש סגנון ניהול משלו. יש הרבה מנהלים טובים, אבל אין סגנון אחד נכון. החיבור שלי לארגון הוא כזה שכשאומרים את המילה 'פסגות' זה עושה לי צמרמורת. אין מה לעשות, פה גדלתי. אני בפסגות מיולי 2000, הקמתי משפחה עם ארבעה ילדים בתקופה הזאת. זה מדבר בעד עצמו. פסגות הוא חלק אינהרנטי מהחיים שלי, ואני חושב שהיום רמת הגאווה בארגון גבוהה. אני עושה סקרים פנימיים כדי לבדוק את זה, אבל אפשר גם לשמוע את זה במסדרון".

אנשים שעבדו עם ורמוס נאמנים לו מאוד, ורבים מהם נשארו חברים טובים שלו. אתה מצליח לנהל יחסים של גם הבוס וגם חבר?

"לדעתי כן, אבל בסוף זה עניין ניהולי. יש מנהלים שנורא חשוב להם שיאהבו אותם, אני חושב שאתה צריך שיעריכו אותך וילכו אחרי הקו שאתה מתווה. אם זה מתחבר גם לאהבה - לשחק כדורסל יחד, ללכת לדרינק - זה בסדר, אבל זו לא המהות. אני צריך לייצר תוצאות עסקיות ללקוחות ולבעלי המניות, אנחנו גוף עסקי קודם כל. מה לעשות, כשעובדים 13 שנה באותו המקום, אז מכירים את הנשים ואת הילדים".

מנכ"ל פסגות גמל שלומי ברכה עוזב עכשיו את בית ההשקעות כדי להקים עם ורמוס קרן גידור. נפגעת כי הוא העדיף את ורמוס על פניך?

"ערכנו כאן אירוע פרידה אתמול. אם הייתן שומעות את הדברים שאמרתי על שלומי לפני 100 איש, הייתן מבינות לאיזה פרגון הוא זכה ממני".

אתה רואה את עצמך מסיים את הקריירה שלך בפסגות או שעשוי להיות גם יום שאחרי?

"אני רואה את עצמי כאדם בעל יכולות ניהוליות, וזה יכול לבוא לידי ביטוי גם בבנק. אני פה 13 שנה, ואני מקווה שזה יהיה יותר. אני מנהל ורוצה לעשות את המקסימום בכל תפקיד שאני עושה".

"הביטוח מהותי לאבולוציה"

לאחרונה נכנס פסגות לשוק הביטוח כשרכש את תיק ביטוח החיים של חברת שירביט. ענף הביטוח נשלט ללא עוררין בידי חברות ותיקות וגדולות, ולפסגות יידרשו כמה שנים עד שיוכל להתחרות בהן באופן מלא. עם זאת, נראה שמדובר במהלך בלתי נמנע, בעיקר משום שפסגות מחזיק בחברת הגמל הגדולה בענף, ומתחילת השנה נחתכה תקרת דמי הניהול בקופות בכ־50%.

איך מתמודדים עם הרווחיות היורדת, בפרט כשבעל הבית הוא כל כך מכוון אקזיט?

"חשיבה אינסופית על גיוון מקורות ההכנסה וניצול הגודל. הסביבה העסקית, השווקים, השחיקה ברווחים - כל אלה מחייבים אותי לחשוב איך אני מגדיל את מקורות ההכנסה. רכישה של חברת תעודות הסל, למשל, משרתת את היתרון לגודל: אתה משלם אבל לא בהכרח מגדיל את ההוצאות, כי התשתיות קיימות. ניצול מאגר הלקוחות (לצורך כניסה לתחום הביטוח) ייתן גם הוא ערך מוסף. זה אתגר גדול".

ביטוח הוא שוק שמרני, בלתי חדיר, בעל נתחי שוק קשיחים. אפשר לפצח את זה?

"כשנכנסתי לתפקיד התחלתי לבדוק מהי הדרך הנכונה להיכנס לעולם הביטוח. אחרי שהתלבטנו החלטנו לרכוש פלטפורמה שתאפשר לנו לקבל רישיון למכור מוצרי ביטוח הכי מהר שאפשר, ולפני כחודש קיבלנו אותו. עשינו את זה כשהבנו שזה יתרום לערך העתידי של פסגות. זה סיפור מאוד מאוד מהותי באבולוציה העסקית של פסגות.

"פסגות התחיל כחברת קרנות. אחר כך קנינו את גדיש ופריזמה, ופסגות הפך לחברה בעלת דריסת רגל מהותית בענף הגמל ולבית השקעות מבוסס. יש לנו 1.3 מיליון לקוחות, רובם לא יודעים אם יש להם ביטוח חיים או לא. בעיניי הכניסה שלנו לתחום הביטוח היא הסתכלות אמיתית על הצרכים שלהם. אם יש סיכוי ששוק הביטוח יהפוך לפחות ריכוזי ויותר תחרותי - זה רק אם פסגות תהיה שחקן בשוק הזה. אין לי ספק שנוכל לעשות פה משהו גדול. כמו שבגמל ובפנסיה הפכנו לשחקן הגדול בישראל - גם פה נביא בשורה.

"חברות הביטוח שולטות היום ב־98% משוק קרנות הפנסיה. באמצע 2012, כשהשקנו את קרן הפנסיה של פסגות, היעד היה חצי מיליארד שקל נכסים מנוהלים ו־50 אלף עמיתים עד סוף 2013. עמדנו ביעד הזה אחד לאחד: בקרן הפנסיה יש לנו היום 54 אלף עמיתים ו־465 אלף שקל נכסים מנוהלים. עד סוף 2014 אנחנו רוצים להגיע למיליארד שקל נכסים מנוהלים ויותר מ־70 אלף עמיתים.

"גם בביטוח יש לנו יעדים ברורים: אנחנו רוצים להגיע ל־50 אלף מבוטחים בתוך שלוש שנים. אנחנו נכנסים כאן לתחום ריכוזי, אנכרוניסטי וכבד באמצעות אחת הבשורות הצרכניות הכי חזקות שיש לנו. אנחנו רוצים להשתמש בכלי הביטוח כדי להחיות את הגמל כמוצר פנסיוני מתחרה לקרן הפנסיה וגם למכור ביטוחים באופן עצמאי".

מה היתרון שלכם?

"נוסף ליתרון הגודל, אחד היתרונות שלנו הוא היכולת לקבל החלטות הכי מהר שיש. רוצים לצאת עם מוצר? מכנסים את הדירקטוריון טלפונית, אם צריך אז גם באותו היום. אריק יוגב, שהגיע לפה ממגדל, ראה אחרי חודש עד כמה היכולת לקבל פה החלטות מדהימה".

כניסה לתחום הביטוח היא ארוכת טווח. זה לא סותר את ההסתכלות קצרת הטווח של הבעלים?

"יש פה ריתוק של משאבים להבאת ערך עתידי".

אתה בכלל מסוגל לסייע לבעלים לרשום אקזיט רווחי? המחיר שבו הם רכשו את פסגות היה מאוד גבוה.

"איזה מחיר שולם, אם הוא מופקע או לא מופקע - אני אחראי לעשות הכי טוב שאפשר בכל נקודת זמן. לשמחתי הרבה כשמסתכלים על השנה וחצי האחרונות רואים גידול חד בנכסים: כשנכנסתי לתפקיד ביוני 2012 היקף הנכסים היה 140 מיליארד שקל, נכון להבוקר הוא 183 מיליארד שקל".

אם יהיה אקזיט תצא לפנסיה מוקדמת?

"אמשיך לעבוד. אני מונע מעשייה, דיווחים שוטפים, עשייה אסטרטגית, זה מה שתמיד הניע אותי".

"חופש זה חופש"

בדש גדל בשיכון ותיקים ברמת גן, בן להורים טריפוליטאים שגדלו באיטליה. אביו היה עצמאי בתחום המתכות, אמו עקרת בית. כיום שניהם פנסיונרים. האב, שנהג להשקיע בבורסה ולקרוא עיתונות כלכלית, הצליח להדביק אותו בחיידק ההסתכלות על מסכים בבנק. "כדורסל ושוק ההון תמיד היו שתי האהבות שלי", הוא מספר, "תמיד היה לי הג'וק של שוק ההון. אבא שלי תדלק את הדרייב הזה. כשהייתי שואל שאלות הוא נתן לי הסברים מפורטים. כדורסל שיחקתי הרבה שנים, עד היום גור שלף ועודד קטש הם חברים טובים שלי. בכדורסל ישנו הרצון להוביל כל הזמן, ויש בי משהו מזה. ומנ,ד, כדורסל הוא עניין של אופי תחרותי, אבל גם של משחק קבוצתי.

"המשכתי בשוק ההון ולא בכדורסל, כי רציתי מקצוע מכובד. תמיד אומרים עליי שאני מנהל כל דבר, וזה נכון. אני מאמין בזה, מאמין בהיערכות לדברים. אני אוהב לנהל מערכות גדולות".

הראיון מתקיים ימים אחדים לאחר פיטוריו של מנכ"ל טבע ג'רמי לוין, שהביאו לירידה במניה, וסמוך לזה להתרסקות של מניית בבילון לנוכח ביטול ההסכמים של החברה עם יאהו ועם גוגל (ההסכם עם יאהו חודש מאז).

האם הפנסיה שלנו בסכנה?

"למניית בבילון נכנסנו ויצאנו בזמן, אבל זה ברמת המיקרו. פסגות הוא גוף שלא נכנס לפינות, גם אם נאמין בפוזיציה מסוימת לא ייווצר מצב שבו היא תשפיע מהותית על התיק אם תתברר כשגויה. אנחנו גוף שמרני ואחראי".

מה כן מטריד אותך ביחס למצב הפנסיה שלנו?

"העלייה בתוחלת החיים, העלייה בצריכה הפרטית, סביבת הריבית הנמוכה, תופעת העשור האבוד. בישראל רוב האנשים נכנסים למעגל העבודה בגיל 30 וצפונה, כי הם משתחררים מהצבא בגיל 21–22 ואחרי זה תואר ראשון ותואר שני. יש פה עשור שלם שבו ציבור הצעירים לא חוסך, וזה הרבה יותר מהותי מאשר מקרה נקודתי כמו טבע".

איך צריך להתנהל כדי להבטיח את העתיד?

"צריך לשים כמטרת־על שהציבור יחסוך יותר. משיכת פיצויי פיטורים לפני גיל פרישה, במעבר בין מקומות עבודה, זו טעות פטאלית. אני לא יודע אם נכון לאסור את זה, אבל כן צריך לתת איזה קנס שימנע את המשיכה. טעות נפוצה נוספת שפוגעת בחיסכון הפנסיוני של הישראלים היא להחליף תיק קרנות נאמנות בגלל חודש חלש מסוים. גם למשוך קרן השתלמות זאת טעות מאוד גדולה, כי קרן השתלמות היא כיום מוצר החיסכון הטוב ביותר. אם ההתלבטות היא אם למשוך את הפיקדון בבנק או את קרן ההשתלמות - ברור שצריך למשוך קודם את הפיקדון".

בדש מתגורר ברשפון עם אשתו גלי וארבעת ילדיו (אילי בן ה־7, איתמר בן ה־4.5, מיכאלה בת השנה וחצי ואריאל בן 4 חודשים). הוא קם בחמש, רץ שלוש פעמים בשבוע בבקרים, ומגיע לעבודה בשש וחצי־רבע לשבע. האורות במשרדו שבקומה ה־16 בבית פסגות שבתל אביב כבים רק בשמונה וחצי בערב.

איך משלבים וורקהוליות עם ארבעה ילדים קטנים?

"זה שאני באופיי מאוד טוטאלי ומאוד מרוכז בעבודה - זה נכון. אני כל הזמן מנסה לשפר את האיזונים האלה. בסוף השבוע אני באמת שלהם. אני משתדל להיות איתם בחופשות, להתנתק, חופש זה חופש. היינו בשתי חופשות משפחתיות בשנה האחרונה".

אתה בכלל מעודכן במה שקורה בבית?

"אני מדבר עם אשתי, יש דו"חות".