אילן בן־דב: "הצלתי את בנק לאומי כשרכשתי את טאו תשואות"

"אני הצלתי את בנק לאומי כשרכשתי את טאו. העובדה שהסכמתי לערוב לחברה הזאת שיפרה את מצבו של הבנק מהיום הראשון", כך העיד אתמול איש העסקים אילן בן־דב בבית המשפט המחוזי במסגרת תביעה שמנהל הבנק נגדו.

ביולי הגיש לאומי תביעה בסדר דין מקוצר בסכום של 88 מיליון שקל נגד איש העסקים. העילה לתביעה היא ערבותו של בן־דב לחובות טאו תשואות שבשליטתו (כיום בפירוק זמני). במקביל הגיש הבנק בקשה למנות כונס נכסים קבוע לנכסי חברת א.בן־דב השקעות שבשליטתו.

בן־דב הופיע אתמול בבית המשפט בניסיון לשכנע את השופטת אסתר נחליאלי־חיאט לאפשר לו להתגונן מפני תביעת לאומי, שמתוקף סדר הדין המקוצר מאפשרת לתובע לקבל פסק דין בהיעדר הגנה.

בן־דב אישר בעדותו לבא כוחו של הבנק שחתם על שתי ערבויות לבנק, אחת ב־2005 ואחת נוספת ב־2010. "לימים", אמר בן־דב, "התברר לי שחלק מהסעיפים של ההסכמים האלה עומדים בניגוד לחוק. היו פסיקות של בית המשפט שקבעו כי חלק מההתניות לא חוקיות. כתב הערבות מחייב אותי כפי שמחייב את הבנק. אם הבנק היה מתנהל בצורה הוגנת וסבירה, זה גם היה מחייב אותי".

לדברי בן־דב, הבנק לא מילא את התחייבויותיו. "הייתי לקוח מכובד בבנק ועשיתי איתם עסקאות במיליוני שקלים. הבנק הפר כל חובת אמון שיכול היה להפר כלפיי. לא ידעתי על כל ההטעיות של הבנק, על התנהלותו הפסולה. הבנק לא גילה לי, לא הגיש לי מסמכים", הוא טען. אך התקשה להרשים את השופטת שהעירה: "סיפורי אלף לילה ולילה האלה שאתה מספר משעממים ומעייפים".

לשאלה האם הוא מודה בחוב כלשהו לבנק השיב בן־דב שהוא כופר בכך באופן מוחלט. "כשכלל ההליכים בתיק יסתיימו, הבנק יהיה חייב לי כסף, והרבה". לדברי בן־דב, הערבות הזאת באה לעולם מכיוון שרכש את טאו שעה שהיה לה חוב של 138 מיליון שקל. לפי הערבות, הוא ערב ל־37% מחוב החברה לבנק, כשהבנק צריך קודם כל לממש בטוחות של החברה.

"אני לא פילנתרופ. אלה היו ההסכמות וההבנות", העיד בן־דב, "גם עם מנכ"לית הבנק היום, רקפת רוסק־עמינח. אני הצלתי את הבנק מתיק מאוד קשה כשרכשתי את החברה". בתגובה עקץ אותו עו"ד איל רוזובסקי: "בטח רכשת את החברה כדי להציל את הבנק".

"ביום שרכשתי את החברה", השיב בן־דב, "לבנק היו נכסים בשעבוד, או לפחות כך טען. היו לו נכסים שלא רק ששוויים היה כ־88 מיליון שקל, היה חוב של 138 מיליון שקל, ואז החברה והבנק באו אליי ואמרו 'תקנה'. אלו היו הסיכונים. הבנק התחיל במינוס 50 מיליון שקל, כך שכל שקל שהסכמתי לערוב לחברה הזאת שיפר את מצבו של הבנק מהיום הראשון. לא קיבלתי שום טובת הנאה אחרת".

בן־דב ציין עוד שבינו להנהלת הבנק היו הסכמים מחייבים בעל פה, בין היתר עם מי שהובילה מטעם הבנק את המו"מ לרכישת החברה, רוסק־עמינח. "הסכסוך עם הבנק עלה בזמן שהבנק היה השותף שלי בפרטנר, זאת היתה אחת העסקאות הגדולות במשק. לא נהגנו לכתוב מכתבים זה לזה", העיד בן־דב.

"למה עורכי דינך לא כתבו אף פעם שהיו סיכומים בעל פה עם הגברת רוסק־עמינח? למה הגרסה הזו לא עלתה עד עכשיו?", הקשה רוזובסקי. בן־דב השיב: "אם תעבור טוב על המכתבים (ששלח בא כוחו ללאומי ובהם טענות נגד הבנק - זש"ל) תמצא שאנחנו משתמשים בלשון מאוד עדינה, בגלל הרגישות".

בסיום עדותו, נעתר רוזובסקי להמלצת בית המשפט לתת לבן־דב רשות להתגונן, כשתצהירו ישמש כתב הגנה. בא כוחו של בן־דב עו"ד רון ברקמן הבהיר כי בן־דב צפוי להגיש בקרוב תביעת נגדית.

לפי התביעה, במאי 2005 ובפברואר 2010 חתם בן־דב על כתבי ערבות מתמדת להבטחת חובותיה והתחייבויותיה של טאו, שניהלה את חשבונותיה בסניף המרכזי של לאומי בתל אביב. כבטוחה לפירעון הערבויות חתמה א.בן־דב השקעות על איגרת חוב שבה שעבדה לטובת הבנק את זכויותיה בחשבון פיקדון ניירות ערך בסניף המרכזי.

שווי הזכויות, לפי הבנק, מסתכם ב־24 מיליון שקל. לפי הבנק, באוגוסט אשתקד הוא דרש מבן־דב לפרוע את החוב שנוצר מאותן ערבויות, אך בן־דב טען שתחילה על הבנק להיפרע מנכסי טאו המשועבדים. בן־דב, הוסיף הבנק, התנהל כמי שמנסה להתנער מהתחייבויותיו, ולמרות הפניות אליו לא פרע את חובו.