חגי בדש: "מנהלי כספי ציבור למדו את הלקח מהסדרי החוב: יש שכר ויש עונש"

"לי ולארגון שאני מייצג אין שום דבר אישי נגד אף אחד מהאנשים שהתעמתנו איתם, אם זה יוסי מימן, נוחי דנקנר, אילן בן־דב או הרצל חבס. הכל היה ענייני מאוד", מבהיר חגי בדש, מנכ"ל פסגות, בית ההשקעות הגדול בישראל, בראיון ראשון מאז נכנס לתפקיד. הראיון המלא יתפרסם מחר במוסף ההשקעות של "כלכליסט".

לדברי בדש, "כשאתה מנהל 180 מיליארד שקל, ברור לגמרי שתמיד תהיה חלק מהסדרי חוב, והמטרה היא אחת ויחידה: לעשות את המקסימום כדי להגיע להחזר חוב מקסימלי. הראינו והוכחנו שמעורבות מוסדית משנה נורמות וגם מייצרת תשואה. ברור שמפעילים עליך לחצים כשאתה עושה מהלכים לא פופולריים המנוגדים לרצון החברה, כמו לא לאשר את עסקת כור־כלל, אבל זה לא רלבנטי. אני קם בבוקר למטרה אחת, והיא לייצר ערך ללקוחות שלי".

אתה חושב שהלקח נלמד?

"'הלקח נלמד' זה חזק מדי. מנהלי כספי ציבור מבינים שלצד ניהול הכסף המסורתי ויצירת תשואות ללקוחות, מעורבות מוסדית רציפה היא חלק אינהרנטי מפעילות היומיום שלנו. הלקח שנלמד פה הוא שיש שכר ויש עונש".

יש הטוענים שהקו הנוקשה שפסגות מוביל בהסדרי החוב הוא סוג של פופוליזם ובסופו של דבר נועד למצב את התדמית שלו.

"לצד השני נוח להגיד שאנחנו פופוליסטים, כדי שלא יתעמתו ויילחמו איתו וכדי שיאשרו עסקאות בעלי עניין כמו ישראייר, הרפתקאות פיננסיות כמו קרדיט סוויס והשקעות לא ענייניות כמו לאס וגאס ומעריב".

פסגות גם מוביל קו נוקשה בכל הנוגע לשכר הבכירים, ויצא לכם להתנגד להרבה חבילות שכר של מנהלי חברות ציבוריות. איך אתה מעז להתנגד לזה, לאחר שלאחרונה התגלה שעלות שכרך עשויה להגיע ל־5 מיליון שקל בשנה?

"יש לנו עקרונות מאוד מאוד ברורים בכל הנושא של תגמול, שכר ורכיבים נוספים בחברות ציבוריות. את המינוי של דני נוה ליו"ר כלל לא אישרנו כי היו לא מעט קריטריונים שהשכר שלו לא עמד בהם. בין היתר העובדה שהחברה נמצאת על המדף, תקופת הכהונה במשרה, כל מיני הבטחות שניתנו שם. עקרון ההדדיות לא רלבנטי במקרה הזה כי זו חברה פרטית. בכל מקרה השכר שלי עומד בקריטריונים, ולו זו היתה חברה ציבורית, בפסגות היו מאשרים את זה".

אתה חושב שיש לכם יד בשינוי אופן התנהלות הסדרי החוב האחרונים?

"חד־משמעית כן. נעשים פה דברים תקדימיים ששינו בהרבה מקרים את הנורמות. הסיבה שבית המשפט אישר הסדר חוב כפוי באי.די.בי היא פנייה של פסגות, יורק והפניקס (שלושת הגופים היושבים בנציגות מחזיקי האג"ח של אי.די.בי פתוח - דב"נ ור"ב). זה תקדימי כי באנו לבקש הבראה של החברה בזמן הנכון, לפני שהסוסים ברחו מן האורווה. גם מינוי המשקיף לחברה הוא תקדים, וכך גם העובדה שהצלחנו לסכל את עסקת כור־כלל (העסקה שבמסגרתה ביקש נוחי דנקנר, בעל השליטה באי.די.בי, למכור את השליטה בכלל ביטוח לכור, שאף היא בשליטת הקונצרן - דב"נ ור"ב), ושהיום בכלל לא מדברים על כך שייכנס כסף לטומהוק וגנדן (החברות בראש הפירמידה של דנקנר באי.די.בי - דב"נ ור"ב). ההסדרים שמדברים על הזרמת כסף ישירות לאי.די.בי פתוח הם תקדימיים, וזה הרבה בזכות מהלכים שלנו. היום המהלכים האלה שגורים בפי כל הגופים המוסדיים והבנקים, וכשעוסקים בכסף של ציבור זו גאווה גדולה מאוד לשנות את הנורמות".

לאחרונה נוצר מיזוג ענק בין שני בתי השקעות, מיטב ודש, והם הפכו לבית ההשקעות השני בגודלו בישראל. מיטב דש נושף בעורפו של פסגות, שעד עכשיו היה בית ההשקעות הגדול ביותר בארץ בפער ניכר.

 

האם המיזוג של מיטב ודש הוא חדשות טובות לענף?

"גופים גדולים ויציבים טובים מאוד לתעשייה הזאת. פעם עובד בית השקעות נתפס כברוקר, אחד שקונה ומוכר. היום בית השקעות נבחן לא רק לפי התשואה, אלא גם על פי ניהול סיכונים, תהליכי בקרה, שירות לקוחות, מעורבות מוסדית וחינוך פיננסי. בתי ההשקעות הפכו במובנים רבים להיות דומים יותר לבנק מאשר לאותו ברוקר קטן. לכן הימצאות גוף שמנהל 110–120 מיליארד שקל היא טובה לתעשייה כולה וגם לצרכנים, כי התחרות בקרנות הנאמנות, בתעודות הסל ובניהול תיקי ההשקעות גדולה מאוד".

הראיון המלא מחר במוסף ההשקעות של "כלכליסט"