ראש ממשלת בריטניה הכריז מלחמה במהגרי העבודה

ראש ממשלת בריטניה דיוויד קמרון נקלע לעין הסערה השבוע, בעקבות התבטאויות מוחצנות בנושאי מהגרי עבודה שאותן פיתח במאמר מערכת שפירסם אתמול ב"פייננשל טיימס".

קמרון השתלח במדיניות ההגירה של האיחוד האירופי והבטיח לגרש מהגרים סוררים, להגביל את הזכות של אזרחים זרים לקבל הטבות סוציאליות בבריטניה באופן גורף, ולחוקק חוקים חדשים שמטרתם "לעצור את גלי ההגירה".

במאמר המערכת ציין קמרון כי אירופה זקוקה לרפורמה כדי "לשוב ולבטוח באזרחיה", זאת על רקע חששות כי הגירה ללא מגבלות מלבה את תנועות הימין הקיצוני - ולראיה, מפלגת העצמאות הפופוליסטית הימנית הפועלת בבריטניה.

צילום: רויטרס

אף כי בעשורים האחרונים בריטניה היתה מהתומכות הגדולות של התרחבות האיחוד האירופי והגירה חופשית, עתה היא מעוניינת להטיל מגבלות על ההגירה באמצעות חוקים חדשים. זאת כדי למנוע מעובדים ממדינות עניות להתיישב בארצות אירופה האמידות.

לקראת הצטרפות אפשרית של מדינות מהבלקן לאיחוד, ואולי של טורקיה, קמרון דורש עתה "הסדרים חדשים שיעכבו את הגישה המלאה לשוקי העבודה של מדינות היבשת, עד שנהיה בטוחים שזה לא יביא להגירה המונית".

דיוויד קמרון | צילום: בלומברג

כך למשל מציע קמרון להטיל מגבלות על תנועת מהגרים עד שהתמ"ג לנפש של מדינה יגיע לנתח מסוים מהממוצע האירופי, או לאפשר לכל מדינה לקבוע את המכסה השנתית המקובלת עליה של מהגרים מארצות האיחוד האירופי.

בראיון ל"טודיי שואו" ברשת BBC, לסלו אנדור, נציב אירופה לענייני תעסוקה וחברה, פטר את ההצעות הללו כ"היסטריה", וטען כי בריטניה הרוויחה כלכלית מההגירה מארצות מזרח אירופה. התוכנית "עלולה להציג את בריטניה כמדינה המרשעת באיחוד האירופי", ציין אנדור.

קמרון יציב את הרעיונות הללו בלבו של המו"מ בשאלת יחסי בריטניה והאיחוד האירופי, וזאת לקראת משאל עם בנושא המתוכנן ל־2017. להערכתו, מדינות כמו גרמניה, אוסטריה והולנד יתמכו בקווי המדיניות שלו בנושא ההגירה. "אי אפשר לבוא בטענות נגד אנשים שרוצים לבוא לכאן ולעבוד קשה", כתב קמרון. "אבל הפיתרון האמיתי הוא שנכשיר את האנשים שלנו למלא את המשרות הללו. וזה מה שהממשלה עושה".

היוזמה של קמרון מתכתבת עם החששות הגוברים בבריטניה לקראת הסרת האיסור על רומנים ובולגרים לעבוד ברחבי האיחוד האירופי, ב־1 בינואר 2014. להשקפתו, "העניינים השתבשו" במערכת שאפשרה למיליון מזרח אירופים להתיישב בבריטניה אחרי הסבב המשמעותי האחרון של הרחבת האיחוד האירופי ב־2004.