אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
חמוש במשקפיים צילום: אלונה איינשטיין

חמוש במשקפיים

חולצה מכופתרת, צווארון מורם ומכנסיים נמוכי מותן. אריק איינשטיין וחבורת לול חוללו מהפך בסגנון הלבוש הצברי במקביל לילדי הפרחים

28.11.2013, 10:01 | תמרה וולמן

בשנים האחרונות הסתגר אריק איינשטיין בבית והפחית בהדרגה את החשיפה לתקשורת. לכן זה לא מפתיע שהמראה האיינשטייני - חולצה מכופתרת מוגבהת צווארון ומכנסיים נמוכי מותן מימי חבורת לול - כמו קפא בזמן, והוא שנצרב בזיכרון הציבורי. עם חבריו לחבורת לול הצליח איינשטיין לנער את דמות המאצ'ו הישראלי החילוני ולהפשיט אותה ממיתוס "החייל האמיץ". הם, למעשה, כוננו תת־טיפוס חדש של הצבר המיתולוגי - אנטי־גיבור, תל־אביבי, פרוע אך רגיש, הולל, מרדן ובעיקר מסרב לשאת על גבו אידיאולוגיה. החבורה היתה לא רק נקודת ציון משמעותית בהתפתחות התרבות בארץ, אלא גם חלק מגיבוש סגנון הלבוש כאן. בסוף שנות השישים ותחילת השבעים, בין מלחמה למלחמה, אפשרו אמצעי התקשורת המתפתחים חשיפה גדולה יותר למתרחש מעבר לים, ומה שהתרחש שם היה מהפכה - ההיפים, ילדי הפרחים. כמי שראו עצמם חלק בלתי נפרד מגל המרדנות השילו מעליהם הישראלים הצעירים החדשים את סממני האידיאליזם הסוציאליסטי ואיתם את החאקי והסנדלים, והחליפו אותם בסמלי הדמוקרטיה, ובהם הג'ינס. אריק היה חלק מאותו מרד: חולצות מכופתרות בהדפסים פרחוניים, וסטים, מכנסי פדלפון נמוכי מותן. לתוך מראה שנות השבעים הזה יצק איינשטיין מבלי להתכוון תוכן נוסף של מראית עין אדישה - הפרא השקט, הנסיך המחוספס.

חולצה מכותפרת וטי שירט, צילום: שאול גולן חולצה מכותפרת וטי שירט | צילום: שאול גולן חולצה מכותפרת וטי שירט, צילום: שאול גולן

אי אפשר לומר על אריק שאימץ סגנון לבוש כזה או אחר, כי לא נראה שהיה כה מודע לבחירותיו. כנראה שהעניין לא היה בסגנון, אלא בגישה. הוא לא היה מאלה שמנסים להיות חלק מהחבורה, אריק היה ה־חבורה. הוא זה שהנשים היו שמחות לבלות איתו, והגברים מצדם היו שמחים ללכת איתו למשחק של הפועל.

מראה הילד הנצחי, צילום: ציון ציפריס, ארכיון העולם הזה מראה הילד הנצחי | צילום: ציון ציפריס, ארכיון העולם הזה מראה הילד הנצחי, צילום: ציון ציפריס, ארכיון העולם הזה

הווסט הנצחי

ניסיון לשרטט את קווי המתאר של מראהו לאורך השנים מעלה כי הזמן כאילו לא הותיר אותות באריק. הצללית והמאפיינים החיצוניים תמיד היו שם. מהעמידה השפופה האופיינית לגבוהי קומה ועד הווסט הנצחי, שהיה אולי הקישוט היחיד שהשתמש בו.

בשנים הראשונות היו אלה מכנסי קורדרוי וגברדין נמוכי גזרה עם חגורה רחבה, כזו שאפשר להשעין עליה אגודלים, עם חולצה מכופתרת שצווארונה מורם, טי־שירט מתחת וכמובן וסט.

מתניים נמוכים וחגורה רחבה, צילום: אלונה איינשטיין מתניים נמוכים וחגורה רחבה | צילום: אלונה איינשטיין מתניים נמוכים וחגורה רחבה, צילום: אלונה איינשטיין

מראה פואטי ורגיש

בהמשך החליפו הג'ינס את מכנסי הבד, אבל השאר נותר כשהיה. קרדיגנים או סוודרים עם צווארון גולף תמיד העניקו לבחור הרזה והגבוה מראה פואטי ורגיש. בשנים האחרונות נוסף כובע המצחייה שנשא כיתובים שונים, שהעידו כי לא מדובר בהצהרה אופנתית, אלא באביזר שימושי. והיו גם מראות כמו זה שעל עטיפת התקליט "הייתי פעם ילד", שבו אריק בטי־שירט, שורטס ונעלי ספורט כסמל למה שהוא היה — ילד נצחי. נינוח ולא מתאמץ. אך אם יש מאפיין אחד שנותר ללא שינוי לאורך השנים זה השיער. גם כשהיה יותר ממנו וגם כשפחות, עם זקן או בלעדיו, השביל תמיד באותו מקום, והכיוון — הצידה.

השביל בשיער תמיד בצד, צילום: אלעד גרשגורן השביל בשיער תמיד בצד | צילום: אלעד גרשגורן השביל בשיער תמיד בצד, צילום: אלעד גרשגורן

תגיות