הטיפול החלבי של פרופ' גילה

דיויד גילה הוא פרופסור נעים הליכות שהגיע מהאקדמיה לרשות ההגבלים כשהוא נחוש להזריק תחרותיות לכל חלקי המשק. אלא שגילה יצא מהאקדמיה, אבל לא בטוח שהאקדמיה יצאה ממנו.

עם כל הכבוד וההערכה לשאיפה שלו להיות שקול, מידתי והוגן, טיפול בחברות ענק שמפרות חוק, ולא בפעם הראשונה, אינו ניסוי במעבדה והוא לא יכול להישאר רק "על הנייר". כשמדובר בתאגיד המזון החזק בישראל, שהוכיח בעבר שאינו מהסס לנצל את כוחו הרב מול הצרכנים, נדרשת יותר תקיפות.

דיוויד גילה, הממונה על ההגבלים העסקיים | צילום: אוראל כהן

זה מקרה שלישי בקדנציה של גילה שבו תנובה מודה שלא פעלה לפי רוח החוק. מותר לנו לצפות ממנו לצאת קצת משלוותו. צריך לזכור שהרשות מנהלת בנוסף חקירה פלילית נגד תנובה כבר יותר משנה וחצי. חקירה שגילה כינה בעצמו לפני כשנה "תיק תנובה הגדול", ושבה נבדק חשד שהיא התערבה בצורה ישירה, ובאופן שנאסר עליה, בנעשה במדפי רשתות השיווק.

תנובה טוענת שמדובר הפעם בסך הכל בהסכם בין חברה־אם לחברה־בת, ועוד כזה שקיבל בעבר אישור מהרשות. אלא שאי קבלת פטור מהסדר כובל, ואת זה על גילה להזכיר לה, היא עבירה חמורה על דיני ההגבלים. כיצד חברה שיודעת שהסכם שלה שנבחן בעבר פעמיים על ידי הרשות שוכחת במשך שלוש שנים לבקש ממנה לבחון אותו שוב? לתנובה פתרונים.

כשפעם לא שולחים דו"ח שהרשות מבקשת על מחירי הקוטג', ופעם לא חוזרים לבקש פטור מהסדר כובל סימני השאלה מתרבים.

רק חקירה מעמיקה, ולא רק חליפת מכתבים מנומסת, יכולה להגיע לחקר האמת. ואם יתגלו ראיות שהדבר נעשה בכוונה – אז גם לא להסס להגיש כתב אישום. עם הקנס המינהלי הראשון בהיסטוריה של הרשות אפשר אולי לחכות עוד קצת.