בלי סקס בבקשה, אנחנו גוגל

מכירים את השלמת המילים בחיפוש של גוגל? זו שמנחשת מה אתם רוצים למצוא באינטרנט? אז יש 1,400 מילים שבהן גוגל לא מתכוונת להציע לכם שום עזרה, על כל פנים, לא באנדרואיד. וכפי שניתן לנחש, אלה בעיקר מילים שקשורות למין.

לקיטקט, המהדורה החדשה של אנדרואיד, יש מילון בן 165,000 מילים. 1,400, כאמור, הן מבחינתו מילים לא ראויות. הן כוללות את שבע המילים המפורסמות של ג'ורג' קרלין, אבל שורה ארוכה של מילים שקשורות למיניות, לגוף - בעיקר לגוף הנשי - אבל יש גם כמה מילים משונות. למשל, גוגל לא תעזור לך להשלים את המילה Klansmen או supremacist, כלומר מישהו שמאמין בעליונות הקבוצה האתנית שלו. מצד שני, אין שום בעיה לכתוב "נאצי".   

אי אפשר לכתוב "מורפיום", אבל אין בעיה עם "מריחואנה". המילים "סוני" ו"איפטר" - שתיהן בעלות משקל בכל מה שקשור לאיסלאם - אסורות, אבל אין בעיה עם שורה של מילים מוסלמיות אחרות. אי אפשר להזכיר את AMD, אבל אין בעיה להזכיר את אפל או מיקרוסופט, שתיהן מתחרות בולטות של גוגל.

מה קורה פה? מה שקורה תמיד כשיש צנזורה: היא תלויה ברגישויות של אדם מסוים או לכל היותר קבוצה של בני אדם. אין בה הגיון. ותוך כמה זמן, מגיעים אנשים שמתחילים לשחק עם החוקים. בשלב הזה, לצנזור יש שתי ברירות: להמשיך ולהרחיב את הרשימה של מונחים אסורים לכאלו שגם רומזים על המילים האסורות, או להרים ידיים. היסטורית, הם לא מרימים ידיים עד שא. הם הופכים לבדיחה מהלכת, או ב. הפיכה אלימה מפילה אותם. במקרה של גוגל, האפשרות השניה לא רלוונטית. נראה כמה זמן נצטרך עד שהראשונה תתממש.  

 

צדק הוא רק פלנטה

הרשת היתה אמורה להיות מקום נטול כל אפליה, מקום שבו כל אחד היה זוכה ליחס שלו הוא ראוי בשל תכונותיו, לא בשל מוצאו או מראהו. כמו כל אוטופיה, גם זו הומצאה על ידי בני המעמד העליון וגם לה אין שום קשר למציאות.

קבוצה של חוקרים מאוניברסיטת פרינסטון נערכת בימים אלה לניסוי גדול בנושא. הם מתכוונים לתכנת אלפי בוטים (משתמשים וירטואליים, במקרה זה), שיקבלו תכונות כמו מין, מוצא, גיל וכו' ויפעלו ברשת כאחד האדם. המטרה היא לראות איזה יחס יקבלו באינטרנט ואילו פרסומות יוצגו להם. המטרה של הניסוי היא להראות שגם כאשר המידע עלינו הוא לכאורה אנונימי, בפועל גוגל ושאר חברות הרשת מפשיטות את האנונימיות מאיתנו ומוכרות מספיק מידע לחברות פרסום כדי שאלה תוכלנה להתאים לנו פרסומות.

וזה לא רק מודעות: אתרי מכירות מתאימים את עצמם לקונה. תוך זמן קצר, אם מישהו יחליט שדירוג האשראי שלכם נמוך, לא תקבלו גישה לחלקים היוקרתיים של חנויות מקוונות, כי למה לבזבז עליכם זמן ולהסתכן בכך שלא תוכלו לשלם עבור מוצר היוקרה בו אתם חושקים. אתכם ישלחו למדור של הפיצוציה.

 

החוקרים מתכוונים לעקוב אחרי קובצי הקוקיז שיודבקו לבוטים שלהם ואחר כך לבצע תהליך מתוחכם של מעקב לאחור, שיחשוף את התכונות שמייחסים להם המפרסמים וחברות הרשת. הם ינסו לברר, בין השאר, האם מתבצעת אפליה על פי מקום מגורים - והאם המעקב ברשת מאפשר, למרות טענות הנגד של החברות, לזהות שמות של בני אדם.  

צוקרברג יודע מה טוב בשבילך

עבדכם הנאמן שם לב לזה כבר לפני כמה שבועות, אבל עכשיו מגיעה ההכרזה הרשמית: פייסבוק מחסלת בפועל את האפשרות לראות את הפיד שלכם על פי Most recent ולא על פי top stories. למה? כי אם אתם רואים את הפיד על פי Most recent, תוכלו לסיים כל ביקור בפייסבוק בזמן קצר יחסית. פייסבוק רוצה שתהיו מחוברים אליה כל הזמן.

אז היא ביצעה שינוי פשוט אך מאוס. מעתה, כל פעם שמישהו מגיב על הודעה שכבר ראיתם, היא מזנקת מיד לראש הערימה, ולא משנה אם ראיתם אותה לפני 28 שעות. זוכרים את הסרט "לקום אתמול בבוקר"? זוהי גרסת המדיה החברתית; שוב ושוב תאלצו לחזור ולצפות בהודעות שכבר ראיתם. זה היה נורא במיוחד בימי ההיסטריה סביב מותו של אריק איינשטיין. ניל גיימן הגדיר פעם את הבעיה עם גן העדן בכך שהוא המקבילה של שידור של "צלילי המוזיקה" שחוזר על עצמו לנצח. ככה זה הרגיש.

לפייסבוק יש את החוצפה להחליט מה חשוב בשבילכם. האלגוריתם שלה יקדם מעתה מאמרים על חשבון ממים. אה, מארק? אם אני רוצה מאמרים, אני בדרך כלל מחפש אותם בטוויטר. מי אתה שתחליט לי מה אני צריך לקרוא? מי מינה אותך לעורך ה-RSS שלי?  

קצרצרים

1. משטרת גרמניה נאבקת בניאו נאציזם, תנועה שנמצאת מחוץ לחוק במדינה. אחד מכלי הנשק של הניאו נאצים הוא מוזיקה, שבאמצעותה הם מנסים למשוך אליהם מאמינים צעירים. המשטרה, בתורה, פיתחה את מה שהיא מכנה "שזאם נאצי", שמזהה תוך שניות רוק ניאו נאצי ומאפשר לפוליציי להתערב במהירות, להפסיק את השידור שלו ולפרוץ למסיבות שבהן מנגנים אותו. המערכת עוד לא מופעלת, משום שהיא צריכה אישור של משפטנים - בין השאר, כדי לענות על השאלה המציקה האם זיהוי אוטומטי של מוזיקה איננו סוג של מעקב אלקטרוני.

2. עד כמה לחוצה ה-NSA מחשיפות אדוארד סנודן? לחוצה מספיק עד כדי שהיא תחלק לעובדים שלה, לקראת חג ההודיה, רשימה של נקודות הסברה כדי שאלו ידעו מה לומר מול השאלות של בני המשפחה וחברים זועמים. כנראה שהמוראל שם בשפל אם הם נאלצו להשתמש בזה. המסמך שווה קריאה, משום שהוא מראה כיצד סוכנות בירוקרטית לא מסוגלת להפסיק לדבר בבירוקרטיה, גם במסמך שאמור להעביר את המסרים שלה לחברים קרובים ובני משפחה על תרנגול הודו ממולא.  

3. הלחץ הזה לא נטול סיבה: האחראי הראשי של האו"ם לענייני טרור, בן אמרסון QC (צמד האותיות האחרונות משמעו Queen's Counsel והוא אומר שאמרסון הוא משפטן בריטי בכיר למדי) הודיע שהוא עומד לפתוח בחקירה כנגד ה-NSA והאחות הגדולה הבריטית, GCHQ, בנסיון לברר מאיפה הן לקחו לעצמן את הסמכויות לרגל אחרי כל העולם ואשתו. כדי להרבות שמחה, אמרסון אמר עוד שהוא יבדוק האם ה-GCHQ הונתה את הפרלמנט הבריטי. עם תום החקירה, יוגשו ההמלצות שלה לעצרת הכללית של האו"ם, ככל הנראה עד סוף 2014 הבאה עלינו לטובה. הולך להיות כיף.  

4. גוגל מסתבכת בתרומות לגופים בעייתיים: בימים אלה נחשפת העובדה שהתמנון העליז העביר סכומים "משמעותיים" (לדברי החברה) לארגון בשם Heritage Action. מדובר בקבוצה שמרנית במיוחד, שמסוגלת למצוא ליברליזם חשוד גם אצל ג'ינגי'ס חאן. היא התפרסמה כשהפכה לקבוצה שדירבנה חלק ניכר מחברי הקונגרס הרפובליקניים להביא לנטרול משרדי ממשלת ארה"ב לפני כחודש. 

5. ולקצת אור ומתיקות: קלוד סופל הופתע לקבל הודעה בלתי צפויה מזר בפייסבוק. האיש שפנה אליו, מייקל גודמן, הודה ששדד ממנו כרטיס אוטובוס באמצע שנות השבעים וביקש את סליחתו. גודמן זיהה את סופל לאחר ששמו הופיע בידיעה על סגירת חנות בייגל. הוא כתב לסופל: "אולי לא תזכור את זה (זה היה בסביבות 1976 או 1977), אבל לפני הרבה זמן, בנסיון להיראות ברנש קשוח, הלכתי אליך ושדדתי ממך את כרטיס האוטובוס שלך. מעולם לא שכחתי את התקרית או את שמך. סוף סוף אני יכול לומר שאני נורא מצטער. אז, שוב: אני באמת מצטער על כך שלקחתי ממך את כרטיס האוטובוס שלך". סופל יצא מענטש, כשהשיב במילים הבאות: "בעליל, אתה אדם גדול יותר היום. כעת גם אני מזהה את שמך. אז ההתנצלות התקבלה. הנח לנו עכשיו לשים את זה במקום הראוי: מאחורינו".

• להרשמה לניוזלטר דו"ח טכנולוגי (תיבה שישית)