חקר ביצועים: השבוע של אורי יוגב, דורית סלינגר וג'קי בן זקן

הפועל מנצחת את מכבי

בתוך החגיגות באולם הכדורסל במלחה השבוע, אחרי הניצחון הדרמטי של הפועל ירושלים את מכבי תל אביב, הסתובב לו, לא בולט במיוחד, אורי אלון. הוא אוהד הפועל ירושלים שרוף וגם סטארטאפיסט שחתום על שני אקזיטים (כולל לטוויטר), מה שאפשר לו להגשים פנטזיה של כל חובב ספורט: לקנות את הקבוצה שלו. בין בעלים שקונים קבוצות כצעצוע, מסיבות שונות ומשונות, מרענן תמיד לראות מישהו שגדל ביציעים קונה קבוצה מאהבה. העניין הוא שאין הרבה אורי אלונים. אל הריק הזה נכנס המודל של קבוצות אוהדים, כמו הפועל תל אביב בכדורסל והפועל קטמון בכדורגל. איש אחד עם הרבה כסף או הרבה אנשים שאוספים יחד הרבה כסף - כמה טוב שלספורט הישראלי החבוט נכנסת גם אהבה. וכמה טוב שהיא מנצחת.

דור צח

המל"ט של אמזון בשביל מה, בעצם?

התוכנית העתידנית של אמזון - לשגר אל הלקוחות את המוצר במל"ט 30 דקות מרגע הקנייה - עוררה השבוע התרגשות גדולה. אמזון מכירה את הקהל שלה: הציגו לנו חידוש בתחום השופינג, רצוי כזה שיחסוך לנו תורים והמתנה, ואנחנו מתלהבים. אז מל"ט שמביא קניות? זה חזון! זו חדשנות! ואז בא ביל גייטס, אותו אחד שכבר דבקה בו תדמית של דינוזאור אפרורי, בטח לא חדשן או מסעיר, ואמר שאפשר לעשות עם הרעיון הזה עוד דברים חוץ מקניות. למשל, לחלק מזון ולשלוח תרופות לאזורים שקשה להגיע אליהם. במילים אחרות, חדשנות זה טוב ויפה, אבל השאלה היא תמיד מה עושים איתה.

איתי שמושקוביץ

המל"ט של אמזון | צילום: בלומברג

הודח יו"ר נמל אשדוד

אורי יוגב נכנס בסערה לתפקידו כמנהל רשות החברות הממשלתיות, במינוי של יאיר לפיד. הוא מיהר להחליט על רפורמה לבחירת דירקטורים מקצועיים בחברות הממשלתיות, והשבוע החליט להדיח את יו"ר דירקטוריון נמל אשדוד גדעון סיטרמן, בניסיון להתמודד עם הניהול הכושל של הנמל. שתי ההחלטות האלה מכניסות אותו לעימות ישיר עם שרי הממשלה באופן כללי, כמי שמינוי מקורבים הוא הסוכרייה הפוליטית המובילה שלהם, ועם שר התחבורה ישראל כץ באופן ספציפי, כמי שאחראי למינוי מקורבו סיטרמן בנמל אשדוד. מכיוון שבמציאות הישראלית שרים נלחמים על מינויי מקורבים כמו חיות פצועות, קשה לדעת כמה זמן הרוח המהפכנית הזאת תזכה לגיבוי של ראש הממשלה ושר האוצר. אבל אם יוגב יחזיק מעמד, ללפיד יהיה סוף סוף משהו להתגאות בו.

גבי קסלר

אשר טופילסקי העתיד על כתפיה

מבחינות רבות, לבנק דיסקונט לא היו בעלי בית אמיתיים בשנים האחרונות. ובכל זאת, כל עוד נמשך עידן ברונפמן, היתה כתובת. עכשיו, כשהוא עומד לעבור לבעלות מלאה של הציבור, הבנק הרביעי בגודלו בישראל יישאר בלי בעלי שליטה מוגדרים, תחת מפקח על הבנקים לא מספיק דומיננטי, עם יו"ר שמעמדו מוטל בספק (כמינוי של הבעלים הקודם) ועם מנכ"לית חדשה. היא דמות המפתח כאן: כשלילך אשר טופילסקי תיכנס לתפקידה, בעוד כחודשיים, עתיד הבנק יהיה מונח על כתפיה. כבר עכשיו היא רוקמת תוכניות לשינויים מהפכניים בהנהלת הבנק. אם תצליח להוציא אותן לפועל בתוך הכאוס הזה, דיסקונט עשוי להינצל. אם לא, יכול להיות שדיסקונט יהיה הבנק האחרון שיעבור לידי הציבור. אחר כך אף אחד כבר לא ירשה בלגן כזה.

אמיר זיו

לילך אשר טופילסקי | צילום: רון קדמי

מבחן השטח - משרד הבריאות נכשל

אחרי כמה ימים של כאב גרון הרמתי ידיים וקבעתי תור. הקופה שלחה אותי למרפאה בבית שמש, בשכונה חרדית. בעודי מחכה לרופא צילמתי את השלט על קיר המרפאה: "המתנה לגברים". אזור ההמתנה לנשים, מתברר, נמצא מעבר לקיר. אחרי שהעליתי את התמונה לפייסבוק, הגיב עליה לא אחר מיואל ליפשיץ, שהיה סמנכ"ל קופות החולים במשרד הבריאות: "יש הנחיה של היועץ המשפטי לממשלה לחסל את התופעה. גם משרד הבריאות הוציא הנחיה בעניין". הנחיה הנחיה, אבל השלט במקומו, וגם הנשים במקומן. רק חומר למחשבה למי שסבור שמשרד הבריאות מסוגל באמת לפקח על מה שקורה בשטח, אפרופו הדיון הציבורי על השר"פ.

שאול אמסטרדמסקי

סלינגר כדאי להתחיל בתיאום

הממונה על שוק ההון דורית סלינגר פרסמה השבוע סקירה שלפיה 50% מכספי הפנסיה המושקעים באג"ח ובמניות ישראליות מרוכזים ב־20 חברות. זו השקעה ריכוזית מאוד, ולמעשה היא ריכוזית אפילו יותר - 25% מהכסף מושקעים בחמשת הבנקים הגדולים, שכמו הגופים המוסדיים שמנהלים את כספי החוסכים גם הם מעניקים אשראי. במילים אחרות, חלק גדול מהמערכת הפיננסית מתכנס אל תוך עצמו, וסלינגר הזהירה בעדינות מהבעייתיות הזאת. אלא שבשעה שבאוצר מזהירים, בבניין הסמוך צוותים של בנק ישראל ורשות ניירות ערך מגבשים דרכים להקל על המוסדיים להשקיע יותר במניות הבנקים, כדי לעודד את הנזילות במשק. מבלבל? בהחלט. כדי להבטיח לא רק ביטחון ולא רק נזילות הרגולטורים צריכים להבהיר לציבור שהם מתקשרים ביניהם ומקבלים החלטות על סמך ניתוח מושכל של כל הסיכונים וכל המטרות.

אתי אפללו

דורית סלינגר | צילום: אבי אוחיון, לע"מ

אוקראינה דז'ה וו

לרגע היה נדמה שנשיא אוקראינה ויקטור ינוקוביץ' קרוע - מצד אחד איומים של פוטין בסנקציות כלכליות, שהובילו לביטול הסכמי הסחר עם האיחוד האירופי, ומצד שני עשרות אלפי אזרחים צרים על משרדי הממשלה ומוחים על הכניעה ללחץ הרוסי ועל ההתרחקות מאירופה. אבל אז נרשם טוויסט בעלילה, כשבאמצע הסערה ינוקוביץ' המריא לסבב פגישות בסין. לא ברור אם הוא מחפש שם מפלט, ספונסר שלישי ובלתי תלוי, או שמא מדובר בתחילת הדרך לגוש מזרחי מחודש בהובלת רוסיה וסין. מה שבטוח, ינוקוביץ' לא לבד בחיזורים אחרי בייג'ינג. יום לפניו הגיע לשם ראש ממשלת בריטניה דיוויד קמרון והכריז כי ארצו תהיה "התומכת הגדולה ביותר של סין במערב". עכשיו מחכה העולם לראות במי סין תבחר ואם היא תוביל או תפנה את הבמה לפוטין. מאחור, בקייב ובלונדון, נותרים מיליוני אנשים שכלכלת היומיום שלהם הופכת שוב לכלי משחק דיפלומטי.

רחל בית־אריה

בן זקן ואלדר גישור לא יספיק

הרצת ניירות ערך היא אחד החטאים הכי קדמוניים של סוחרים בבורסה וגם אחת המגיפות שהכי קשה למגר. לא אחת נתקלת הפרקליטות בקושי להוכיח שפעולות שונות שנעשו בעת המסחר הן אכן פליליות. אבל לא בטוח שזה המקרה של ג'קי בן זקן ואיתן אלדר, שועלי שוק ותיקים החשודים בהרצת מניות של חברת מנופים פיננסיים. דווקא בגלל הצורך למגר עבירות נחותות כאלה ולהרחיק מהבורסה שחקנים כאלה, ודווקא בגלל הקושי להוכיח את העבירות, תהיה זו טעות גדולה להעביר את ההליך מבית המשפט לגישור פלילי, כפי שהוחלט השבוע. ראוי היה להכריח את הפרקליטות לספק הוכחות ולאפשר לבית המשפט לדון בתיק הזה בדלתיים פתוחות, בדרך לניקוי אורוות.

גלית חמי

ג'קי בן זקן | צילום: עמית שעל