ספקיות הסלולר מתות שכבר יגנבו לך את האייפון

אווזת הקסמים החדשה

גניבות סמארטפונים הן מכה עולמית. כשטלפון נגנב, יש כמה צדדים שמרוויחים מהעניין: הראשון הוא כמובן השרץ שגנב אותו, אחריו מגיע הסוחר ברכוש גנוב שקונה אותו בגרוש ומוכר בגרוש וחצי. לפי הערכות, אפילו ארגוני טרור גוזרים קופון על העסקאות הללו. אבל לכל אלה יש מין "שותף סמוי" שנקרא ספקיות הסלולר.

יש להן אינטרס מובהק פה: הלקוח שמכשירו נגנב מגיע אליהן על ארבע כדי לקנות מכשיר חדש. לעתים, כדי לפצות את עצמו על התסכול (שכרוך מדי פעם בטראומה), הוא אפילו משדרג. משתמשים רבים רבים גם משלמים לספקיות הסלולר על ביטוח מפני גניבות - יופי של מקור הכנסה עבורן.

החברות יכולות, במחי יד, להפוך את כל הסחר הזה לחסר טעם: הן יכולות לנטרל את המכשיר לחלוטין מרחוק. כן, אפשר יהיה לעקוף את העניין - אבל זה יצריך מעבדה, ידע טכני וזמן יקר. החיסול מרחוק של המכשיר יהפוך את הפשע של גניבתו לבלתי משתלם בעליל עבור ציבור הגנבים.

אין פה שום סוג של מגבלה טכנולוגית; סמסונג יצרה לאחרונה "כפתור הרג" שעושה את זה בדיוק ורצתה להתקין אותו במכשירים שלה. אלא שחברות הסלולר של ארה"ב סירבו בתוקף לרעיון הזה. מבחינתן, מדובר בפיתוח שיהרוג עבורם אווזה שמטילה ביצי זהב (אחרי שאפליקציות הצ'ט הרגו את הקודמת שלהם, ה-SMS).

הפרקליט המחוזי של סן פרנסיסקו הודיע לפני כחודש שהוא קיבל לידיו תכתובות בין סמסונג ובין מפתח תוכנה, מהן עולה שספקיות הסלולר לא מוכנות אפילו לשמוע על הרעיון. עכשיו נכנס לתמונה גם התובע הכללי של ניו יורק: הוא שלח מכתבים תוקפניים לספקיות הסלולר ודרש הסברים. הוא חושד שמדובר לא רק בשיתוף פעולה סמוי עם הגנבים, אלא שמדובר בקרטל לכל דבר בעניין - כלומר בקשר נגד הציבור. ויש לו סיבה טובה לחשוד: לדבריו, כל חברות הסלולר, קיבלו את ההחלטה שלא להשתמש ב"כפתור ההרג" פחות או יותר באותו הזמן.

החברות מסרבות להגיב. זה גם מה שאני הייתי עושה במקומן; ככל הנראה שהתביעות הייצוגיות מנוסחות ברגעים אלה.

הדיילי צוקרברג

פייסבוק הכריזה לאחרונה על שינוי באלגוריתם שלה, שמטרתו לקדם כלפי מעלה "תוכן איכותי" - או על כל פנים, כזה שהיא החליטה שהוא איכותי. המטרה של החברה פשוטה למדי: להפוך את פייסבוק לתחליף שלכם לעיתון היומי. אתם תקראו אותו עם הקפה של הבוקר.

זה לא נטול הגיון. פייסבוק מאפשרת לכם לעקוב אחר מה שמעניין אתכם - והיא מתקרבת בצעדי ענק למה שפעם היה הגביע הקדוש של העיתונות: להציג לקורא רק את מה שמעניין אותו. כמובן, כל עוד ניתן למכור על כל זה פרסומות.  

פרסומות, אחרי הכל, הן שם המשחק. מזה פייסבוק חיה והמפרסמים ידועים בכך שהם נרתעים מפרסום לצד תוכן לא יציב. אף אחד לא רוצה לפרסם בטמבלר, כי לך תדע איזה סוג של פורנו גמדים יצוץ ליד המודעה שלך. גם בפייסבוק זה עדיין בעייתי. אבל אם פייסבוק תצליח להפוך את המשתמש שלה לצרכן של תוכן "איכותי" היא תוכל להשיג פרסומות טובות יותר ובהתאם גם יותר כסף.

יש בעיה אחת בכל הסיפור היפה הזה: זה לא מה שהמשתמשים רוצים. הם רוצים להתעדכן במה שקורה בחיים של החברים שלהם ואולי לראות קליפ של חתול שישובב את יומם. הם לא פותחים את פייסבוק כדי לקבל עדכונים על רצח העם בקונגו. למעשה, אפשר לטעון שאם פייסבוק הוא עיקר הקריאה שלכם ברשת, אתם לא בדיוק צרכני חדשות.

חלק ניכר מזה הוא באשמתה של פייסבוק: במשך שנים היא העדיפה שהפלטפורמה שלה תהיה פלטפורמה של בידור. מדיניות הסינון שלה מעידה על כך: תכנים מוסרים אוטומטית ברגע שמספיק אנשים מתלוננים עליהם. פייסבוק רוצה אנשים חייכנים, לא עצבניים. עכשיו נראה אם צוקרברג יצליח לסובב את הספינה שלו ב-180 מעלות בלי לאבד את המשתמשים.  

קצרצרים

1. לפני כמה חודשים, השקיעה עיריית סן פרנסיסקו 5.5 מיליון דולר בתחרות היאכטות America's Cup, תחרות עליה השתלט הטייקון לארי אליסון, מנכ"ל אורקל. אליסון עיוות את חוקי התחרות כך שיהיה צורך להוציא הון תועפות על שדרוגי יאכטות כדי להשתתף - סכום שרק הוא ודומיו יכולים להוציא. פעם זו היתה תחרות לאנשים אמידים; לא עוד. עכשיו אתה צריך להיות מיליארדר. אליסון ניצח בתחרות ההיא, אך עתה מתגלה שסן פרנסיסקו הפסידה: התחרות הכניסה לעיר 365 מיליון דולר, למרות שהחישוב הראשוני שבוצע ביחד עם אורקל הבטיח 904 מיליון. חישוב מוקדם יותר התייחס לסכום אסטרונומי של 1.4 מיליארד. הסיבה לפער: הקהל פשוט לא התעניין במירוץ המיליארדרים. סן פרנסיסקו בזבזה מיליונים על השעשועים של אליסון. בניגוד לטייקון, היא דווקא זקוקה להם. 

2. קצת חדשות טובות: מפעיל אתר פורנו נקמה - אתר שאליו מעלים גברים תמונות חושפניות של נשים שנפרדו מהן - נעצר אתמול (ג') בסן דייגו, וצפוי להישפט על כ-31 עבירות שונות. כפי שהדברים נראים, הוא הולך לכלא להרבה זמן. הנבל סיבך את עצמו עד העצם כשקיבל כספים, בעיקר מפרסומות, עבור הפעלת האתר הזה.   

3. מכירים את Glyph? זו אפליקציה שמאפשרת למשתמשים להעביר ביניהם מסרונים וכספים. בלי שום התראה מוקדמת, הודיעה אפל ל-Glyph שהיא לא רשאית עוד להעביר ביטקוין. היא יכולה להעביר כספים דרך פייפאל וסקוור, אבל לא ביטקוין (המשתמשים יכולים לקבל ביטקוין לחשבון שלהם בגליף אבל לא לשלוח ממנו). למה? אפל לא טרחה למסור הסברים, על אף שמדובר בחברה שמשלמת לה אחוז קבוע מהכנסותיה. הפגיעה בגליף מצטרפת לשורה של אפליקציות ביטקוין אחרות שמצאו את עצמן ברשימת החיסול של טים קוק עם הרבה סימני שאלה.  

4. החשש מפני פגיעה בפרטיות ברשת אינו תופעה של השנים האחרונות. למעשה, הוא היה קיים עוד לפני שבכלל היתה אינטרנט: מישהו חפר ומצא ידיעה מימי רשת ה-Arpanet שפורסמה בדה מוין רג'יסטר באיווה, ב-30 בינואר 1973. נכתב שם ש"אנשים רבים חוששים מהאיום שמערכות אלו עשויות להציב בפני האבטחה והפרטיות האישית. אבל אלו העובדים על Arpanet חשים שניתן לפתור את הבעיות הללו ושהפתרון לא בהכרח יהיה יקר אם השיקולים הללו יילקחו בחשבון מההתחלה". תראו לאן הגענו.

• להרשמה לניוזלטר דו"ח טכנולוגי (תיבה שישית)