השבוע: הסערה והתקציב

ההיערכות לקראת הסערה החורפית הנוכחית הזכירה את ההכנות לקראת סערות עם שמות אמריקאיים כמו סנדי. ההצפות בשנה שעברה הותירו בציבור טראומה קשה: בבת חפר, למשל, תושבים שבתיהם הוצפו חזרו לגור בבתים המשופצים רק בחודשים האחרונים. אי לכך, טוב שהציבור הוזהר מראש, וצוותי החילוץ ברשויות המקומיות הועמדו בכוננות סערה.

לצד החשש משיטפונות, התקווה בלב כל אזרח ישראלי מופנה בסוף השבוע הזה לירושלים. תמונה של ראש הממשלה משחק בשלג משובבת נפש כמעט כמו תמונה של ישראלי מקבל פרס נובל. השבוע מדינת ישראל הרשמית הזדרזה לצרף שני ישראלים לשעבר, הפרופסורים אריה ונשל ומיכאל לויט, שקיבלו פרס נובל לכימיה, לרשימה המכובדת של זוכי הנובל הישראלים. הם, מצדם, היו נדיבים מספיק להזכיר את השורשים הישראליים שלהם, ולא להתעכב על הפרטים ה"שוליים" שבעטיים נאלצו לעזוב את הארץ.

למדענים הישראלים לשעבר לא נמצאו תקנים למחקר בארץ. במילים אחרות, אם הם היו נשארים בארץ הם היו הופכים למובטלים. לחלופין, הם היו עובדים לפרנסתם, ייתכן שבמפעל עתיר ידע. אם המפעל היה נקלע לקשיים, אפשר שהישראלים האלו בדיוק היו מועמדים לפיטורים. אין טעם להמשיך לכתוב את הסיפור הזה - כך או כך, אם הם היו נשארים בארץ פרס נובל הם לא היו מקבלים.

אבל אין מה לדאוג. הסיבה לכל ההחמצות הגדולות שלנו התגלתה השבוע, לאחר שראש הממשלה ורעייתו ביטלו את נסיעתם לטקס האשכבה של נלסון מנדלה. זה פשוט: אין לנו תקציב. ראש הממשלה, שהותקף בגלל ההוצאות הגרנדיוזיות בבתיו, ביקש להוכיח לציבור שהוא יותר חסכן מהאפיפיור - עובדה, האפיפיור נסע לדרום אפריקה, והוא נשאר בארץ וחסך לקופת המדינה 7 מיליון שקל.

רעיון החיסכון הוא יפה, הביצוע פחות. ההחלטה לא לנסוע לדרום אפריקה היתה יכולה לעבור בשקט לו לשכת ראש הממשלה היתה מוצאת סיבה דיפלומטית לביטול. הרי ממילא, כשהכרוז הכריז על ראש ממשלת ישראל ויולי אדלשטיין נופף מהטריבונה, אף אחד לא שם לב שעל הספסל יושב שחקן מחליף. ואולם, לא מקובל בקרב הקהילייה הבינלאומית שראש מדינה, זעירה ככל שתהיה, יצהיר שהוא עני מכדי לטוס ללוויה, במיוחד אם חצי שנה קודם לכן הוא נראה לבוש בחגיגיות בלוויה אחרת. וכך, מבלי שאף אחד התכוון, יצא שהלווייתה של ראש ממשלת בריטניה מרגרט תאצ'ר היתה חשובה למדינת ישראל יותר מהלווייתו של נלסון מנדלה.

כשבקול ישראל הודיעו לש"י עגנון שהוא קיבל פרס נובל, הוא ביקש שלא יפרסמו את זה לפני שיקבל הודעה רשמית משטוקהולם, כי "זה יכול להיות חוכא ואיטלולא". למגינת לבו של נתניהו, בלשכה שלו אין עגנונים, ולא נשאר לו אלא להתפלל לסערה אחרת שתסיט את תשומת לבה של התקשורת. אם במקרה נערכה תפילה כזו - הרי שהיא נענתה. הסערה הגיעה, עם כל הפמליה.