ההגבלות הרגולטוריות הרחיקו חלק מהמשקיעים משוק הנדל"ן למגורים

בשנים האחרונות, על רקע העליות החדות שנרשמו במחירי הדיור והביקושים הגבוהים לנדל"ן למגורים, החליטו הרגולטורים על שורה של צעדים להקטנת הביקוש לדירות להשקעה. הצעד המשמעותי הראשון היה בפברואר 2011, אז עלה שיעור מס הרכישה על דירות להשקעה שיירכשו בשנים 2011–2012: על דירות בשווי של עד 1 מיליון שקל הועלה שיעור המס מ־3.5% ל־5%; על דירות שערכן 1–3 מיליון שקל הועלה המס מ־5% ל־6%; ואילו על דירות יקרות יותר עלה שיעור המס מ־5% ל־7%.

בנובמבר 2012 המפקח על הבנקים דודו זקן החליט על צעד נוסף שהקטין את המוטיבציה של המשקיעים לרכוש דירה, ולפיו שיעור המימון שיכולים הבנקים להעניק למשקיעים יוגבל ל־50% משווי הנכס. הגבלה זו אילצה את המשקיעים לגייס הון אישי רב יותר לצורך רכישת דירה, ולכן דחפה חלק לא מבוטל מהם לנסות ולאתר אפיק השקעה אחר.

מנתוני משרד האוצר עולה כי שתי ההגבלות, ובעיקר זו של בנק ישראל, הביאו לירידה בהיקף הדירות שנרכשו על ידי משקיעים. עם זאת, ספק אם ניתן להתבסס על נתונים אלו. זאת משום שהצעדים הרגולטוריים הגבירו את המוטיבציה של רוכשי הדירות להשקעה לרשום את הדירה על שם בן משפחה שאינו בעל דירה, ובכך להימנע מהמגבלות הרגולטוריות או משיעורי המס הגבוהים, ולבנקים המממנים ולרשויות המס בישראל אין כלים להבחין בין רוכשי דירה ראשונה לבין משקיעים בהסוואה.