אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
הסלט ישראלי, המלפפונים מירדן צילום: חיים קוזניץ

הסלט ישראלי, המלפפונים מירדן

בכל מדינות העולם המתקדמות מכירים בכך שהחקלאות היא נכס אסטרטגי וחיוני. אם תמשיך ההתנכרות השלטונית מצרכי החקלאים לא ירחק היום בו נאלץ לקצוץ לסלט המשפחתי עגבניות מערב הסעודית

13.12.2013, 07:57 | יאיר מנע

הגשמים שיורדים בימים האחרונים, גורמים לאמצעי התקשורת לצטט את החקלאים ששמחים, כי הגשמים הרי חוסכים להם את עלויות ההשקיה. אכן סיבה למסיבה. אבל האמת היא שלנו, חקלאי ישראל, אין יותר מדי סיבות לשמוח. לפני כמה ימים, נשאלתי האם כדאי בכלל לעסוק בחקלאות בישראל בכלל, ובדרום והנגב בפרט?

התשובה לשאלה כזו פשוטה מאוד. אמנם בימינו אלה, בהם הכל נמדד במיקסום רווחים מהיר ובמעבר לפרויקט המניב הבא, נהוג להסתכל על כל עסק "דרך החור שבגרוש", אבל בחקלאות – זה לא תמיד נכון. למה? כי השאלה האמיתית שצריכה להישאל, היא לא האם כדאי לעסוק בחקלאות בישראל, אלא האם מדינת ישראל רוצה שתהיה חקלאות וחקלאים בישראל? זו השאלה האמיתית.

ירקות. לחקלאי ישראל אין יותר מדי סיבות לשמוח, צילום: שאטרסטוק ירקות. לחקלאי ישראל אין יותר מדי סיבות לשמוח | צילום: שאטרסטוק ירקות. לחקלאי ישראל אין יותר מדי סיבות לשמוח, צילום: שאטרסטוק

בכל מדינות העולם המערבי המתקדמות, אם זה במדינות ה-OECD ובארה"ב, נקודת המוצא על ערך החקלאות, היא ההכרה בכך שהחקלאות מהווה נכס אסטרטגי וחיוני למדינה ולתושבים. לכן, מדינות אלה מעודדות את החקלאים, מסבסדות את המוצרים החקלאיים וכך הן מוזילות את המחיר לצרכן ושומרות על רמה נמוכה של יוקר המחייה. בנוסף, הן מעניקות תנאים נוחים להמשך העיסוק בחקלאות ומכירות בערך של תרומת החקלאות לסביבה ירוקה. אצלנו בישראל, קיים "ליקוי מאורות" כמעט גורף, בכל משרדי הממשלה שעוסקים בתחום והדבר מעמיד בסימן שאלה גדול את עתיד החקלאות בישראל. על ההבדל הגדול בינינו לבין המדינות המתקדמות מעידים המספרים הבאים: האיחוד האירופי מסבסד את התוצרת החקלאית ואת מוצרי המזון החיוניים של מדינות אירופה, בכ 60 מיליארד יורו לשנה ומוזיל בכך את מחיר המוצרים לצרכן בכ-24%. בישראל הסבסוד הוא אפס.

יתרה מזו, בשקלול כלל ההקלות לחקלאים עולה שהמדינות המפותחות בעולם תומכות בכל חקלאי. לדוגמא: נורבגיה - כ-46 אלף דולר; איסלנד – כ-35 אלף דולר;, יפן – כ-28 אלף דולר; ארה"ב - כ-22 אלף דולר; האיחוד האירופי - (בממוצע) כ-18 אלף דולר; קנדה – כ-12 אלף דולר; ישראל – כ-5,000 דולר בלבד. התמיכות הללו מעידות, יותר מכל דבר, על הערך העצום שמוצאות המדינות המתפתחות בערך "חקלאות" בכלל, הרבה מעבר לעובדה שמדובר בייצור מזון.

אם תמשיך ההתעלמות וההתנכרות השלטונית מצרכי החקלאים והחקלאות בכלל, לא ירחק היום בו נאלץ לקצוץ לסלט המשפחתי מלפפונים מירדן ועגבניות מערב הסעודית. האם לכך שואפים להגיע מקבלי ההחלטות במדינה? ראש הממשלה ושריו הבכירים אומרים לא אחת "שישראל חייבת לסמוך רק עצמה ולא על אחרים". האמירה הזו אסור לה שתאמר רק בהיבטים צבאיים וביטחוניים, היא נכונה שבעתיים כשמדברים על יכולותינו בתחום הביטחון הכלכלי הבסיסי ביותר – עצמאות באספקת מזון לאוכלוסייה שחיה במדינה.

יאיר מנע הוא מנכ"ל 'מושבי הנגב', החברה החקלאית הגדולה בישראל, שמעבדת ומחזיקה למעלה מ-140 אלף דונם אדמות בנגב.

תגיות

10 תגובות לכתיבת תגובה לכתיבת תגובה

6.
הממשלה איבדה את הדרך - וזה מתבטא גם בחקלאות
פעם הממשלה סבסדה מים, מזון, וחשמל לאזרחים. בשנים האחרונות היא החליטה שהיא לא מסבסדת כלום - ועוד יותר מזה היא לוקחת מע"מ על מים שהיא לא לקחה בעבר. כתוצאה מכך כל המחירים עולים בטירוף ואנחנו האזרחים משלמים בגדול. בינתיים אין מע"מ על פירות וירקות, אבל כל רגע מישהו מעלה הצעה למסות גם את זה. בכל מדינות ה - OECD משלמים מע"מ מופחת או לא משלמים בכלל מע"מ על מים, מזון, וחשמל. רק אצלנו משלמים 18% על כל דבר ועוד היד נטויה להעלות שוב ושוב את המע"מ. הם מספרים לנו שמע"מ דיפרנציאלי זה לא טוב ובינתיים שודדים אותנו. למה מע"מ דיפרנציאלי טוב לכל מדינות המערב ורק לנו לא? אנחנו יותר חכמים מכולם? או אולי יותר טפשים?
מירית  |  15.12.13
לכל התגובות