"סטארט-אפים ישראליים יכולים להצליח בהודו, אם יעמדו בכמה כללים פשוטים"

"להודו ולישראל יש הרבה במשותף" אמר סאם פיטרודה ל"כלכליסט", היועץ הבכיר של ראש ממשלת הודו למחשוב. "אנחנו עדיין נמצאים בשלב החיזורים בין המדינות, ולא בשלב העסקאות. בקרוב יהיה שלב ההשקעות הגדולות של עשרות ומאות מיליוני דולרים, אבל כעת אנחנו בונים קשרים. הכשרונות המשותפים של ישראל והודו יכולים לחבור ביחד וליצור מכירות לכל מיני מקומות בעולם".

פיטרודה ביקר בישראל במסגרת פורום הודו-ישראל של אוניברסיטת תל אביב. הוא סבור שחברות ישראליות יכולות לעשות חיל בהודו אם יעמדו בכמה כללים פשוטים: "חברה ישראלית שרוצה להצליח בהודו חייבת להכיר את השוק המקומי לפני שהיא נכנסת אליו. היא צריכה לבחור שותף מקומי שיסייע לה לדלג על המכשולים, ובעיקר להיות מאוד סבלנית. מי שיעמוד בשלושת הקווים המנחים האלו, סיכוייו להצליח בהודו יגדלו באופן משמעותי".

חבר ב"מאפיה ההודית"

כמו יזמים רבים אחרים ממוצא הודי, גם פיטרודה החל את דרכו בארצות הברית. "נולדתי וגדלתי בהודו. הלכתי ללמוד פיזיקה אחרי שקראתי ששולחים מישהו לירח, אבל כשהבנתי שלוקח שבע שנים לסיים את הלימודים עברתי להנדסת אלקטרוניקה. הקמתי עסק של מרכזיות דיגיטליות בארה"ב, מכרתי אותו וחזרתי עם הכסף להודו. גיליתי שמערכת הטלפוניה במדינה לא עובדת. התחלתי לעבוד על המערכת עם רג'יב גנדי, ראש הממשלה באותה תקופה, והגענו ל-900 מיליון טלפונים במדינה. היום אני מתמקד בידע וחדשנות בממשלת הודו", אמר.

פיטרודה רואה עצמו חלק מה"מאפיה ההודית" כפי שהוא מגדיר אותה - אנשי עסקים הודים שהיגרו לארה"ב וכיום מכהנים במשרות בכירות בחברות טכנולוגיה, בנקים ומוסדות קמעונאיים מובילים. "כשאני מגיע לארצות הברית, אם אני צריך עזרה אני תמיד יכול לפנות לאחד מחבריי והם יסייעו", הוא מגלה. "באחת הנסיעות האחרונות שהיו לי התבטלה לי פגישה ואחרי שיחת טלפון אחת ישבתי עם בכיר הודי באחד הבנקים הגדולים בארצות הברית".

רוצים להשקיע במזון ובחינוך

בנוסף לבניית האמון בין הקהילות העסקיות של שתי המדינות, שוקדות ממשלות ישראל והודו על הקמה של קרנות מחקר הדומות במתכונתן לקרן בירד הישראלית, שמקדמת מחקר ופיתוח משותפים עם ארה"ב. במסגרת קרנות המחקר החדשות יממנו שתי המדינות פרויקטי מחקר ופיתוח של חברות ישראליות והודיות. "אני מאמין שיקומו כמה קרנות כאלה שיקדמו את שיתוף הפעולה בין המדינות", מנבא פיטרודה.

סין פעילה מאוד בגזרת ההשקעות בישראל ורוכשת כאן חברות, והודו עדיין לא. איך אתה מסביר את זה?

"הודו מפגרת בעשר שנים אחרי סין. היא מפגרת אחרי סין בליברליזציה שלה, ולסין יש הרבה רזרבות פיננסיות שלהודו אין. בנושאי השקעות ורכישות, ההודים קשורים קודם כל להודו. מחוץ למדינה השותפה הגדולה שלנו היא אנגליה ואחריה ארצות הברית, שבה יש כיום שלושה מיליון הודים. ובכל זאת, יש כבר הרבה חברות הודיות שקונות חברות בעולם - כך לדוגמא טאטא קנתה את יגואר. בישראל זה יקרה גם".

ויש תחומים מסוימים שחברות ישראליות שנכנסות להודו צריכות להתמקד בהם?

"לחברות ישראליות יש הזדמנות גדולה כיום בתחומי החקלאות, הלוגיסטיקה, עיבוד מזון וטכנולוגיות מחשוב בתחום המזון - למעשה, בכל מה שקשור למזון. עוד תחומים שאנחנו רוצים להשקיע בהם הם בריאות וחינוך: יש לנו צרכים גדולים לספק בתחומים האלה, במיוחד לילדים. בהודו נולדים בכל שנה 20 מיליון ילדים".

"גם בתחום ההייטק, שבו יש לישראל הרבה הצלחות, יש לנו הרבה צרכים. אנחנו צריכים טכנולוגיות שתומכות בקידום ערים חכמות, טכנולוגיות שיניעו תחומים של אנרגיה חכמה ובעיקר אנרגיה אלטרנטיבית".