השבוע: בין דפרסיה למאניה

אפילו הקרניים הים־תיכוניות לא פוגגו את הקור העז שהסערה הביאה מרוסיה. מנעד התגובות נע בין שמחה לבוא השלג לחרדה כשהוא הפך לרוסי תוקפן, ושיקף את המאניה־דפרסיה שמשתלטת על הציבור ועל ההנהגה פה כשמתרגשת צרה החורגת מהשגרה של הגרעין האיראני. זה לא משובב נפש להיות מנותק מחשמל כשהטמפרטורות מתחת לאפס, אבל כשכוח עליון יורד מהשמים פעם ב־20 שנה, ויש שיאמרו 100, לא משנה כמה ענפים חברת החשמל תגזום מראש - העצים יקרסו. ההזמנות לטקס עריפת הראשים בכיכרות הערים נשלחו עוד לפני שהשלג נמס. קודם מוציאים להורג ורק אחר כך בודקים אם יש את מי להרוג.

אחרי יממה של פינוי השלג באתי חפירה ומגרפות, היה ברור גם למי שצפה בערימות השלג מעל מסכי הטלוויזיה שכדאי לערב את הארגון ההיררכי הגדול והמצויד במדינה. היה אפשר לשלוח את הנגמ"שים לפתוח את הדרכים הנצורות חצי יום קודם לכן, אבל בסך הכל נראה היה שכשצה"ל חבר למערכות שכבר פעלו בשטח, השמש החלה לזרוח גם מעיני מפכ"ל המשטרה ומנכ"ל חברת החשמל. חילוץ היולדת במסוק מיצהר, או הצנחת גנרטורים לשכונות ערביות נצורות החזירו את הצבע ללחיים - גם של אלה שבשגרה רואים בחיילי צה"ל אורחים לא קרואים.

כשחיילי פיקוד העורף צעדו בטור מופתי בשלג וחילקו שקיות חימום לנצורים, הרהרתי בימים אחרים - ימים שבהם ילדינו יתגייסו לצבא שיופקד ברובו על טיפול בעורף בעת חירום. אודה, ברוח הסערה קל היה להיסחף ולחלום על ישראלים ופלסטינים שלא רק דוחפים יחד מכוניות תקועות בשלג, אלא גם משקיעים אמצעים ומאמצים במיזמים משותפים. בחלום הזה, נפתלי בנט ויריב לוין טיילו באמריקה.

עוד בטרם נודעו ממדי הסערה מזכיר המדינה האמריקאי ג'ון קרי, התייצב בבית ראש הממשלה, ולו כדי להזכיר לנתניהו שהפלסטינים לא ייעלמו גם אחרי שהשלג יימס. אולם ניכר היה שהשלג, שהחל להיערם בבירה, הטריד את ראש הממשלה מעט יותר מהפנטזיות של ג'ון קרי.

בנקודת הזמן ההיא היה קשה שלא להבין ללב נתניהו, אבל הוא הגיב כמו שהוא רגיל תחת לחץ: לבש את סוודר השבת, ניפח חזה וחילק הוראות למצלמות בקול של מפק"ץ בסיירת. למחרת, אחרי שהתבהרה התמונה ונראה היה שבסך הכל תפקוד המערכות היה סביר בתנאים הקשים שנוצרו, נתניהו שחרר אוויר מהחזה והרשה לעצמו להתלוצץ עם המצלמות.

אלה שקפאו מקור וראו את ראש הממשלה זחוח כולו בסמארטפונים שלהם שעמדו להתרוקן מהסוללות, קפאו מזעם. השאלה המתבקשת אינה אם יש צורך בוועדת חקירה או בבדיקה של מבקר המדינה, אלא אם אין דרך ביניים לנהל מדינה. משהו בין דפרסיה למאניה.