ליגה בערפל

בואו נניח שאני רוצה לצאת לחופשה קצרה ביוון. עוד חודשיים, בפברואר. ובואו נניח שאני רוצה לראות שם כדורגל. בפברואר. ובואו נניח שאני רוצה לצפות במשחק של ארגוטליס נגד אופי כרתים. בפברואר. אז אני כבר יודע שב-17 באותו חודש יתקיים המשחק בשעה 19:30 בערב שעון יוון. אני יודע את זה כבר היום. בדצמבר.  

ועכשיו בואו נניח שאני רוצה ללכת עם הבן שלי למשחק של מכבי ת"א מול בני יהודה בשבת הבאה. בדצמבר. בעצם אולי זה לא בשבת, אולי זה בראשון או שיכול להיות שזה בכלל המשחק המרכזי ביום שני. ורגע, זה ב-17:00 או בכלל ב-19:15, או 19:30 או 20:00. כי 20:00 זה כבר מאוחר ויש בית ספר למחרת.

יו"ר ההתאחדות, אבי לוזון, מתעקש שאנחנו הליגה השישית בטיבה באירופה, אבל ביחס לאוהדים אנחנו גם לא הליגה השישית מהסוף. נכון לאמצע דצמבר יודעים האוהדים באנגליה על מועדים ושעות משחקי הליגה של הקבוצה שלהם עד ה-23 בפברואר 2014, בגרמניה יודעים עד ה-16 בפברואר, באיטליה עד ה-26 בינואר – ורק בישראל אני לא יודע מתי המשחק של הקבוצה שלי בעוד תשעה ימים, או בעצם עשרה ימים או 11.

גם במדינות האלה יש זכויות שידור ועדיין הן מצליחות לתכנן לו"ז לחודשיים מראש. הגיע הזמן שבעלי מנויים, או אוהדי כדורגל בישראל שרוצים לקנות כרטיס ולבוא למשחק או לראות אותו בטלוויזיה, יוכלו לתכנן לפחות שבועיים או שלושה קדימה. קצת מוזר, אני מודה, אבל גם לאוהדי כדורגל יש משפחות, יש ילדים, יש אירועים, יש טיולים, יש ימי הולדת, יש לוח משמרות בעבודה - הם לא יושבים כל היום ומחכים בדקת קריאה באוהל כדי לרוץ לאצטדיון.

ועדיין, ביום חמישי, תשעה ימים לפני משחק אי אפשר לתכנן כלום. אגב, זה לא פוגע רק באוהדים – מה עם הצוות המקצועי של הקבוצות שרוצה לתכנן את מערך האימונים השבועי? גם שם לא יודעים באיזה יום הם משחקים. ומה ילדי השחקנים שרוצים לדעת אם יש סיכוי ללכת עם אבא לפיקניק בשבת? ומה עם משרדי הכרטיסים שלא רוצים להוציא למכירה את הכרטיסים ברגע האחרון ולגרום להתנפלות?

אז תשובה לבן שלי לגבי הליכה משותפת לבלומפילד במחזור הבא אין לי - אבל לאב ובנו, אוהדי סנטה קולומה בליגה באנדורה, כבר יש כרטיסים ביד למשחק מול פרינסיפט ב-2 במארס 2014 בשעה 13:00 בצהריים. לפחות כבר עכשיו הם יודעים שהלך השנ"צ.