דואר ישראל: המוסדיים מעדיפים להיזהר מלהצטער

1. היפר־אקטיביות מוסדית

בקופת דואר ישראל שוכנים מזומנים בהיקף של כ־160 מיליון שקל, סכום מכובד שדי בו להבטיח את שירות החוב בעתיד הנראה לעין. אולם בסוף 2012 היקף המזומנים של הדואר הסתכם בכ־240 מיליון שקל, ודירוג האשראי של החברה ירד שלוש פעמים מאז הנפקת איגרות החוב, לכן המוסדיים שרכשו אותן התעוררו.

הגופים המוסדיים מכירים בכך שלדואר לא צפויה בעיה בטווח הקרוב, אלא רק ב־2015. אם כך, האם מה שזכה לכינוי "אקטיביזם מוסדי" אינו אלא "היפר־אקטיביות מוסדית"? על זה נאמר, "כשיש ספק - אין ספק", ומוטב למוסדיים להיזהר מאשר להצטער.

סניף של דואר ישראל (ארכיון) | צילום: אוראל כהן

2. חשש משידור חוזר של אגרקסקו

קריסתה של אגרקסקו הפכה לסמל להתנערות המדינה מאחריותה לחובות החברות הממשלתיות, והגופים המוסדיים חוששים שהתקדים יחזור במקרה של דואר ישראל. עם זאת, יש שני הבדלים בין אגרקסקו לדואר. ראשית, לדואר ישראל יש חברה־בת, בנק הדואר, עם חשבונות של כספי ציבור, וכספים אלו עשויים להמריץ את המדינה לסייע לה. שנית, המדינה החזיקה רק ב־30% מאגרקסקו, ובדואר היא בעלת המניות היחידה. לכן, אם לא תתמוך בדואר, תהיה בכך משום קפיצת מדרגה במדיניות ההתנערות, אך לא יותר מכך. הסכר הזה כבר נפרץ לפני שנתיים.

3. ארדן לא יכול להתנער מאחריו

בעל הבית השתגע. שר התקשורת גלעד ארדן שלח בשבוע שעבר מכתב למנכ"ל הדואר חיים אלמוזנינו, שבו הפנה לעברו אצבע מאשימה. "חברת הדואר הידרדרה אל סף עברי פי פחת", טען ארדן, נוכח "משבר עמוק שמאיים על עצם קיומה". העובדה שהמכתב ששלח ארדן הגיע בדרך נס לעיתונים הכלכלייםערב אסיפת מחזיקי האג"ח של דואר ישראל מעידה על בעיית תקשורת במשרד התקשורת.

מבלי לגרוע מאחריות ההנהלה למצב הביש של הדואר, ארדן לא יכול להתנער מאחריותו על החברה הממשלתית שעליה מופקד משרדו, בדיוק כפי שלאלמוזנינו אין הפריבילגיה לגלגל שוב ושוב את הבעיה לפתחם של הרגולטורים ולשבת בחיבוק ידיים. אולי מישהו צריך להזכיר להם שאחריות היא עול שצריך לשאת על הכתפיים, לא משהו שאפשר לשים במעטפה עם בול ולשלוח הלאה.