עוזי דנינו: "ברשות ני"ע הגזימו עם הדאגה לצרכן"

מנכ"ל אקסלנס עוזי דנינו סימן לעצמו כבר בתחילת דרכו המקצועית מטרה — להפוך למנכ"ל של גוף פיננסי, בעדיפות לבנק. אך כשהבין שבמזרחי טפחות הגיע לתקרת זכוכית וכי סיכוייו להתמנות למנכ"ל נמוכים, הוא ויתר על תפקיד ניהולי בכיר בבנק. כיום הוא מנהל את אחד מבתי ההשקעות הגדולים בישראל, אקסלנס, תפקיד שאותו הוא ממלא בשנה וחצי האחרונות.  

דנינו נכנס לתפקיד בתקופה מאתגרת, עם רגולציה מתהדקת שחתכה את דמי הניהול בקופות הגמל והגבירה את התחרות בשוק קרנות הנאמנות ותעודות הסל. בראיון פתוח ל"כלכליסט", במסגרת פרויקט The Leaders של "כלכליסט" והמכללה למינהל, הוא מתייחס לחידושי הרגולציה האחרונים מבית היוצר של רשות ני"ע ומשרד האוצר, ונותן כמה טיפים לצעירים שרוצים להתברג בתפקידי מפתח בתחום הניהול, דוגמת הסטודנט רז גולדווסר מבית הספר למינהל עסקים במכללה שהתלווה לבית ההשקעות בחודשים האחרונים.

מה דעתך על מסקנות ועדת אנדורן הקובעות כי בעל שליטה של חברה שלא עמדה בהתחייבויותיה יאבד אוטומטית את השליטה ללא מעורבות בית המשפט?

"אני חושב שוועדת אנדורן מעט הרחיקה לכת — חייבת להיות מעורבות בית משפט תוך כדי התהליך. לכל אחד זכות ללכת לבית המשפט".

מה דעתך על הניסיון של הממונה על הביטוח דורית סלינגר להגביל את דמי הניהול שגובים גופי הפנסיה בעת רכישת ניהול חיצוני ל־0.15% בשנה?

"במדינה שלנו יש מין תהליך כזה שתמיד יש גורם תורן ששולף מבלי לקיים קודם תהליך של בדיקה וחשיבה. ביחס לכפל דמי הניהול, כל העולם שמנהל חיסכון ארוך טווח מתנהל ככה. אין גוף שלא משתמש בניהול חיצוני, ועלות הניהול הזה תמיד מועמסת על העמיתים. בחו"ל העלות הזו מגיעה ל־0.5% בשנה כש־20% מהנכסים נמצאים בניהול חיצוני. בארץ בקושי 10% מנוהלים בניהול חיצוני.

"תפקיד מנהל ההשקעות הוא לנהל כסף ובנוסף לחפש מכשירים להשקעה באזורים הגיאוגרפיים שאין לו התמחות בהם. המטרה שלו היא להשיג תשואה ללקוח. גם אם ננסה להכשיר מנהלי השקעות יומם ולילה, הם לא יגיעו לרמת התמחות של מנהלים מקומיים, ומי שיסבול מזה שלא ישקיעו במכשירים האלה הם העמיתים. אקסלנס, לדוגמה, ייצר תשואה שנתית של 11% על המכשירים האלה".

אקסלנס מחזיק גם בחברת תעודות הסל הגדולה בישראל, קסם. אולי עדיף שהמוסדיים ישקיעו רק בתעודות סל?

"לא צריך לרוץ פה לדמגוגיה. אם אני רוצה לחשוף לקוח לאשראי של חברות בינוניות, חשיפה שאפשרית רק דרך קרנות — למה למנוע את זה ממני? הרי הבנקים רצים אחרי האשראי הזה שמייצר תשואה טובה. צריך לייצר מגבלה שלא תחסום אותי ולא תפגע בעמיתים".

עוזי דנינו (משמאל) עם הסטודנט רז גולדווסר | צילום: ענר גרין

"מורטים למודל הסביר את הנוצות"

האם אתה סבור שגופי הפנסיה ייכנסו בקרוב לתחום האשראי הצרכני ויתחרו עם הבנקים?

"אשראי קמעונאי דורש מיומנות אחרת מאשראי עסקי. הבנקים שולטים כיום בשוק הזה".

אבל המפקח על הבנקים דודו זקן מחייב את הבנקים לחשוף את תעודת הזהות הבנקאית של הלקוח, ואז יהיו לכם כלים לנתח את רמת הסיכון שלו כדי להתחרות בהם.

"תעודת זהות בנקאית לא תגרום למעבר מהיר לאשראי חוץ־בנקאי. ברגע שתונפק למישהו תעודת זהות עם דירוג נמוך ולאחר תעודת זהות עם דירוג גבוה — המערכת הבנקאית בחיים לא תוותר על הדירוג הגבוה אלא רק על הנמוך. מה שיקרה זה שהגופים המוסדיים יקבלו את כל ה'בררה'".

אז איך תצליחו בכל זאת להיכנס לתחום?

"זה יצריך שיתוף פעולה עם גוף חיצוני, דוגמת חברת כרטיסי אשראי, צעד שמאוד מעניין אותנו. להערכתי, שנת 2014 תהיה שנת מעבר לגיבוש אסטרטגיית חדירה, ולאחר מכן ניכנס לתחום".

מה אתה חושב על החלטת רשות ני"ע להשוות בין תעודות הסל לקרנות הנאמנות באופן שהבנקים יגבו עמלת הפצה משני המוצרים ולא עמלות קנייה ומכירה?

"תמיד כשיש מודל שנראה סביר — בסוף מורטים לו את הנוצות. יש כאן מצב של שני רגולטורים (רשות ני"ע והפיקוח על הבנקים — ר"ב), כשאחד דואג ליציבות הבנקים לעומת הרגולטור השני שהוא יותר פרו־צרכני. אני קצת מתפלא על רשות ני"ע: הלוא הגופים המוסדיים מנהלים את כל הכספים שאמורים לשמש את האזרחים בעתיד — לא צריך לדאוג ליציבות שלהם? לדעתי, רשות ני"ע לוקחת רחוק מדי את הדאגה לצרכן".

הציבור נוהר לאג"ח הקונצרניות. האם לדעתך — כמנכ"ל של חברה שקרנות הנאמנות שלה משקיעות באפיק זה — מסתמנת בהן בועה?

"קרנות נאמנות על אג"ח קונצרניות הן דרך לממש את תיאבון הסיכון של הלקוח. כשלקוח רוצה להיחשף לאג"ח קונצרניות — עדיף לו לקנות קרן נאמנות מלקנות ישירות את האג"ח, כי זה היה עולה לו פי ארבעה".

אבל אתה מוכר חלום לציבור שרוצה תשואה על בסיס הצגת תשואות עבר שלא יחזרו.

"אף אחד לא מוכר חלום. אנחנו רק מציגים את מה שהיה — אף אחד לא מפרסם את מה שיהיה. אני לא אחראי על היועצים בבנקים. אני מסכים שרמת המחירים היום באג"ח הקונצרניות לא נוחה וכל אחד צריך להסיק את המסקנות. אבל אם יש למישהו תיאבון לסיכון — לנו יש כלים לספק לו את התיאבון הזה. צריך גם תמיד לבחון את התשואה מול האלטרנטיבות — הריבית היום היא אפסית".

"אל תקפוץ לבריכה אם אתה לא מוכן להירטב"

בסיום הראיון היו לגולדווסר כמה שאלות משלו למנכ"ל:

מה השיקולים שצריכים להנחות בחור צעיר אם ללכת בתלם וללמוד לימודים גבוהים או לפנות מיד לפן העסקי? אתה, למשל, בגיל 23 פתחת סופרמרקט?

"יש לי ילדים בגיל הזה שמתלבטים בדיוק בשאלה הזו. לדעתי, ההחלטה הראשונית של בחור צעיר בן 20–30 צריכה להיות הליכה בתלם. האפשרות השנייה טומנת בחובה סיכונים — אם לא נולדת כ'בן של' עם כפית זהב בפה (כבר 'הרגו' את כולם, אבל נגיד), זו החלטה מאוד לא פשוטה ללכת לעסקים. לדעתי, היום תואר ראשון ושני הם כבר חובה. בעולם של לפני 30 שנה תואר לא היה חובה. היום לא הייתי מציע לבן שלי לא ללכת ללמוד".

ואם בכל זאת מחליטים ללכת על עסקים, מה אתה ממליץ?

"השאלה היא אם אתה מאמין ביכולת שלך לקפוץ לבריכה שסביר להניח שתירטב בה כבר ביום הראשון. אין מאה ימי חסד: נפלת — נרטבת".

סימנת לך את המטרות קדימה הרבה מראש או נעת עם זרם?

"החיים לא יזמנו לך הפתעות. אתה חייב ליזום, לחתור להזדמנות. אף אחד לא יביא לך שום דבר על מגש של כסף. קשה לעזוב את מתחם הנוחות, את הכורסה המרווחת. במעבר ממזרחי טפחות לאקסלנס הייתי בדיוק בנקודה הזו — היו לי תנאים מצוינים ומעמד, אבל ברגע שאתה מרגיש נחנק, אתה חייב לזוז. כשנוח לך, תתחיל להיות מודאג".