השבוע: כשילד אונס ילדה

איך שלא ננסח את מה שקרה בין הילדה בת ה־12 לילדים בני ה־14–12 נקבל משפט לא הגיוני. ילדה בת 12 לא יכולה לקיים יחסי מין מרצונה, לא עם בני גילה ולא עם מבוגרים ממנה, מהטעם הפשוט שהיא ילדה. ההיגיון באירוע הלא הגיוני הזה נכון גם לילדים שקיימו יחסי מין עם הילדה. מה שאירע שם לא היה משחק ילדים, אלא אונס, לפחות על פי החוק.  החוק הוא ששלח את הילדים לאבו כביר, והוא גם שעשוי להעמיד לדין את אלה שמלאו להם 14 - גם אם יישבעו שהיא "זרמה". בין יתר מרכיבי ההיגיון שהניע את המחוקק לקבוע שיחסי מין עם ילדה בת 12 הם אונס עומדת הבשלות הנפשית, אלא שהוא לא תיאר לעצמו שילד יאנוס ילדה.

הרב מוטי אלון

הילדים החשודים הוגדרו כבני טובים. אף פעם לא הבנתי את ההגדרה הזו. אחד ההורים אמר בראיון שדבר כזה יכול

לקרות לכל אחד. אני מרשה לעצמי לחלוק עליו: ילדים בני 12 יודעים להבחין בין טוב לרע. גם בסרטים שקיווינו שהם לא רואים המעשים שבהם לקחו חלק מוצגים באור שלילי, לא כחלק מסיפורי אהבה. בתוך תוכם בני הטובים הללו יודעים שהם ניצלו את הילדה, ומי שנדרש לעשות בדק בית הם ההורים. שיפוט לקוי - וכאן היה ליקוי מאורות - הוא לא מכת גורל אלא פגם חינוכי. כל זה לא אומר שלא צריך לנהוג בהם כמו שנוהגים בילדים, כלומר לטפל בהם במקום לכלוא אותם.

השבוע נודע גם שהרב דרוקמן מאפשר לרב מוטי אלון, שהורשע במעשים מגונים בכוח, להעביר שיעורים בישיבת אור עציון. קשה להאמין שהרב דרוקמן לא מבין את משמעות הכרעת הדין, ובכל זאת הוא מרשה לעצמו לטעון שהשיעורים הם שיעורי בחירה לבגירים. בניגוד לילדים המעורבים בפרשת האונס, הרב אלון לא ישב יום אחד באבו כביר. הוא גם לא יישב.