אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
50 המנהלים הטובים 2013: הרבה יותר משורת הרווח צילום: אוראל כהן

50 המנהלים הטובים 2013: הרבה יותר משורת הרווח

הדירוג השנתי ממקם בצמרת מנהלים שלא בהכרח רשמו תשואות אדירות, ומשאיר בחוץ ענקיות כמו טבע וכיל - עדות להתבגרות של השוק ושל האופן שבו הוא בוחן ניהול

30.12.2013, 09:08 | שניר הנדלר

בספטמבר האחרון נפל דבר בשוק ההון הישראלי. הגופים המוסדיים שמנהלים את כספי הציבור ובעצם מייצגים את בעלי מניות המיעוט היו עד אז צופים פאסיביים יחסית בניהול החברות שבהן הכסף הציבורי מושקע. ואולם מספטמבר, בעקבות תיקון 20 לחוק החברות, הם נדרשים לאשר את הסכמי השכר למנהלי החברות, כלומר לפקח ולהגביל את מדיניות התגמול לבכירים, שבתחושה הציבורית חצתה בשנים האחרונות כמה קווים אדומים. כדי להחליט אם לבכירים מגיע כל כך הרבה כסף, המוסדיים בעצם נדרשים לבדוק היטב כל חברה וכל הנהלה – האם הדברים נעשים בשקיפות? האם המנכ"ל והאנשים שלצידו אמינים? האם ניכרת התחשבות בבעלי מניות המיעוט? ואיזה ערך הם מייצרים למשקיעים?

אלו בדיוק הפרמטרים שבוחן דירוג המנהלים של "כלכליסט". זו הפעם השישית שהדירוג הזה בוחן את כל החברות הנסחרות בבורסה התל אביבית ונכללות במדד ת"א־100, ומעניק להן ציונים בקריטריונים של שקיפות, אמינות, התחשבות בבעלי מניות המיעוט וכמובן ביצועים. ממוצע הציונים האלה הוא שקבע את הדירוג הסופי המופיע כאן. חשוב ומשמח לראות כי הפרמטרים האלו אינם רק עוד כלי עיתונאי לניתוח השוק הישראלי אלא כבר חלק מהעבודה השוטפת של האנשים שמנהלים את כספי הציבור.

לצורך הדירוג, יותר ממאה שחקנים מרכזיים בשוק ההון – אנליסטים, חתמים, מנהלי השקעות ובכירים אחרים מ־26 גופים גדולים – מילאו שאלונים מפורטים על כל אחת מהחברות במדד. כדי לוודא שהדירוג מקצועי ואמין, המדרגים העניקו ציונים רק לחברות שהם מכירים היטב מעבודתם השוטפת, לאורך זמן ולעומק. כדי להימנע מניגודי עניינים, נפסלו מקרים שבהם הגופים המדרגים קשורים בקשרי שליטה ובעלות לחברות המדורגות. בסופו של דבר, כל חברה זכתה לדירוג של כמה עשרות אנשי מפתח בשוק ההון. כך התקבלה תמונה המעידה על האופן שבו טופס השוק את החברות הנסחרות כאן, כלומר שיקוף אמין של מצב המשק הישראלי דרך עיניו של שוק ההון.

אילוסטרציה, צילום: shutterstock אילוסטרציה | צילום: shutterstock אילוסטרציה, צילום: shutterstock

כך קרה שהתוצאות הן בו זמנית מפתיעות – ומתבקשות. הדבר בולט, קודם כל, כשמבינים מי המנהלים שנעדרים מהרשימה. חלק מההיעדרויות נובעות מסיבות אובייקטיביות. מלאנוקס, למשל, שדורגה בשנה שעברה במקום 15, התמודדה השנה עם הידוק הרגולציה בישראל והחליטה להימחק ממסחר בבורסה המקומית ולהיסחר רק בנאסד"ק.

חברות ומנהלים אחרים שבלטו מאוד בדירוגים הקודמים הידרדרו השנה ברשימה כי הניהול שלהם, ובכן, פשוט לא היה מספיק טוב. בדירוג המנהלים הראשון של "כלכליסט", בפברואר 2009, נבחר מנכ"ל טבע דאז שלמה ינאי למנהל הטוב בישראל. לאורך השנים זכתה טבע לדירוגים גבוהים יחסית, וגם בשנה שעברה הגיע המנכ"ל ג'רמי לוין למקום 20. אלא ש־2013 היתה שנה סוערת בטבע, עם סכסוך בין ההנהלה לחלק מחברי הדירקטוריון, לוין הודח – והחברה נפלטה מרשימת 50 החברות שמנוהלות הכי טוב בבורסה המקומית ומוקמה במקום 65. גם כיל (מקום 22 בשנה שעברה) מצאה את עצמה מחוץ לרשימת ה־50, במקום 61, כשברקע הסערה סביב גובה התמלוגים שהיא משלמת למדינה ופיטורים נרחבים שעומדים בפתח.

בחברות הבולטות שנשארו בחוץ אפשר לציין גם את בנק לאומי (מקום 15 בשנה שעברה, מקום 64 השנה), שספג השנה ביקורת ציבורית על החלטתו למחול לנוחי דנקנר על חוב של 150 מיליון שקל, שהובילה לביטול ההחלטה.

במילים אחרות, אנשי שוק ההון מזהים ניהול לא טוב, בין אם הוא פוגע בחברה ברמת הביצועים או בתדמית הציבורית. כשזה מגיע לשוק ולאופן שבו הוא בוחן את החברות הציבוריות, בעבודה היומיומית השוטפת ופעם בשנה בדירוג המנהלים – אף אחד הוא לא "גדול מכדי ליפול", גם ספינות הדגל של התעשייה הישראלית או הבנק הגדול במדינה.

ורק הנדל"ן תמיד כאן. כן או לא בועה, דירוג המנהלים מוכיח גם השנה שחברות הנדל"ן הן מהמוערכות והיציבות במשק. בשנים קודמות, נבחרו למנהלים הטובים ביותר ינאי, אילנה קאופמן (גולף), גזי קפלן (אסם) ומוטי גוטמן (מטריקס) – כולם מנכ"לי חברות שהשנה לא מופיעות בעשירייה הראשונה. אחריהם הגיע נתן חץ מחברת הנדל"ן אלוני חץ, שנבחר למנהל הטוב בשנה שעברה – וגם השנה. שנתיים ברציפות השוק מביע אמון נחרץ במנכ"ל הזה, ששומר על יציבות מפתיעה בעולם שנוטה לדינמיות גדולה. והוא לא לבד: עוד חמישה מנהלים בעשירייה הראשונה עומדים בראש חברות נדל"ן.

הבחירה באלוני חץ מעידה גם על התבגרותו של השוק הישראלי. מתחילת השנה רשמה מניית החברה תשואה של 3.7% בלבד. לשם השוואה, מדד נדל"ן־15 השיא באותה תקופה תשואה של 24.1% ואילו מדד ת"א־100 תשואה של 15.2% (נכון לשבוע שעבר). ובכל זאת, נתן חץ נבחר. כי השוק לא מסתכל עוד על החברות רק דרך מבחן הביצועים. הוא מעניק משקל רב יותר מבעבר גם לפרמטרים האחרים – לשקיפות, לאמינות ולהתחשבות בבעלי מניות המיעוט. זה ניכר היטב בדירוגים שהוענקו לחברות כמו כיל, דלק ואי.די.בי, שגם אם רשמו תשואות נאות ספגו את ביקורת השוק בדמות דירוגים נמוכים מאוד בפרמטרים הללו (כיל ודלק, למשל, הגיעו למקומות 88 ו־81 בפרמטר ההתחשבות, אי.די.בי הגיעה למקום 85 בדירוג הכללי). מנגד, זה ניכר גם בעובדה שאלוני חץ וחברת הבת שלה אמות תופסות לא רק את שני המקומות הראשונים בדירוג הכללי אלא גם את המקומות הראשונים בדירוג השקיפות ובדירוג האמינות. היום כבר אין עוררין: אלה לא רק המספרים שמדברים, אלא גם ההיבטים האחרים של ניהול שעושים חברה למה שהיא.

ההתבגרות הזאת טובה לשוק, וטובה למשקיעים הקטנים. היא מייצרת רגולציה פנימית, לא חיצונית, שלאורך זמן תשמור טוב יותר על הכסף של כולנו. כדרכו של עולם, כנראה יידרש עוד זמן עד שבצמרת החברות יפנימו את תהליכי העומק הללו, אבל הדירוג הנוכחי אמור לספק להם תמונת מצב טובה והרבה מאוד חומר למחשבה.

108 בכירים, אנליסטים, חתמים ומנהלי השקעות השתתפו בדירוג, מהגופים הבאים: IBI, אינפיניטי, אלטשולר שחם, אנליסט, אפסילון, אקסלנס, בנק אגוד, בנק דיסקונט, בנק הפועלים, בנק לאומי, הבנק הבינלאומי, הלמן אלדובי, הפניקס, הראל, ילין לפידות, כלל פיננסים, לידר, מגדל, מזרחי טפחות, מיטב דש, מנורה, מרכנתיל, פסגות, קרן רוטשילד, רוסאריו קפיטל, תמיר פישמן.

ראיונות: אסף גילעם, ניר צליק, נורית קדוש, שניר הנדלר, ערן סוקול, רחלי בינדמן, דותן לוי, אופיר דור, אורנה יפת, ליאור גוטמן, מאיר אורבך, גיל קליאן

שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות