וויליאם סטיבנס: "הגז הטבעי הוא הזדמנות לשיפור יחסים בינלאומיים"

"ייצוא גז טבעי הוא אחת האופציות הטובות בעולם לשיפור יחסים בינלאומיים. ואיך זה רלוונטי לישראל? ועדת צמח התירה ייצוא של גז מישראל, ולאורך השנים הממשלה תבטיח שכל חוזה של ייצוא יעניק את התמורה הטובה ביותר וגם יבטיח את צרכי המשק בישראל. להערכתי עד שנת 2020 יש פער של 8 TCF (טריליון רגל מעוקב - ל"ג) בין הביקוש העולמי להיצע של גז נוזלי, כך שלישראל יש כאן הזדמנות" - כך אמר היום (ב') וויליאם סטיבנס (William Stevens), ראש מחלקת פיתוח והפקת גז ונפט בבנק ההשקעות הבינלאומי HSBC.

סטיבנס דיבר על הנושא במסגרת הרצאה בתחום "הזדמנויות בשוק הגז הטבעי" שנערכה במסגרת ועידת התחזיות 2014 של כלכליסט, בנק פועלים ופסגות שנערכה בתל אביב HSBC שימש בשנים האחרונות כאחד משני המממנים העיקריים של קבוצת דלק בפיתוח מאגר תמר, והוא אחראי להענקת הלוואות הפיתוח לדלק קידוחים, אבנר ודור גז, שלושתם מחזיקים יחדיו 35.25% במאגר הגז "תמר".

סטיבנס נזכר שפיתוח מאגר תמר נעשה בזמן ובמימון שנקבע לו מראש, "משהו לא אופייני לתעשיה שקרה בגלל ששינסקי (ועדת המיטוי על הגז - ל"ג), שר האנרגיה, היזמים והקונסורציום של הבנקים אפשרו את זה".

הביקוש ימשיך לעלות, אירופה בפיגור

כדי להמחיש עד כמה התחזיות בעידן הגז הטבעי ופצלי הגז הם משהו גמיש, סטיבנס לקח את ציבור המאזינים 50 שנה אחורה, לתחזיות הביקושים העולמיים שנאמדו אז על ידי מומחים. לטענתו, בשנת 1956 הוערך שכלל העתודות בארה"ב היו 850 TCF כאשר שיא הביקוש יגיע בשנת 1970. "שש שנים לאחר מכן התחזית השתנתה והתחזית הייתה שהביקוש יגיע לשיא תפוקה ב-1978. ב-2012 כבר חזו שעתודות הגז בארה"ב הם בהיקף של יותר מ-2,400 TCF, פי 2.5 מהתחזית בשנות ה50".

אז מה מקור השינויים התכופים? סטיבנס טוען ש"הטכנולוגיה משחקת תפקיד עצום ביכולת להפיק גז. ב-1962 לא יכלו לחזות את ההתקדמות בשנים האחרונות. אף אחד לא יכל לחזות את המחקרים הססמיים, לא יכלו לחזות את פצלי הגז ולא חזו את היכולת לקדוח מעבר לעומקים של 8 ק"מ", אמר. אלו אלו יש להוסיף את טכנולוגית מתקני הגז הנוזלי שצפים בלב ים (FLNG), מתקן שמאפשר הפקה משדות שפעם נחשבו לחסרי תוכלת כלכלית.

"אז מתי יגמר הגז בעולם? אף אחד לא יכול לחזות את זה כי עדיין אל בדקו את סין, את רוסיה או מאגרים שאולי יש מתחת לאנטארטיקה". מבחינת תחזיות לתקופה הקרובה סטיבנס מצא שלושה כיוונים עיקריים. הראשון הוא שהביקוש העולמי לגז ימשיך לעלות, כשסין תוביל את המגמה. המגמה השנייה היא שארה"ב תעבור לייצור חשמל מגז עם שימושים הולכים וגדלים בתעשיה. המגמה השלישית היא הפיגור שאירופה נמצאת בו מבחינת הטמעת הגז. לטענתו יש באירופה לחץ פוליטי להקים יותר מתקני ייצור חשמל מאנרגיות מתחדשות ופחד מתלות ברוסיה כספקית גז, מקומות שישראל עשויה לנצל אותם.