חקר ביצועים: מה מצפה לעיתונות, לאיחוד האירופי ולמועצת מקרקעי ישראל ב-2014?

העיתונות ללא תחליף

התחזיות על מותו של הפרינט מתבדות בהתמדה מפתיעה - העיתונים חיים ובועטים מניו יורק עד ניו דלהי. התוכן נשאר המלך. האמינות נותרה מצרך יקר ערך גם כשעיתונים ותיקים מגוונים את הדיאלוג שלהם עם הקוראים בפלטפורמות הדיגיטליות. אבל לאופטימיות הזהירה לרגל השנה החדשה כדאי להוסיף כוכבית: מי שרוצה לקבל עיתון כל בוקר חייב להבין שעיתונים, להבדיל מהשמש הזורחת כל בוקר, צריכים לחיות ממשהו. כל אחד יכול לצייץ ולשתף את עצמו לדעת, אבל בינתיים לא נמצא תחליף ראוי למערכות שמתמחות באיסוף של חדשות ועריכה של משמעותן. הדמוקרטיות זקוקות לעיתונים, והעיתונים זקוקים לציבור רחב שמוכן לשלם עבור חדשות. מידע חינם עלול לעלות ביוקר - אם עיתונים ימותו זו לא תהיה הבעיה של העיתונאים, אלא של הקוראים.

יואל אסתרון

 

אירופה לקראת שנת מפנה

יוון לא תזדקק לחבילת סיוע נוספת מהאיחוד האירופי ב־2014, העריך השבוע ראש הממשלה אנטוניס סאמארס, והדגיש כי אזרחי יוון יכולים לצפות בכליון עיניים לשנה החדשה, אחרי כארבע שנים של צנע כואב. סאמארס אופטימי עד כדי כך שהוא אפילו אמר בנאום טלוויזיוני לאומה ש־2014 מביאה איתה את האפשרות של חיים נורמליים. אלה לא דברים בעלמא: ביטחון המשקיעים במדינה מוכת החוב התחזק ב־2013, והתשואה על אג"ח לעשור צנחה לכ־8% בלבד בהשוואה ל־30% בשיא המשבר, מה שמעיד על צניחה ברמת הסיכון שהשווקים מייחסים למדינה. אם סאמארס לא יתבדה, אירופה כולה תוכל להכריז על 2014 כשנת מפנה.

תמר טוניק

לפקח יותר על שוק ההון

2014 יכולה להיות השנה של דורית סלינגר, המפקחת החדשה על שוק ההון. השנה היא יכולה לשים סוף לחגיגות אישורי השכר ההדדיים, וגם למכניזם הבלתי נתפס שבו החוסכים משלמים דמי ניהול נוספים, ואחריהם לעתים גם נדרשים לשלם את מחיר הכישלון בדמות קיצוץ בחיסכון. התקופה הזאת קריטית כל כך, כי שנתו הראשונה של רגולטור משליכה על כל הקדנציה שלו. גישושי ההיכרות בין המפקח למפוקחים מגדירים את יחסי הכוחות לכל הקדנציה, ובמקרה של סלינגר הטון שייקבע בחודשים הקרובים ישפיע דרמטית על הפנסיות, קופות הגמל וקרנות ההשתלמות שלנו. כדאי ששלב ההיכרות ייגמר כשברור לכולם מי מסתכל על מי מלמעלה.

גולן פרידנפלד

 

חשיפה חשובה

הלוואי שכל 2014 תיראה כמו ההבטחה שציפי לבני הביאה אל השולחן בסוף 2013. לא בהיבט המדיני, שם אין מקום לתקוות גדולות במיוחד, אלא במישור של השקיפות השלטונית. לפי הצעת החוק של לבני (שמקורה בתנועה לחופש המידע), המדינה תואיל לפרסם סוף סוף לציבור את כל ההתקשרויות שלה עם ספקים פרטיים. שהציבור יידע. שיידע כמה משרד החינוך מפריט את עצמו. כמה משרד הכלכלה מפריט את עצמו. שיידע מי אוסף את הפירורים, אילו תמנוני הפרטה צמחו פה, מרמנת ופמי פרימיום וטלדור ואמנת ועוד חברות ששמן לא אומר דבר לציבור. שיידע מה שווי פירות ההפרטה שהן קטפו. מאגר המידע הזה, לכשיקום, אמנם לא יכיל מידע על התקשרויות שכבר נעשו אבל יאפשר לחשוף בהדרגה את היקף מפעל ההפרטה. אם, כמובן, הצעד המבורך של לבני לא יתברר כהבטחה ריקה.

שאול אמסטרדמסקי

לשים קץ למחשכים

מועצת מקרקעי ישראל בראשות השר אורי אריאל דנה השבוע בהקצאת קרקעות למושבים, לדיור בר־השגה ועוד. כמו כל ישיבה שלה, שמתקיימת כמעט מדי חודש, גם זו התקיימה בדלתיים סגורות, וסדר היום מפורסם רק כמה ימים לפני, בדמות מסמכים משפטיים סבוכים. במילים אחרות, עושה רושם שהממשלה ממש מנסה למנוע מהציבור לדעת ולהשפיע — בתנאים כאלה אי אפשר לנהל דיון ציבורי הולם על חלוקת אדמות המדינה או לפקח על קבלת ההחלטות. מועצת מקרקעי ישראל, שחולשת על יותר מ־90% מהשטחים כאן, היא אחד הגופים החשובים בעידן של משבר נדל"ן. גוף כזה לא יכול להמשיך להתנהל במחשכים. מישהו צריך להדליק את האור על הממשלה הזאת, ולהסביר לה שוב, לאט וברור, מה כל העניין הזה של שקיפות. וצריך לעשות את זה בדחיפות, לפני שיגמרו לחלק לנו את האדמה מתחת לאף.

עינת פז־פרנקל

 

בית המשפט הכלכלי - להרחיב ולחזק

המחלקה הכלכלית בבית המשפט המחוזי בתל אביב הוקמה כדי לתת מענה מרוכז, מהיר ואחיד ככל שניתן לסכסוכים כלכליים, אלא שהרעיון התמסמס במעשה אפוי למחצה. אחידות אין, כי הסמכות אינה בלעדית לתל אביב וניתן להגיש תביעות כלכליות בכל הארץ. מהירות אין, כי כל ערעור תוקע את התביעה בצינורות העמוסים לעייפה של בית המשפט העליון, שאין בהם עדיפות מיוחדת לעולם העסקים. ריכוז אין, כי עניינים כלכליים מובהקים כמו פירוקים ומסים נותרו מחוץ למחלקה הכלכלית. חבל מאוד להסתפק בחצי עבודה, והשנה כדאי לסיים את התהליך כמו שצריך: לצרף את השופט איתן אורנשטיין מהפירוקים ואת שופטי המסים, לקבוע מסלול ערעור מהיר לעליון ולהקנות למחלקה סמכות בלעדית.

משה גורלי

 

ועדת אלאלוף - ארוכה הדרך

בעוד חודשיים יוגשו המלצות הוועדה לצמצום העוני בראשות אלי אלאלוף. עצם ההגשה יהיה אקט חשוב: בפעם הראשונה יהיו המלצות סדורות ומקיפות שימקדו את תשומת הלב הציבורית בפתרון הנושא הבוער, יעוררו רעש ואולי יעירו אנשים. אבל את יישום המסקנות, יהיו אשר יהיו, קשה יהיה לראות השנה. כי כסף אין, וביורוקרטיה יש. גם אם שר הרווחה מאיר כהן הודיע השבוע כי ייקח 2 מיליארד שקל מקצבאות הביטוח הלאומי של העשירונים הגבוהים לטובת מימוש ההמלצות, הדרך לשם ארוכה עד כמעט בלתי אפשרית: היא מחייבת בדיקות והצלבות מקיפות של ביטוח לאומי ורשות המסים, שיכולות להתחיל רק אי שם ב־2015. הכסף, במקרה הטוב, יגיע זמן רב אחר כך, ותוצאות אפשר יהיה לראות רק בעוד שנים. גם את זה צריך לזכור השנה: בעיות עמוקות מחייבות אורך נשימה גדול בהרבה מזה שישראל והפוליטיקאים שלה מורגלים בו.

מיקי פלד

שיטת המיסוי - דרושה מהפכה

במשך עשרות שנים סיפרו לנו שאם לא ניטיב עם העשירים ונתמרץ אותם להשקיע פה, לכל הפועלים הפשוטים לא יהיה מה לאכול. היום כבר בכל מדינה מערבית יודעים שמדובר בלא יותר מאגדה, ושבפועל כאשר מתגמלים את העשירים הם הופכים להיות עשירים יותר והפערים בחברה רק גדלים. מדובר בסכנה ממשית, והכלכלנים הבכירים בכל העולם כבר מבינים אותה. כלי הנשק היחיד למלחמה בתופעה הוא מערכת מיסוי הוגנת ונכונה יותר. מערכת כזאת צריכה לתמרץ עבודה ולהטיל מיסוי גבוה על רווחי הון, כדי להבטיח עובדים שמרוויחים יותר, קונים יותר ומייצרים גם יותר רווחים לעשירים. הגיע הזמן שגם בממשלת ישראל יודו שהשיטה הישנה פשוט לא עובדת.

גלית חמי