השבוע: פולארד תמורת רוצחים

ועדת סל הבריאות הכריעה השבוע אילו תרופות ייכנסו לסל הבריאות ואילו ייוותרו בחוץ. מדי שנה מתכנסת קבוצה של אנשי מקצוע וחורצת גורלות של אלפים בעזרת מנגנון מדויק, נטול פניות וחף מאינטרסים. באקלים אינטרסנטי כמו זה ששורר סביבנו, הוועדה, אותה מנהלת אישה לא מוכרת בשם ד"ר אסנת לוקסנברג, היא אי נדיר של יושרה. קשה שלא להימנע מהשאלה למה לא ניתן להקיש מעבודת הוועדה על תחומים אחרים בציבוריות הישראלית. התשובה יכולה להיות פרסונלית, אך דומה שהיא מורכבת יותר. ייתכן שהוועדה שאינה קיימת, "ועדת הסל לבריאות השלום", היא זו שהיתה יכולה להעניק את התשובה.

סביר להניח שבמסגרת הוועדה ההיפותטית הזו שחרור האסירים היה מגיע בשלב אחרון. כאשר מניחים על כף המאזניים שחרור רוצחים מול הקפאת בנייה - לא צריך להיות ד"ר כדי להבין מי צריך לבוא קודם. במקרה הספציפי הזה ניתן לומר כמעט בוודאות שראש הממשלה פעל בניגוד לדנ"א שלו. אם ניתן היה לכמת את השפעתם של המתנחלים, המונים כ־4% מהאוכלוסייה, על הממשלה והעומד בראשה - לבטח היינו חוצים את קו ה־50%. כשבראשות הליכוד עומדת מירי רגב (ראש הממשלה הוא ראש הליכוד רק באופן רשמי) ושר השיכון הוא אורי אריאל, מה הפלא שנתניהו משחרר רוצחים ואינו יכול למנף את שחרורם להישגים מדיניים?

אובמה. אין לו סיבה לתת לנתניהו שי לשנה החדשה | צילום: אם סי טי

ולמרות הסיטואציה השפופה, בפתח השנה החדשה נקרית לנתניהו הזדמנות נדירה להשיג הישג מורלי ומוסרי ממדרגה ראשונה. נכון שאין קשר לוגי בין שחרור אסירים פלסטינים לג'ונתן פולארד, אבל לא צריך להיות כזה. ההיסטוריה צבועה בדילים בלתי הגיוניים הנוגעים לעסקאות שחרורי מרגלים. בשלב הנוכחי של המו"מ, שעה שאנגלה מרקל ודיוויד קמרון מתכוונים לנחות בארץ עם המקל והגזר וג'ון קרי מדלג לאזורנו עם הסטופר ביד, זה הזמן להעביר לנשיא אובמה מסר שקט אך עיקש: הציבור הישראלי יבלע את הפעימה הרביעית שבה עתידים להשתחרר רוצחים ערביי ישראל רק אם ג'ונתן פולארד ישתחרר במקביל.

מי שטוען שמדובר בעניינים אמריקאיים פנימיים הוא נאיבי. הכול תלי ברצונו הטוב של הנשיא אובמה. הבעיה היא שלנשיא אובמה אין סיבה טובה להעניק לנתניהו שי אישי לכבוד השנה החדשה, ולכן הוא צריך להשתכנע שמאחורי הציפייה עומד הציבור שמחא לו כפיים בהתלהבות בבנייני האומה. כאן הכול תלוי ביכולתו של קרי להעביר את המסר. אם ניתן להוסיף משפט שיחדד את המסר הדיפלומטי, הוא ייאמר כך: הציבור הישראלי אינו מעוניין להתערב בעניינים אמריקאיים פנימיים, ולכן אין זה משנה לו מי יפתח את דלת התא של פולארד. אובמה, קרי או מריה קארי.