התאחדות המלונות: "אין הצדקה להשקעה במלונות חדשים בארץ"
המלונאים הישראלים מתלוננים שהרגולציה, יוקר המחיה והסחבת מאלצים אותם לברוח לאירופה, ומנגד משרד התיירות מכריז שב־2014 ייפתחו 1,700 חדרי אירוח חדשים בישראל. ספין של התאחדות המלונות או מצוקה אמיתית?
ביום פתיחת מלון ריץ קרלטון בהרצליה, לפני כשבוע, טענו ראשי התאחדות המלונות שהמשקיעים מעדיפים לעבור לחו"ל בשל יוקר המחיה והרגולציה הקשה בישראל.
קראו עוד בכלכליסט
התיירים נשארים פחות
כבר שנים נתוני משרד התיירות מצביעים על מחסור בחדרי אירוח, בעיקר במלונות מהסוג שדורג פעם כ־4–3 כוכבים. מנגד, התמונה שמנסים ליצור באיגוד המלונות ל"רווחיות בלתי מספקת" לא ממש תואמת את כמות המלונות שצפויים להיפתח ב־2014 - 24 המכילים כ־1,700 חדרים - ואת שורות הרווח שמציגות רשתות המלונות הנסחרות בבורסה. לרשת מלונות דן, לפי דו"ח הרבעון השלישי ל־2013, רווח נקי של 77.4 מיליון שקל ותשואה להון של 11.3%. הדו"ח השנתי מ־2012 של מלונות הכשרת הישוב, שמחזיקה ב"רימונים", מגלה תשואה להון של 33% ורווח נקי של 62.3 מיליון שקל.צריך לזכור שבחו"ל אולי נוח יותר מבחינת עלות המחיה והרגולציה, אבל יש קשיים אחרים. הצצה בדו"חות הרבעון השלישי של חברת אלרוב נדל"ן, שבבעלות אלפרד אקירוב, חושפת סוגיה אחת כזו - נושא העובדים. כל חברה שמונה יותר מ־50 עובדים בצרפת ובהולנד, שאלרוב מחזיקה בהן בתי מלון, מחויבת להקים ועדי עובדים. "בימים אלה מנהלת החברה מו"מ עם עובדי מלון Lutetia", נכתב בדו"ח, "על הסדר לסגירת המלון בשנה הבאה לצורך שיפוצים".
בניגוד לדברי התאחדות המלונות טוען יוסי פתאל, מנכ"ל התאחדות סוכני הנסיעות בישראל, שמשתלם להחזיק כאן בית מלון. "רמת המחירים במלונות בארץ היא מהגבוהות בעולם, ורמת ההוצאות סבירה בכל קנה מידה. אני לא חושב שהתפעול בפריז ובלונדון הרבה יותר זול, גם שם יש מסים, עובדים והוצאות חשמל ומים. כאן הארנונה גבוהה יותר, אך באחוזים בודדים".
ואולם, פתאל מסכים שענף המלונאות סובל מבירוקרטיה בכל הקשור לאישורי בנייה: "הרגולציה היא בכל תחום הבנייה בארץ, וענף המלונאות סובל ממנה כמו יתר ענפי הנדל"ן. הממשלה אולי פותחת את השמים ומציעה טיסות לישראל ב־100 דולר, אבל אז תיירים נדרשים לשלם 300 דולר ללילה, וזה דופק את התדמית שלנו". "צריך להבדיל בין המלונות הקיימים, שמצבם טוב מאוד, לבין מצב התיירות בישראל, שהוא לא כל כך טוב", אומר פדרמן, "כמעט לא נפתחים בתי מלון בשנים האחרונות, חוץ מכאלה שתוכננו לפני שנים רבות. מספר החדרים גדל מזערית בעשור האחרון, ונכון שמספר התיירים עלה מ־2.3 מיליון בשנות ה־2000 ל־2.9 מיליון כיום, אבל לא מסתכלים על משך השהות שלהם. בשנות ה־2000 תייר ממוצע שהה כאן חמישה לילות, ואילו ב־2013 הממוצע הוא ארבעה לילות. כמו כן, הרבה תיירים לנים ברשות הפלסטינית, בדירות או אצל משפחה". לפני כשנתיים הקים משרד התיירות את ועדת בר ניר, בראשות מנכ"ל המשרד דאז נועז בר ניר, כדי להבין מדוע מחירי הלינה בישראל גבוהים. מסקנות הוועדה זיהו שתי בעיות עיקריות: דרישות סף רגולטוריות והיעדר שקיפות מצד המלונות, שמציגים את עצמם בדירוג גבוה מהמציאות. "הממצא העיקרי היה שהמחירים בארץ גבוהים בגלל חסמי כניסה גדולים למי שרוצה לבנות פה", אומר בר ניר, "השווינו למדינות ה־OECD וגילינו רגולציה מיותרת שמעלה את התעריף לפחות ב־15%. ההוצאה הכי כבדה, שמגיעה לכ־10% מהמחיר, היא על אבטחה. ב־2001–2002 האבטחה היתה נחוצה, היום כבר אין סיבה. ואולם, הרגולטור ישן טוב כשמישהו אחר משלם. בהיבט הזה אנחנו פשוט מדינה מטורפת". בר ניר מטיל את האחריות להיעדר השקיפות על בתי המלון. "היעדר דירוג בתי מלון גרם למלונות מסוימים לדרוש מחיר גבוה יותר. מלון של בקושי 2.5 כוכבים מוכר את עצמו במחיר של 4 כוכבים. התלונה העיקרית של התיירים בסקרי משרד התיירות היא שהתמורה לכסף שהם משלמים נמוכה". ומה אומרים היזמים הישראלים בחו"ל? "גם בחו"ל זה עסק לא פשוט. חלק מהיזמים הישראלים הצליחו שם וחלק פחות", אומר בוריס איוושה, שותפו של אלי פפושדו ומנכ"ל קבוצת פארק פלאזה. "הבעיה בישראל נוגעת לדעתי בסרבול התכנון והבנייה. אני בניתי את מלון ימית בתל אביב. עברו שנתיים וחצי עד שקיבלנו רישיון עסק, ולא בגללנו אלא בגלל שלהם לא היה זמן לבוא לבדוק. אם רק להוצאת אישורים לבנייה נדרשות עד חמש שנים ומרגע שאתה רוכש את הקרקע ועד שאתה מאכלס את המלון עוברות שמונה־תשע שנים, לא פלא שאנשים מתייאשים. באנגליה ביום שפותחים את המלון כבר ישנם כל האישורים, כי מלווים את הכל בזמן הבנייה. הבעיה במלונאות בארץ קיימת רק בתל אביב ובירושלים, ויש מספיק משקיעים זרים שירצו להשקיע פה אם התהליכים הביורוקרטיים ייפתרו".
13 תגובות לכתיבת תגובה