לא רק הצינורות רקובים: איזו אופציה גרועה אתם מעדיפים?

מצד אחד ישנן מחלקות המים בעיריות - אלה שהיו אמורות בעשרות השנים האחרונות להשקיע בתשתיות המים העירוניות, אבל לא ממש עשו את זה. הצינורות נשארו באדמה להירקב, והכסף ממשק המים זרם להרבה מטרות אחרות, פופולריות יותר עבור ראש העיר מחפירות בכביש כדי להחליף צינור.

כמו כן, לאורך שנים הרבה מצריכת המים של העירייה הוגדרה כ"פחת" - כלומר מים שזרמו בלי חיוב. במילים אחרות, מחלקת המים לא חייבה את העירייה על מים שהיא עשתה בהם שימוש, ודיווחה כי המים פשוט הלכו לאיבוד. וכך גם המינהל התקין זרם לביוב. מחלקות המים היו פוטנציאל גם לעשרות משרות ומינויי מקורבים.

55 תאגידים במענקים של 2 מיליארד שקל

ואז באו תאגידי המים עם מטרה מוצהרת לנתק את הרשויות מאספקת המים שלנו, ולגרום לכך שהכסף שאנחנו משלמים על מים יגיע באמת להשקעות במים. אבל כשהכסף החל לזרום מהכיסים שלנו לכיס של התאגיד, הוא לא מימן רק מים אלא גם לשכה ורכב לבכירי התאגיד ומשכורות לכל אנשי המנגנון, ובסוף השנה גם דיבידנד לעירייה - כן, דיבידנד - מהכסף שהיה אמור להיות מושקע חזרה בתשתית המים העירונית.

ברז מים | צילום: cc-by turydddu

55 תאגידים הוקמו מאז 2007, והמדינה העניקה להם 2 מיליארד שקל. להערכת הרשויות המקומיות, 2.6 מיליארד שקל ירדו לטמיון בין המסדרונות של תאגידי המים על בירוקרטיה מיותרת. אם הסכום הזה נכון, הוא מכעיס מאוד, מיותר מאוד, ותורם עוד קצת לחוסר האמון במגזר הציבורי.

קצה הקרחון של ההתייעלות האפשרית

סאגת תאגידי המים מעמידה את ההפחתה שבוצעה בשבוע שעבר בתעריף המים באור מגוחך. בעולם שבו 2.6 מיליארד שקל מתבזבזים על תאגוד מיותר, הפחתה של 5% מגלמת רק את קצה הקרחון של ההתייעלות שעוד ניתן ליישם. זו הפחתה קטנה ומבודדת שמטרתה לפייס את הציבור שרגיל בכל חודשיים לפתוח מכתב עם תעריף מנופח, שרק גדל כל הזמן. האם הפתרון הוא לבטל את התאגידים או לחזור לעירייה? בעולם המים של מדינת ישראל שתי החלופות נראות גרועות.