אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
סינמה פרדיסו ברמת אביב צילום: אוראל כהן

סינמה פרדיסו ברמת אביב

אחרי שנים ארוכות שבהן הוחלפו אולמות הקולנוע השכונתיים במגה־קומפלקסים ייפתח ביום חמישי הקרוב קולנוע שכונתי ואינטימי במוזיאון ארץ ישראל

07.01.2014, 09:41 | אורי שאלתיאל

ב־20 השנים האחרונות התפרנסו עשרות קבלני בניין היטב מהריסת בתי קולנוע במרכזי הערים ומהפיכתם לסניפים ברשתות סופרמרקט ללא הפסקה או לבתי קפה להמונים. דוגמאות לכך לא חסרות, ולרבים מבתי הקולנוע יש גם סיפורים רומנטיים שנקשרו בשמם נוסח "סינמה פרדיסו" (ואתם בהחלט מוזמנים לשאול על כך את משה לאון, שהפסיד את הבחירות בירושלים גם משום שלא הכיר את סיפורו של קולנוע אדיסון).

קראו עוד בכלכליסט

ביום חמישי הקרוב, בזמן שעשרות אלפי ישראלים ירכיבו משקפי תלת־ממד באחד מהקומפלקסים המפלצתיים שנפתחים כאן בקצב מסחרר ויצללו לעולמם של בילבו בגינס או קטניס אוורדין, ייפתח במוזיאון ארץ ישראל ברמת אביב בית קולנוע חדש עם בשורה אחרת לגמרי: קטן וקומפקטי (200 מקומות) במקום גדול ומאיים, שכונתי וממש לא המוני. "סיפור משפחתי", הלהיט היפני, יגזור את הסרטים שאמורים להיות הראשונים בשרשרת ארוכה.

עודד הורוביץ-ראובני בקולנוע המשתפץ ברמת אביב. "לפני סרט על אוכל הצופה יקבל שמפניה איכותית", צילום: אוראל כהן עודד הורוביץ-ראובני בקולנוע המשתפץ ברמת אביב. "לפני סרט על אוכל הצופה יקבל שמפניה איכותית" | צילום: אוראל כהן עודד הורוביץ-ראובני בקולנוע המשתפץ ברמת אביב. "לפני סרט על אוכל הצופה יקבל שמפניה איכותית", צילום: אוראל כהן

לאנשים שניצבים מאחורי החזון הזה קוראים אורלנדו סינמה, ובשנתיים האחרונות הם מפעילים את הקולנוע בבית ציוני אמריקה. אם הכל ילך כשורה בשנים הקרובות, הם מתכננים לפתוח עוד ועוד בתי קולנוע כאלה, גם מחוץ לתל אביב. צעד אמיץ נגד הזרם? עודד הורוביץ־ראובני, מנכ"ל החברה, משוכנע שלא: "בית הקולנוע השכונתי הוא טרנד שלא אנחנו המצאנו. בכל העולם בתי הקולנוע חוזרים למרכזי הערים. פריז היא דוגמה מופלאה לכך, ואם הדוגמה שלנו היא פריז, אז כנראה אנחנו במצב טוב".

הורוביץ־ראובני, שמפיץ כאן סרטים כבר 20 שנה, יודע כי אף שהעיקר הוא הרומנטיקה ("כי ככה זה אצל כל מי שמתעסק בקולנוע; מי שאין לו החיידק, אין לו מה לעסוק במקצוע הזה. זה גם מה שיפה, כולנו באים מאהבה"), למעשה מדובר במלחמת הישרדות קשה ויומיומית. "לבחור איזה סרט להקרין בקולנוע זה כמו ללכת לקזינו ולהמר ברולטה. אתה אף פעם לא יודע באמת מה יצליח ומה ייכשל", הוא אומר, "וברגע שאתה בוחר בסרט הסיפור רק מתחיל. ככה זה היום, סביב כל סרט שאנחנו מביאים אנחנו חייבים ליצור באזז, חגיגות ואירועים, אחרת אין לו סיכוי להצליח".

 

וכשבבית הקולנוע מוקרן רק סרט אחד ולא 30, החגיגות האלה יכולות להיות מהנות במיוחד. "זה מה שיפה כל כך בקונספט הקולנוע השכונתי", אומר הורוביץ־ראובני, "ככה אנחנו יכולים להשקיע בצופה. אפשר לדאוג, למשל, שלפני סרט על אוכל הוא יקבל שמפניה איכותית. את השמפניה הזאת הוא יכול לשתות בלי שום חשש, כי הוא לא נוהג הביתה אלא חוזר ברגל".

שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות