די לפוגלים

העברת השליטה בקונצרן אי.די.בי היא הרבה יותר מאובדן כבד עבור נוחי דנקנר - היא אירוע שמסמל בתוכו עידן חדש של אקטיביזם מוסדי, של קריאת תיגר על הנורמות הרקובות בעולם העסקים, ושל רצון לבסס כללי משחק חדשים הוגנים יותר. כל אלה הן בדיוק הסיבות הנכונות למה לא צריך לאשר את מינויו של אהרון פוגל לתפקיד יו"ר אי.די.בי.

פוגל, יו"ר מגדל לשעבר, יו"ר נס לשעבר, כמעט יו"ר פרטנר, הצליח להוכיח בשנים האחרונות שהוא לא הפנים את הנורמות החדשות. כיו"ר של אחד הגופים המוסדיים החזקים ביותר במשק, המנהל את כספי הציבור ואמור להגן עליהם, מעולם לא ראינו אותו מוביל מהלך אקטיביסטי נגד התאגידים הריאליים הגדולים. מעולם לא ראינו אותו יוצא נגד עסקאות מפוקפקות שפגעו בכספי החסכונות של הציבור.

ונגד מה כן יצא פוגל? נגד הרגולציה החונקת, נגד תיקון חוק לשכר הבכירים. הוא לא היסס לכהן כיו"ר של תאגיד פיננסי וריאלי בעת ובעונה אחת, כאשר ביקש לכהן מטעמו של אילן בן־דב כיו"ר פרטנר לצד תפקידו כיו"ר מגדל, ולא בחל במשיכת בונוסים ומענקים מהחברות הציבוריות - גם כשהן לא זכו לגיבוי של חברת הייעוץ אנטרופי וכשלא נמצאו לכך כל הצדקות בביצועים העסקיים.

מכל הסיבות האלה, הבחירה בפוגל ליו"ר אי.די.בי כמוה כהחלטה להמשיך לשבת במשרדים בבניין עזריאלי.

הצורך של בעלי השליטה החדשים באי.די.בי לקשט את הנבחרת החדשה שלהם בשמות מכובדים ומקושרים למיליה העסקי בישראל הוא מובן, אבל רצוי שבמקום קשרים הם יתמקדו בלחפש אנשים עם כישורים. לכך התכוון השופט איתן אורנשטיין כשפנה בתחילת השבוע למוטי בן־משה, כאשר החליט להעביר את השליטה בקונצרן לו ולשותפו אדוארדו אלשטיין, ואמר: "צריכה להיות לכם אחריות. תהיו זהירים".