אדוני השופט, מעודי לא ראיתי את הלייק הזה

נוכלות בפייסבוק? לא יכול להיות

אחד הדברים המעצבנים בפייסבוק הוא מודעות הלייקים שלה: החברה שומרת לעצמה את הזכות לקחת את העובדה שעשיתם לייק למוצר או למותג ולהשתמש בכך כפרסומת. מטבע הדברים, פרסומת בסגנון "יוסי אוהב את שמני שקרכלשהו! קנה שמן קקטוס מפונפן, כי יוסי לא טועה!" תעבוד רק על אנשים שמכירים את הממליץ לכאורה.

ומילא זה. זה סוג של מס שאנחנו משלמים על השימוש בפייסבוק, כי כידוע אין ארוחות חינם בחיים. הבעיה היא שיותר מדי אנשים חושדים מזה זמן שפייסבוק עושה משהו בזוי בהרבה: מייחסת למשתמשים לייקים שהם מעולם לא הקליקו. לא, לעזאזל, אני לא אוהב את מופע השפנפנות של ד"ר הפנר. אפילו לא שמעתי עליו קודם.  

עכשיו מוגשת תביעה יצוגית בארה"ב מצד משתמש, שטוען שפייסבוק ייחסה לו בקרב החברים שלו הקלקת לייק על המגזין USA Today. המשתמש, אנתוני דיטירו, אמר בנימוס שאין לו שום דבר נגד הפרסום המוערך הזה. אבל, למרבה הצער, אין לו גם שום דבר בעדו והוא לא הקליק לייק או אפילו נכנס לאתר המגזין.

אשר על כן, תובע דיטירו מפייסבוק פיצוי של 750 דולר, כמקובל בחוק הקליפורני במקרים כאלה. דיטירו לא מסתפק בכך ורוצה פיצוי של 750 דולר לכל משתמש שמצא את עצמו מככב בפרסומת למוצר שעליו הוא מעולם לא פרש את חסותו. אם נניח לרגע שפייסבוק אכן תופרת לנו לייקים, החברה תצטרך לשלם הרבה מאוד כסף להרבה מאוד משתמשים.  

פייסבוק, כמובן, מכחישה וטוענת שלהד"ם. אחרי ההיסטוריה הארוכה שלה של הצמדות לאמת בכל מחיר, למי הייתם מאמינים?

המקרר שיהרוג אותך

המחוקקים בארה"ב מתחילים להתחבט בשאלה מעיקה במיוחד: כיצד להתייחס למה שמכונה אינטרנט הדברים - קרי המצב שבו חפצים יומיומיים מגיעים כשהם מחוברים לרשת. אולי הם צריכים להתחיל באיסור מוחלט על כל זה.

שהדי במרומים שלא ברור לי למה המקרר שלי צריך לדעת כמה ביצים יש בו וכמה שתיה קרה, על אחת כמה וכמה למה הוא צריך להיות מחובר לרשת לשם כך. אם עבדכם הנאמן שכח לקנות די חלב, שיישא בתוצאות. הוא לא צריך לקבל ציוץ בטוויטר על כך שמפלס הנקניק הגיע לקו האדום.

כל דבר שמחובר לרשת חשוף להאקרים. הללו ישמחו לשרוף לך את הטוסט, לכבות את המקרר כדי לחמם את הבירות שלכם, לדווח לעולם הרחב על מספר הפעמים שבהם אתם מבקרים בשירותים מדי יום, להשתמש בקולר החכם של החתול כדי לתת לו הלם חשמלי ולשתק את הבלנדר (עד שתדחפו לתוכו את האצבעות כדי לברר מה קרה ולהפעיל אותו אז).

גרוע מכך, כל המכשירים הללו הרי יינטשו בסופו של דבר, ולא אחרי זמן רב מדי. כל תרבות הצריכה המודרנית מכוונת לשבקון מתוכנן (planned obsolescence): היא רוצה שהמכשירים שאתם קונים ישמשו אתכם רק עד פרק הזמן שבו סיימתם לשלם עליהם. אז הם מתחילים לקרטע והגיע הזמן לקנות חדשים. וכשהמכשירים החכמים הללו יינטשו, הרבה יותר מידע שלך ייזרק לרחוב, רק מחכה להאקר שיחבר אותו חזרה לחשמל. כרגע, הטלוויזיות והמקררים שלנו מיועדים לשימוש ארוך טווח; הם לא טלפון סלולרי, שאמור להתפגר אחרי 18 חודשים. הפיכתם לחכמים תדחוף גם אותם במורד השבקון המתוכנן. 

לא, תודה. אני מעדיף את המקרר שלי טיפש.

מה נתקע לי בגרון? אה, שוב גוגל+

גוגל ממשיכה במסעה הנואש להפוך את גוגל+, הטרשת החברתית שלה, למשהו שאנשים משתמשים בו. מאחר ומעצמת האינטרנט לא מצליחה למשוך אנשים למדבר השממה שלה מכוחו שלו, היא עושה כמיטב יכולתה כדי למנף את שאר השירותים שלה כדי לגרור אנשים לשם, בועטים וצורחים.

עד כה זה נגמר בכישלון קולוסאלי. הנסיון של גוגל, לפני מספר חודשים, לאלץ את משתמשי יוטיוב להגיב רק באמצעות גוגל+, גרם לשורה של מחאות מצידם. לפני כמה שבועות, הופתע ברנש בשם טום גניון מניו יורק כששוטרים עצרו אותו משום שהוא הפר את צו ההרחקה מהחברה שלו. גניון טען בתוקף שהוא לא עשה שום דבר כזה; החברה לשעבר נופפה בהזמנה ששלח לה להצטרף ל"מעגלים" שלו בגוגל+. גניון טען שהוא לא שלח שום הזמנה, ושההזמנה נשלחה על ידי גוגל. השופט שחרר אותו בערבות נמוכה של 50 דולר והוא בודק את הנושא - ובינתיים הסתבר שאכן, גוגל שלחה מיילים לחלק מהאנשים בתיבת המייל שלך בנסיון לשכנע אותם להצטרף לגוגל+.

זו היתה תקרית א'. בסוף השבוע הופתע הח"מ מתקרית ב': הוא קיבל מייל מגוגל שהודיע לו שהיא משנה את תנאי השימוש של ג'ימייל כדי להוסיף לו תכונה חדשה. בעקבות השינוי יכול כעת כל אחד לשלוח לכם מייל דרך חשבון הגוגל+. גם אם אתם לא מכירים אותו, גם אם הוא ילד האהבה של צ'ארלס מנסון והמפלצת מהנוסע השמיני וגם אם חשבון הגוגל+ שלכם פעיל פחות מהחשבון שלכם ב-ICQ. 

תכונה, הא? גוגל הסבירה כיצד לנטרל את התועבה החדשה, ישירות מההגדרות של ג'ימייל. אחרי שעשיתי את זה, הלכתי לחשבון הגוגל+ במגמה למחוק אותו, והוא הזכיר לי בידידות שאי אפשר לעשות את זה בלי למחוק את פרופיל גוגל שלי. אז פשוט עברתי על כל הגדרה שלו והפכתי אותה ל"לא זמין לאף אחד, אף פעם". 

למה שוטרים מעדיפים מעקב סלולרי?

כי הוא זול בהרבה, זה למה; מחקר שיצא לאחרונה חישב את העלויות למשטרה של מעקב סלולרי לעומת מעקב בסגנון הישן - אתם יודעים, כמה צוותי מכוניות שעוקבים אחרי כל תנועה של החשוד. שעת מעקב בסגנון הישן - חמש מכוניות מצוידות בשוטרים סמויים - עלתה בערך 275 דולר. שעת מעקב באמצעות הצמדת מכשיר GPS לרכב של החשוד עולה 36 סנט לשעה. זה חתיכת הבדל.

רוצים לדעת מה עושה החשוד כשהוא מחוץ לרכב, ואיפה הוא? מעקב סלולרי עדיין יותר זול. ספקיות סלולר בארה"ב גובות מהמשטרה בין 4.17 דולר לשעת מעקב סלולר ועד ארבעה סנט לשעה.

כל זה משנה את המהות של המעקב המשטרתי, לא רק את העלות. למשטרה פשוט לא היה את כוח האדם לעקוב אחרי חלק ניכר מהאוכלוסיה בשיטה הישנה, ועל כן היא נאלצה לבחור את המטרות שלה בקפידה. בשיטה הנוכחית, מעקב אחרי מספר עצום של אנשים שלא עשו שום דבר רק בגלל שיש חשד שאולי יעשו משהו שיקשור אותם למטרת מעקב אמיתית מעשי לגמרי, וגם לא עולה יותר מדי כסף. ואת זה צריך להפסיק.

קצרצרים

1. נתחיל בחדשות מהזירה הגיקית: מלחמת אזרחים צפויה לפרוץ בקרוב בקרב מעריצי סדרת מלחמת הכוכבים. הבעיה העיקרית היא שמעבר לסרטים יש ערימה שלמה של חומר שג'ורג' לוקאס ואנשיו הוציאו לאורך השנים, חלק ניכר ממנו נחשב ע"י המעריצים לזבל מהביל. בדיסני, שלקחה על עצמה להוציא את הסרט הבא, החליטו לעשות סדר בבלאגן ולזרוק את כל מה שמתוארך בזמן-עלילה לאחר "שובו של הג'דיי" לפח. אבל יש חלקים - במיוחד דמות בשם מארה ג'ייד - שמתוארכים לתקופה הזו וחביבים מאוד על המעריצים. במקום דיסני, לא הייתי נוגע בסיפור הזה עם לייטסייבר, כי כל מה שהם יעשו רק יביא עליהם כעס וצעקות, מחאה נרחבת ברשת, קמפיינים מקוונים, האקינג ומה לא. חכם הוא מי שלא נעמד בין פאנבוי ומושא אהבתו.  

2. עד כמה ה-FBI מעוניינת לקבל "דלתות אחוריות" לתוכנות הצפנה? עד כדי כך שלאחר שמנכ"לית חברת הצפנה בשם Wickr, ניקו סל, הכריזה מעל במת כנס שהיא לעולם לא תאפשר ל-FBI דלת אחורית, ניגש אליה סוכן של ה-FBI. הוא לא המתין אפילו שתסיר את המיקרופון ושאל באגביות מוחלטת אם ניתן יהיה להתקין דרכי גישה חשאיות לתוכנה שלה. הוא אמנם חטף ממנה שטיפה הגונה - אבל אחר כך הודתה סל שלפני עשור, היא היתה מסכימה. בעשור הקודם, ההנחה היתה שאם הרשויות מבקשות גישה, יש להן סיבה טובה לכך. הו, כמה טעינו - וכמה למדנו מאז.  

3. הודו החליטה למחשב את ספר הבוחרים שלה, וליצור כלי מקוון לרישום להצבעה. בין השאר, היא קיבלה הצעות בנושא מגוגל - אבל החליטה שלא להשתמש בשירותיה. הסיבה לכך פשוטה למדי: ממשלת הודו חוששת שגוגל, שיש לה קשרים הדוקים עם הממשלה האמריקאית, תעביר את מאגרי המידע האלה לרשות הממשלה. התקרית הדיפלומטית המוזרה בין הודו וארה"ב, אחרי שהאחרונה עצרה והפשיטה דיפלומטית הודית שלא שילמה שכר כחוק לעובדת שלה – שיחקה גם היא תפקיד. זו עוד הוכחה לכך שגוגל נתפסת יותר ויותר כזרוע של הממשלה האמריקאית.