"רגולציה זה הדבר הכי טוב שקרה לי, וגם השוק מתחיל להפנים שהיא עושה רק טוב"

"אני מרוויח 28 אלף שקל ברוטו בחודש ומחזיק רכב ג'טה של פולקסווגן", מספר אלי לוי בן ה־31 מנכ"ל קרנות הנאמנות של בית השקעות מור. זאת לאחר שהבטיח שכל ההתנהלות שלו שקופה לחלוטין ושאין בכוונתו להסתיר דבר. "כדי להיות ממש הוגן, כנראה שאקבל העלאת שכר בעוד חודש, לא משהו דרמטי, כנראה תוספת של 7,500 שקל ברוטו לחודש".

אף על פי שמדובר בשכר צנוע משמעותית מזה שמושכים מנהלי קרנות של גופים מתחרים, לוי ממהר להסביר את העלאה: "אם לוקחים את הסיכון המטורף של מנהל חברת קרנות ועבודה של 15-14 שעות ביום וכל מה שעברתי כדי להגיע לתפקיד, אז אני באמת לא חושב שזה הרבה". בהקשר זה צריך לזכור כי לוי מחזיק היום ב־6% מבית ההשקעות ונהנה גם מתקבולי דיבידנד מעבר לשכרו. מלבד לוי הבן, מחזיקים בבית ההשקעות שהוקם ב־2006 דרור קראוס (30%), יוסי לוי (14%ו) המכהנים כמנהלים שלו ו־50% נוספים מוחזקים על ידי היהלומנים יוסי ובנימין מאירוב.

בית ההשקעות מור אינו שם מוכר בשוק ההון, והוא נבלע בין שלל מנהלי התיקים וקרנות הנאמנות שאט אט הולכים ונעלמים או מתמזגים לתוך גופי הענק כמו פסגות, מיטב דש ואקסלנס. גם השם "אלי לוי" אלמוני למדי אך אחת מקרנות הנאמנות שאותה הוא מנהל - מור נבחרת אג"ח - הפכה בשקט בשקט לקרן האג"ח הקונצרניות הטהורה הגדולה ביותר בתעשיית הקרנות. קרן עם נכסים של 1.5 מיליארד שקל העומדת ראשונה בקטגוריה שלה בביצועי תשואה מול סיכון (שארפ) בשלוש השנים האחרונות. ללא פרסום או מיתוג הצליחה הקרן המשקיעה אך ורק באג"ח בדירוגים גבוהים לזכות באמון היועצים בבנק.

כיצד הצליח לוי הצעיר ללכוד את תשומת לבם של היועצים? בראיון בלעדי ראשון ל"כלכליסט" מדבר לוי בפתיחות ובשקיפות חריגה על המעבר מעולם המחשבים ללבו של שוק ההון התזזיתי, על הרגע שבו הבין שהוא רוצה לעשות כסף והרבה ולמה בניגוד למתחרים, הרגולציה ממש לא מטרידה אותו אלא מספקת לו יתרון.

כובש פסגות: אובססיביות היא שם המשחק

אם במבט ראשון אפשר לחשוב שלמקום שבו לוי נמצא אחראי בעיקר אביו - יוסי לוי שניהל שנים ארוכות את כספי הגמל של התעשייה האווירית עד שחבר לפני עשור לדרור קראוס להקמת פעילות פיננסית משותפת - לוי עצמו מספק הוכחות מדוע הנחה זו היא שגויה. "למדתי הרבה מאוד מאבא שלי, ואין כמו מורה שהוא אגדה בשוק. למזלי, בגיל צעיר מאוד יוסי (לוי קורא לאביו בשמו הפרטי - ר"ב) ודרור הבינו שהם יכולים לסמוך עליי, וכשקיבלתי לידיי את חברת הקרנות ב־2011, היא ניהלה 600 מיליון שקל. רק אני ניהלתי שם את ההשקעות, וזאת אף על פי שהרבה פעמים דעתי היתה מנוגדת לזו של יוסי.

"קיבלתי את כל החופש שקיוויתי לו. מאז החברה כבר הגיעה ל־5 מיליארד שקל מנוהל והיא מהווה 90% מהרווח של בית ההשקעות כולו". לוי מוסיף: "בניגוד לדור שני קלאסי, אני התחלתי את העסק עם אבא שלי ודרור ולא ירשתי שום תפקיד (אביו של לוי הציע לו לחבור אליו ולקראוס כבר בשלב ההקמה - ר"ב). עבדתי 14 שעות כל יום קרוב לעשור. נכון שקיבלתי הזדמנות, אבל אני חושב שהוכחתי את עצמי".

אלי לוי | צילום: אוראל כהן

לוי לא סתם מדבר על עבודה של 14 שעות ביום. במשרדו שבקומה השמינית במגדלי בסר בבני ברק המשקיף לירוק של פארק הירקון, הוא מבלה את רוב שעות יומו למגינת לבה של אשתו שרלין שעשתה עבורו עלייה לישראל מצרפת לפני שלוש שנים. "הדבר הראשון שאני חושב עליו כשאני קם בבוקר והדבר האחרון שאני עושה לפני שאני הולך לישון ויש לי עם זה בעיה משפחתית, לחשוב איך אני עומד במטרת היעד שלי בקרנות - להכות את מדדי הייחוס בסטיית תקן הכי נמוכה" הוא מספר. "אני יושב בלילה עם הפלאפון ומסתכל אילו תשואות האג"ח שבהן אני משקיע השיגו. זה אופי. תמיד הייתי תחרותי".

מתי הגיעה האהבה לשוק ההון?

"מגיל אפס. הייתי שומע את אבא שלי קונה ומוכר מניות. היה לו טלפון ענק כזה, ואני זוכר אותו אומר, 'תקנה סאיטקס, תמכור כור'. זה היה נשמע לי ממש מגניב והתעסקתי בזה בעצמי כנער".

היה לך כסף?

"תמיד חסכתי כסף. תמיד עבדתי, אם זה בעיריית הוד השרון ואם זה בחנות ירקות. כל חופש הייתי מתעורר בחמש בבוקר לעבוד. אני אוהב כסף ותמיד חסכתי. היו לי יעדים של איפה אני רוצה להיות מבחינה כספית. זה נובע, לדעתי, כי לא היה לי כשהייתי קטן. תמיד היו צוחקים עליי שיש לנו אוטו טרנטה שלוחצים על הגז ונוסעים אחורה".

השגת את היעד?

"אני בדרך לשם. רציתי שתהיה לי האופציה לפרוש בגיל 35. היום המטרות שלי הרבה יותר רחבות, אני פשוט נהנה ממה שאני עושה".

לוי שירת בצבא בצוות מו"מ מטכ"לי - אותה יחידה שמנהלת משא ומתן עם חוטפים. "יש לי פסיכולוגים שעובדים איתי על מיתוג במור שהם יוצאי היחידה. למדתי שם המון. זה שירות על אזרחי עם ביפר ואקדח. ילד עם אחריות מטורפת. אתה לומד שם את רזי המשא ומתן שעוזרים לך בכל מקום", הוא מספר.

לדוגמה?

"היום, כשאני מנהל מו"מ לעסקה, אני אומר לצד השני, 'אני נורא רוצה לעשות את העסקה, אבל הדירקטוריון שלי לא רוצה. אני איתך. אבל הדירקטוריון אומר שאם לא תיתנו מחיר יותר טוב, הם לא יתמכו בי'. לומדים להוציא פרטים מהיריב כמו כשמדברים עם חוטף ורוצים לדעת בכמה בני ערובה הוא מחזיק, אז שואלים אותו כמה בקבוקי מים להביא. ככה אני חולב מידע על עסקאות".

קרוב לצלחת: לא עומד בתור לדבר עם קראוס

מיד עם שחרורו משירות קבע ביחידה עלה לוי על מטוס לטיול לדרום אמריקה. חיידק ההשקעות כבר היה שם, וכבר במהלך הטיול השקיע את הכספים שהיו אמורים לשמש למימונו בזמן הטיול בבורסה. "הייתי משקיע ומוכר את הכסף של הטיול. לא פחדתי להפסיד. אני אף פעם לא מפחד להפסיד את הכסף שלי. מפחד רק על כסף של אחרים. להפסיד את הכסף שלי בעיניי זה שכר לימוד".

24 שעות אחרי שנחת חזרה בארץ כבר היה בראיון עבודה שסידר לו אביו בחדר המסחר לעצמאים של בית ההשקעות אקסלנס שבו עבד לצדו של דרור קראוס. קראוס נחשב למנהל השקעות מוערך ששימש קודם כמנהל בחברת הקרנות אופק ובבתי ההשקעות בטוחה וכור שוקי הון, וכמנהל ההשקעות של מנורה גאון. "אני זוכר שבהפסקות הצהריים היו נעמדים ליד העמדה של דרור 6-5 אנשים שרצו להתייעץ איתו, ובגלל שאבא שלי היה חבר שלו, לא חיכיתי בתור והוא פשוט ישב ולימד אותי את עולם ההשקעות".

אחרי שנה באקסלנס אביו של לוי בא אליו ואמר: "אני רוצה לפתוח עסק עם דרור. אני רוצה שתהיה איתנו. ברור שאמרתי שאני בא. הייתי אז בן 23". תחילה טיפל לוי בכל הנושא הלוגיסטי של הקמת העסק, תשתיות המחשוב והקמת חדר מסחר, אחר כך השתלט על נושא התפעול בזמן שלוי האב וקראוס ניהלו את ההשקעות והביאו את הלקוחות. במקביל סיים את לימודי התואר הראשון, הוציא רישיון ניהול תיקים והחל בהתמחות בבית ההשקעות תחת קראוס. בשנת 2011 הוחלט לבצע חלוקה שבה לוי הצעיר יקבל את רוב האחריות על חברת קרנות הנאמנות וינהל את ההשקעות של הקרנות, ואילו קראוס יפעל בנושא השיווק וגיוס הלקוחות ולוי האב ינהל את השקעות חברת ניהול התיקים. ב־2013 מקבל לוי את האחריות המשמעותית הראשונה כמנכ"ל חברת הקרנות.

היועצים בבנק לקחו אותך ברצינות?

"זה היה קשה מאוד. הרי מלכתחילה אני בא מחברה עם שם לא מוכר. התחלתי עם זה שניסיתי לעניין יועץ במשהו חם שהוא לא זיהה בשוק כדי לתפוס את תשומת לבו. הייתי מבקש מהיועצים לקנות 100 שקל מהקרנות שלי, רק שיהיו על המסך להסתכל עליהן ולראות שהן עושות את העבודה".

לוי מתאר תמונת מצב מטרידה שבה אג"ח שדורגו ברמות סיכון מסוימות לפני כמה שנים, נסחרות היום בתשואה המשקפת רמת סיכון נמוכה יותר, וחברות שבעבר לא הצליחו לגייס חוב בגלל התשואות הגבוהות שבהן נסחרו האג"ח שלהן, ממהרות לנצל את המומנטום כדי להנפיק חוב בזול.

האם התשואות ירדו כי רמת הסיכון ירדה?

"יש יותר תאווה לסיכון כי אין אלטרנטיבות. אין בשר באג"ח הממשלתיות אז קונים אג"ח זבל ומניות ולוקחים סיכונים. נקודת המוצא היא שהכסף זורם. קרנות הנאמנות גייסו 50 מיליארד שקל בשנה החולפת, ויש שינוי בטעמי הציבור שרוצים יותר תשואה. יש עודף מטורף של כספים כך שהאג"ח בינתיים כמעט ולא יכולות לרדת".

אבל הציבור מסתער על האג"ח ומגדיל סיכונים.

"זה ברור לגמרי שאם אתה קונה אג"ח זבל ויש תיקון, אתה תפסיד הרבה יותר. קרן מור נבחרת אג"ח, למשל, משקיעה רק באג"ח בדירוג +A. היום אג"ח זבל עושה הרבה יותר, ולכן היועצים מעדיפים לקנות קרנות אחרות".

היועץ לא רואה שזה יותר מסוכן?

"ברור שהוא מביא בחשבון סיכון, אבל הכסף זורם כבר שנה לאג"ח בדירוגים נמוכים והן כמעט לא יורדות, ואילו האג"ח בדירוגים הגבוהים מושפעות בעיקר מנתוני מאקרו ועולות או יורדות כמעט כמו אג"ח ממשלתיות. ברגע שיהיה תיקון בשוק, קרנות אג"ח זבל יחטפו חזק".

מנגד, בקרנות שמשקיעות באג"ח בדירוג גבוה יש פוטנציאל תשואה אפסי שלעתים נמוך מדמי הניהול. "המטרה של קרן מור נבחרת אג"ח היא להכות את מדדי התל בונד אחרי דמי ניהול - או בתשואה גבוהה יותר עם אותה סטיית תקן או בתשואה זהה עם סטיית תקן נמוכה יותר. אנחנו עושים את זה מיום הקמת הקרן".

דמי הניהול של מור גבוהים מהממוצע.

"לאורך כל השנים האחרונות אנחנו מפחיתים דמי ניהול בעקביות. אני מאמין שהלקוח בסוף רואה תשואה נטו, וכל עוד אני יותר טוב לאורך זמן, אין סיבה שזה יפריע לו. יש גופים שאיבדו את האמון של היועצים כי מיזגו קרנות עם דמי ניהול זולות ליקרות. הם מחזיקים המון קרנות נאמנות מכל קטגוריה, ולכן תמיד קרן אחת תבלוט. אני לא משנה מדיניות ויש לי קרן אחת בכל קטגוריה - בסך הכל רק 12 קרנות".

אבל בינתיים הלקוחות שקונים את הקרן שלך ורוצים תשואה לא מקבלים אותה.

"בכל מצב שוק יש אפשרות לעשות כסף. לפני שנה וחצי, למשל, אי אפשר היה לעשות כסף בהנפקות כי לא היה אפשר להנפיק, אבל היו תשואות חלום באג"ח שהיה רק צריך לשבת עליהן. השנה אין תשואות באג"ח אבל יש הנפקות. אחת ההנפקות האחרונות שהשתתפנו בהן, של חברת נץ, הביאה לנו רווח של 3.5% בחמישה ימי מסחר אחרי שלקחנו 25% מההנפקה".

זו אג"ח שמדורגת נמוך יחסית, +BBB. זה לא מסוכן?

"צבי איציק, (מנכ"ל קבוצת נץ - ר"ב) מייצג קבוצה של משקיעים צרפתים. בזכות הקשר שלי לצרפת אני מכיר את הפעילות של אחד מהם שמחזיק בחברת אופנה בשם Kooples שהיא במונחים צרפתיים כמו קסטרו בישראל, אלא שיש לה שולי רווח מטורפים שחברות דומות בארץ יכולות רק לחלום עליהם. זה מותג מטורף שם. הם מדפיסים שם כסף. נץ גם פעילה בנדל"ן למגורים בארה"ב, ואני שותף באופן אישי בחברת נדל"ן למגורים בשיקגו, כך שהיה לי קל לנתח את השוק הזה. יש שם דיירים שמקבלים מימון מהממשלה של 70%-80% מהשכירות, אז דייר לא יעשה נזק כי הוא יאבד את מקור המימון".

תובנות של צעיר: מתמחר מחדש סיכונים בשוק

גם בהנפקה של חברת זראסאיי של איש העסקים היהודי ג'ואל וינר השתתפו הקרנות של מור למרות ביקורות מצד דמויות כמו גילעד אלטשולר שתהו למה חברה אמריקאית הפועלת רק בארה"ב באה לגייס חוב דווקא בשוק הישראלי.

כנראה בשוק המקומי יותר קל וזול לגייס לעומת ארה"ב. לא הדליק לך נורות אדומות?

"זו ההנפקה הכי מוצלחת שבה השתתפנו השנה. עשינו 20% תשואה בפחות משנה".

באותה מידה זה יכול היה להיות הפוך.

"זו היתה עסקה טובה שבדקתי היטב קודם. טסתי לניו יורק, ראיתי את הנכסים, עברתי כמעט על כולם. פגשתי את הבעלים ג'ואל וינר. זה לא איש שיוזם פרויקטי נדל"ן במזרח אירופה פרויקטים של נדל"ן למגורים באזור הכי חזק בניו יורק. ובכל מקרה, השוק פה בארץ הוא כזה שיש בו הרבה כסף ולא מתמחרים נכון את הסיכון".

אתה חושב שהלקוחות שנכנסים היום בשיא לאג"ח זבל ולמניות בשלים לתיקון שיכול להגיע?

"הכסף שנכנס היום הוא מאוד מסוכן כי זה אנשים שישבו על הגדר שנים ולא השקיעו בשוק ההון ועכשיו נזכרו בדקה ה־99. זה כסף מאוד חלש. מי קנה אג"ח קונצרניות ב־2013? לא המוסדיים. השוק במצב מאוד רגיש ויכול להיות תיקון חד מאוד בגלל המהות של הכסף שהוא בהגדרה קצר טווח. ברור שאנחנו מביאים בחשבון שאולי יהיו פדיונות, אבל מנגד, צריך לזכור שנכנס המון כסף לתעשייה ובפועל הביקוש האדיר שיש מהציבור עדיין לא סופק. אני נזיל וכל מנהלי הקרנות נזילים, מוכנים לקנות. כל תיקון שיהיה גם אוכל להרוויח ממנו".

בתחילת 2013 השיג לוי את הרישיון המיוחל להקמת חברת קרנות עצמאית לאחר שעד כה קרנות הנאמנות של מור נוהלו בהוסטינג על ידי בתי השקעות מתחרים. באופן מפתיע, ובניגוד לקולגות שלו המתלוננים על הרגולציה המתהדקת, לוי מקבל אותה בחיבוק.

רגולציה זה לא כאב ראש?

"לפני שש שנים השוק היה במקום לא טוב. אני מרגיש מהצד שלי שהרגולציה עוזרת לי לעבוד בצורה מסודרת, ואני יכול להיות רגוע שהמתחרים שלי עובדים נכון ושאין עליי יתרון לא הוגן. זה עולה כסף וזה שווה את זה. יש בי מין צורך כזה להיות הכי קפדן בנושא של רגולציה. אולי בגלל שאני צעיר ומסתכלים עליי בשבע עיניים. מבחינתי אם יש ספק, אז אין ספק. הרבה פעמים אני מחמיר בנוהלי העבודה או ממהר ליישם כל המלצה של המבקר פנים, ודווקא הדח"צ, פרופ אבי שמחון, אומר לי שחשוב לעשות את מה שחייבים ולא מעבר לזה כדי לא לפגוע במשקיעים על ידי שמרנות יתר וזה מרגיע ועוזר לשמור על נקודת איזון נכונה".

"רגולציה זה הדבר הכי טוב שקרה לי, וגם השוק מתחיל להפנים שהיא עושה רק טוב. הרגולציה מחייבת אותך לפעול על פי נוהלי עבודה מסודרים, ולהחזיק מבקר פנים".