חמוד שבא לאכול אותו

"עזוב", אני אומר לרוני אורן כשהוא מושיט לעברי חבילה של פלסטלינה, רגע לפני תחילת הסדנה שלו בבית ביאליק בתל אביב, "חבל שאני אעשה לך בושות מול כל הילדים האלו עם הידיים השמאליות והרועדות שלי". חיוך ענק ושובב ממלא את הפנים שלו, הוא דוחף לי את הפלסטלינה ליד וטופח לי על השכם. "שב!", הוא פוקד ואני נאלץ להיכנע. שבע וחצי דקות אחר כך, כשסיימתי ליצור את חייזר הפלסטלינה המופלא שלי, זחוח ומאושר, אורן מביט בי מהצד משועשע בלוק של פרופסור חביב מהוגוורטס. בניגוד אליי, הוא ידע שמונה דקות קודם לכן שכמו מיליונים לפניי, לא תהיה לי שום ברירה. גם אני אשאב לקסם הזה של סודות הפלסטלינה.

רוני אורן. מצליח לשקם ילדים | צילום: נמרוד גליקמן

תשוקה אמיתית

למי שלא היה בסביבה בעשור האחרון נזכיר ש"סודות של פלסטלינה", סדרת הספרים של אורן שבה הוא מלמד ילדים בכל הגילאים ליצור דמויות אהובות בעזרת טכניקה פשוטה להדהים, היא להיט בינלאומי עם מכירות של מאות אלפי עותקים. בימים אלו ממש שיקוי הפלאים הזה משנה צורה, עם הספר החדש מבית היוצר של אורן, "עוגות יומולדת", שפותח את סדרת "סודות של בצק סוכר" בהוצאת א־נו־ני־מה+.

"הרעיון הגיע בכלל מאיזו אימא שלקחה את ספר הפלסטלינה שלי והחליטה לעשות ממנו עוגה", אומר אורן, "זה כל כך הצליח לה אז היא כתבה לי מכתב. נדלקתי מיד, כדורים, נקניקיות ופיתות גם בבצק סוכר, איך לא חשבתי על זה? ההבדל העיקרי הוא קהל היעד. אני חושב שבצק סוכר מיועד יותר לאימהות מאשר לילדים. אולי משהו יותר משפחתי. השיטה היא למעשה אותה שיטה, אבל הטכניקה מעט שונה, כי צריך כאן גם להדביק ולאפות. אבל בסופו של דבר מדובר באותו מסר - לעזוב את האייפד, לנטוש את המסך ולהתחיל לגעת בחומר. למרות כל מה שאומרים על הדור הזה, אני מזהה תשוקה אמיתית אצל ילדים לגעת בחומר".

עוגת "פיקניק של דרקונים"

אנחנו נפגשים במלון ירושלמי טרנדי שבו מבלים המרצים של בצלאל את לילותיהם בזמן הלימודים. אורן (60) מלמד אנימציה כבר 25 שנה, הוא הקים את המחלקה לאנימציה בבצלאל ואפילו זכה לתואר פרופסורה מהמל"ג. הוא אחד מחלוצי האנימציה בישראל, ואם אתם בני 40 פלוס קרוב לוודאי שהייתם משועבדים לאנימציית הפלסטלינה שלו, במה שחייבת להיות סדרת הקאלט של כל הזמנים (ומשום מה יצור מכוער עם קוצים בשם קישקשתא גנב את תהילתה), הלוא היא "טלפלא".

"יום אחד הזמינו אותי לעשות סדנה לילדים בפלסטלינה, ונדהמתי באיזו קלות הם קולטים את זה", מספר אורן כיצד הכל התחיל. "הבנתי שעליתי כאן על משהו. ישר הלכתי ויצרתי את הספר. עבדתי קשה מאוד על זה ואז הכנסתי את זה למגירה ל־13 שנה".

הצלחה ב־11 שפות

במשך השנים האלו אורן קיבל לא מעט סירובים מהוצאות הספרים, עד שיום אחד, במקרה, הוא פגש את המו"לית דניאלה די־נור, שחמש דקות אחר כך סגרה איתו חוזה. השאר, ומיליון עותקים אחר כך, הם כבר היסטוריה. "סודות של פלסטלינה" הפך ללהיט עולמי שתורגם ל־11 שפות. די־נור ואורן מתגאים במיוחד בעובדה שהקסם שלהם חוצה תרבויות וגילאים ומצליח אפילו לשקם ילדים.

"זה היה בונוס מדהים", אומר אורן, "התחלנו לקבל פידבקים מכל מיני מטפלות של ילדים עם תסמונת דאון, עם אוטיזם או עם הפרעות קשב וריכוז. ילדים שלא היו מסוגלים לשבת דקה, פתאום מרותקים שעות לכיסאות שלהם. החלטנו ללכת עם זה קדימה, לנסות שזה יגיע לכמה שיותר ילדים. עשינו אינספור סדנאות והגענו עד מקסיקו וסיביר. אני זוכר מנהל מחלקה אונקולוגית נרגש כולו לוחץ לי את היד ואומר שזו הפעם הראשונה שהוא רואה את הילדים מחייכים. או בהדסה עין כרם, כשחולת סרטן פלסטינית וחולת סרטן חרדית ישבו זו לצד זו מאושרות ומצחקקות. אלו דברים שאתה לוקח לכל החיים".