פייסבוק מציגה: יד אחת עוזרת למפגינים, יד שנייה מסגירה אותם

החשיבות הרבה של פייסבוק מעבר למרחב הווירטואלי מודגמת היטב בהתנהגות המניה שלה, שמזכירה קצת מניות של חברות מזון, שעונות על צרכים בסיסיים ולכן מצליחות לשרוד משברים כלכליים יותר מאשר חברות טכנולוגיה. אחרי הכל אנשים חייבים לאכול. לכן גם אם פייסבוק תצלול במשבר הכלכלי הבא, המניה שלה אמורה להפגין קשיחות, כיוון שהיא תשחק תפקיד עצום בהתארגנות חברתית בעתות מצוקה.

פייסבוק חוגגת עשור - לכל הכתבות בפרויקט לחצו כאן
 

דוגמה עדכנית לכך היא השימוש המרכזי בפייסבוק במחאה באוקראינה. ההפגנות שהידרדרו לאלימות פיזית ברחובות זוכות להתעלמות מוחלטת מכלי התקשורת במדינה, השייכים למקורבים לנשיא ויקטור ינוקוביץ', אבל הרשת גועשת.

השתלטות של מפגינים זועמים על מטה משרד המשפטים בקייב אורגנה כולה דרך דף פייסבוק של קבוצת אקטיביסטים בשם Common Cause. דף הפייסבוק הראשי של המחאה, EuroMaidan (כיכר אירופה), שנוצר ב־21 בנובמבר, שיחק תפקיד גדול יותר מכל כלי מדיה חברתית אחר, כולל טוויטר. מלבד עדכוני חדשות ודיונים סיפק הדף של תנועת המחאה מידע לוגיסטי חשוב למפגינים: מפות, הפניה למיקומי חלוקה של תה חם ולקבלת טיפול רפואי, דרכים להימנע מאלימות שוטרים, עלונים להדפסה וחלוקה וכמובן זמני מפגשים והפגנות.

מאז שעלה דף המחאה לאוויר הוא ייצר יותר מ־2,000 פוסטים, 50 אלף תגובות ויותר ממיליון לייקים ויותר מ־230 אלף שיתופים. ניתוח שנערך ב־NYU מגלה שיאים בפעילות בסופי שבוע, זמן ההפגנות ההמוניות. הוא גם מגלה כי הפוסטים שעוררו את העניין הרב ביותר הם אלה שהציגו סרטונים של אלימות משטרתית, קריאה לעובדי ממשלה להצטרף להפגנות ואת דברי רקטור אוניברסיטת קייב בזכות המחאה.

נתונים אלה מצטרפים למקרים רבים של התארגנות חברתית מהשנים האחרונות: כיכר תחריר, יום הזעם בהודו, המחאות בטורקיה, אוקיופיי וול סטריט ומחאת האוהלים בישראל.

הפגנה של תנועת אוקיופי וול סטריט. נעזרים בפייסבוק | צילום: איי פי

אלא שהכוח המופלא הזה של פייסבוק הוא לא פעם גם מקור לניצול מסוכן. המקרה של אמינה טיילור, תוניסאית בת 19 שפרסמה בפייסבוק בתחילת 2013 תמונות עירום שלה כמחאה מטעם קבוצת FEMEN, ממחיש כיצד אותה פעילות חברתית מנוצלת לרעה. טיילור אותרה במהירות בידי שלטונות תוניסיה, אושפזה בכפייה, שוחררה, וכעת נאבקת בסכנת מאסר ומקבלת איומי רצח מקבוצות אסלאמיות קיצוניות. פייסבוק מאפשרת למשתמשים למחות, אך באותה הנשימה מסכנת אותם במסירת מידע לשלטונות.

ביטוי נוסף לדואליות הזאת בא משימוש של מעסיקים פוטנציאליים בפייסבוק ככלי לאיסוף מידע על מועמדים למשרות. יותר ויותר מעסיקים אמריקאים דורשים ממרואיינים לעבודה את שם המשתמש והסיסמה שלהם בפייסבוק כתנאי קבלה. כך גם מוסדות השכלה גבוהה רבים. הענקת גישה כזו למעסיק היא כמו לאפשר לו להיכנס לבית של עובד, לפשפש במגירות ובדואר שלו ולשבת לשולחן בארוחות. וזה יותר מדי. האתגר הגדול של פייסבוק והמשתמשים שלה יחדיו הוא לשרת את החברה מבלי לסכן אותה ואת החירות הבסיסית שלה. למשתמשי פייסבוק כדאי תמיד לזכור את הציטוט המפורסם של מארק צוקרברג: "פרטיות היא פאסה".