משרד ליפא מאיר וסכסוך על עמלת תיווך: עוד ארוחה על חשבון החייבים

נגד משרד ליפא מאיר שגבה באישור בית המשפט שכר טרחה של 3.07 מיליון שקל בתיק פשיטת רגל של ארבעה חקלאים מהדרום בשעה שהנושים קיבלו רק 1.8 מיליון שקל, מתנהלת בימים אלו תביעה שהגיש עו"ד שלומי ארז, שטוען שהוא זה ש"העביר" את התיק לטיפול משרד ליפא מאיר, ודורש לפיכך לקבל 20% משכר הטרחה שנפסק.  

התביעה חושפת נוהג שכנראה נפוץ בקרב עורכי הדין הרבה יותר מכפי שידוע בציבור. לפי הנוהג, בתמורה לעצם הגשת הבקשה להקפאת הליכים או הסדר נושים, משלם הגוף שהזמין את השירות שכר טרחה של עשרות אלפי דולרים. וזאת בשעה שתשלום לכל גורם אחר שאיננו משרד עורכי דין ייחשב לכאורה כבלתי חוקי וכהעדפת נושים.

"יש נוהג מקובל בין עורכי דין"

כך, במסגרת התביעה נגד משרד ליפא מאיר מאשר המשרד שבתמורה להגשת הבקשה להסדר נושים לבית המשפט, הוא קיבל שכר טרחה של 50 אלף דולר מהחייב, החקלאי דוד אוביץ. מתוך הסכום הופרשו לארז 10,000 דולר. במסגרת התביעה שהגיש ארז נגד משרד ליפא מאיר ונגד השותף במשרד עו"ד דוד וינשטיין, שמשמש נאמן על נכסי החקלאים, הוא טוען שהסכום שקיבל מהמשרד ונגזר מהמקדמה של אוביץ אינו מספק, אלא יש לשלם לו גם 20% משכר הטרחה שאישר בית המשפט לנאמן, משום שהסכום מגיע לו כ"דמי העברה" על שהוא זה שהפנה את פושט הרגל אוביץ לליפא מאיר.

התובע אינו אוחז בהסכם כתוב שיבסס את דרישתו, אך הוא טוען שבכוונתו להוכיח במשפט שיש נוהג בקרב עורכי דין מתחום הפירוקים ושלפיו עורך דין או רואה חשבון ש"העביר" תיק לטיפולו של עורך דין אחר, זכאי לקבל תמורת ה"העברה" שליש (33%) משכר הטרחה שיפסוק בית המשפט לבעל התפקיד. נוהג כזה מוכר וידוע בתיקים "רגילים", כלומר כאלה שבהם עורך הדין שהתחייב להפריש חלק משכר טרחתו, אינו כזה שקיבל את מינויו מבית המשפט, אך לדברי התובע, הנוהג מוכר ונפוץ גם בתיקי חדלות פירעון.

במסגרת כתב ההגנה של משרד ליפא מאיר ווינשטיין, הם מבקשים לדחות על הסף התביעה, תוקפים בחריפות את התובע ומכנים אותו בשלל כינויים, כ"טרמפיסט חסר בושה" ו"לא הגון". כתב ההגנה של משרד ליפא מאיר מאשים את ארז בניסיון סחיטה בתמורה ל"שום כלום שעשה".

וינשטיין התמנה במרץ 2009 לנאמן לצורך הסדר נושים של החקלאי דוד אוניץ ושלושת שותפיו, ושכר טרחתו עד כה הסתכם ב־3.07 מיליון שקל (ראו מסגרת). לפני כשנה הגיש ארז תביעה נגד וינשטיין ומשרד ליפא מאיר וטען בה שהוא נשוי לבת אחיו של דוד אוביץ, וב־2009, בעת שנקלע לחובות, הוא נבחר להוביל ולהוציא לפועל מהלך לגיבוש הסדר נושים.

לטענת ארז, הסמכתו לעורך דין באותה עת היתה עדיין טרייה, ומאחר שלא התמחה בחדלות פירעון, הוא סבר שנכון להעביר את התיק למשרד שיטפל בו באופן המקצועי ביותר. לפי התביעה, בתחילה פנה ארז לעו"ד אביב פריצקי ואף סיכם עמו שתמורת ההעברה יקבל 33% מכל שכר הטרחה שיתקבל בתיק, אלא שאחד הנושים לא הסכים, ודרך מכר משותף הגיע ארז לווינשטיין.

לדברי ארז, נקבעה פגישה במשרד שבה נכחו וינשטיין ושותף נוסף במשרד, עו"ד צוריאל לביא, ושלאחריה הוא פנה לליפא מאיר וביקש להסדיר את שכרו. ארז טוען שמאחר שבאותה עת לא היה ברור אם תוגש בקשה לבית המשפט או שהסדר הנושים יבוצע מחוץ לכותלי בית המשפט, הוא סיכם עם וינשטיין שישלם לו 20% מהמקדמה שאותה ישלם אוביץ עד לתקרה של 10,000 דולר, ובהמשך, אם יתמנה וינשטיין לבעל תפקיד מטעם בית המשפט, ישובו ויסדירו השניים את ההשתתפות בשכר הטרחה.

כתב ההגנה: "מדובר בשיטת מצליח"

ארז ממשיך וטוען שסיכום בין עורכי דין על אודות שיתוף או חלוקת שכר טרחה ביניהם מתיק שהטיפול המקצועי בו הועבר מאחד לרעהו, "נהוג ומקובל בין עורכי דין מקדמת דנן". לטענתו, כיום ולאחר שווינשטיין שהתיק הועבר לטיפולו הרוויח ומרוויח מהתיק שכר טרחה המוערך במיליוני שקלים הוא מתכחש לסיכומים ולהבנות ומסרב לשלם לארז את הנתח שלו.

למשרד ליפא מאיר ווינשטיין גרסה שונה לאירועים. בכתב ההגנה שהגישו טוען המשרד שיש לדחות על הסף את התביעה שמבוססת על דברים שבהם "אין ולו טיפה של אמת וכל כולם המצאה פרי מוחו הקודח של התובע". לפי הנטען, אוביץ ושותפיו מעולם לא שכרו את ארז לטפל בעניינם, וברור שלא היה לתובע שום "תיק" שאותו יכול היה להעביר לנתבעים, אלא שמדובר ב"שיטת מצליח" של מי שהנו "קרוב משפחה בעל ידע משפטי מסוים ומוגבל, נטול כל ניסיון מעשי שהתבקש על ידי קרוביו הכפריים כמה פעמים לתת עצה טובה, אך בכל שלב שהוא לא היה מיועד לייצג את החייבים, מחמת היעדר כשירות מקצועית".

עוד נטען בכתב ההגנה שווינשטיין נענה להצעת ארז לפגוש את החייבים, וגם זאת רק לאחר שהובהר שהדבר נעשה מתוך רצון טוב נטו, שכן ספק אם התיק בכלל יעניין את המשרד. בפגישה, נטען, ארז כלל לא נכח ולא ידוע אם הוזמן, אך עלה ממנה בבירור שהחייבים מחפשים מי שיטפל בתיק ושההחלטה היא שלהם בלבד.

לפי טענת משרד ליפא מאיר, תמורת טיפול משפטי ראשוני היה בכוונתם לדרוש שכר טרחה של 40 אלף דולר, אלא שאז הופיע ארז וביקש לקבל חלק מסוים מהשכר בנימוק שהקדיש זמן רב לחייבים ולא העלה על דעתו שייצא ללא תמורה. וינשטיין טוען שהבקשה הפתיעה אותו מאוד והוא ראה אותה בשלילה, אך "בהתייעצות עם השותפים הבכירים במשרד", הוחלט להסכים שהתובע "יקבל משהו לפנים משורת הדין מתוך התחשבות קולגיאלית".

לפי כתב ההגנה, "בשום מקרה לא מדובר היה בתשלום עבור 'העברת התיק'. בשלב הזה הודיע ארז שהוא מבקש 10,000 דולר, סכום "שהיכה בתדהמה את עו"ד וינשטיין, שכלל לא העלה על דעתו שאלה הן ציפיות התובע בבקשה לעצמו 'משהו'". לטענת המשרד, עו"ד וינשטיין נאלץ להבהיר לארז שהיענות לבקשתו תוביל לכך שהשכר שיידרש מאוביץ יהיה 50 אלף דולר, "דבר שיחמיר עוד יותר את מצב החייבים, בני משפחתו של התובע".

לפי כתב ההגנה, לארז לא היתה בעיה שבקשתו תוביל להכבדת הנטל על החייבים וכך היה. לאחר שהסכום שולם, הופרש עבורו הסכום שביקש.

לטענת המשרד, כמה חודשים לאחר מכן התייצב ארז במפתיע במשרד ליפא מאיר ודרש גם נתח משכר טרחה שפסק לווינשטיין בית המשפט. וינשטיין טען שנזף בארז "על חוסר הגינותו, כפיות הטובה וחוסר הבושה שלו, ושילח אותו ממשרדו בבושת פנים". אלא שאז החל ארז לפנות במכתבי דרישה עד שווינשטיין פנה לחייב אוביץ וסיפר לו על הדברים, מה שלטענתו הוביל את אוביץ "לסערת נפש גדולה, שעה שנחשף בפניו האופן שבו 'התלבש' ארז על הצעת המחיר של משרד ליפא מאיר, כדי לגבות ממנו ומשאר החייבים כספים שכלל לא היה בכוונתם לשלם לו".

לטענת משרד ליפא מאיר, עד שנת 1986 חלה חובה על עורך דין להתחלק בשכר טרחה עם עורך דין אחר שהפנה אליו לקוח, אך בעקבות ביקורת רבה, החובה בוטלה ולכן אין כל חובה או אף "נוהג מחייב", וגם אילו היה כזה, אין מניעה מצדדים להגיע לסיכום אחר. לטענת המשרד, עצם העובדה שארז המליץ עליהם אינה מקימה זכות לתשלום, "במיוחד כשההמלצה היתה בלתי נדרשת, בין היתר מפאת המוניטין הבלתי מעורער של הנתבעים כמשרד מוביל בתחום חדלות פירעון ששמו הולך לפניו".

ארז מזמן עדים להוכחת הנוהג

בחודש שעבר הגיש ארז תצהירים מטעמו לקראת שלב ההוכחות בתביעה, והוא מבקש לזמן לעדות את עורכי הדין אביב פריצקי ואביחי ורדי. לפי הבקשה, פריצקי יזומן כדי להעיד על הסיכום בזמנו לדמי העברה, ואילו ורדי, יו"ר ועדת הפירוקים בלשכת עורכי הדין, יזומן כדי להוכיח את הנוהג המקובל בסוגיית "דמי העברה" בתיקי חדלות פירעון.

לדברי ארז, פריצקי וורדי ביקשו שלא לחתום על תצהיר, אך הודיעו שיתייצבו אם יזמנו אותם. ארז הגיש תצהיר של אדם בשם נעם לנדאו הטוען שהוא זה שהציע לארז להפנות את התיק לווינשטיין, תוך שהוא מבהיר שהוא עצמו לא ביקש דבר תמורת "השידוך". לדברי לנדאו בתצהיר, כשעו"ד ארז אמר לו שווינשטיין מסרב להעביר לו את חלקו בשכר הטרחה, הוא צלצל לווינשטיין כדי לברר את העניין, ולפי התצהיר, וינשטיין השיב לו כי "מלמעלה לא מוכנים לשלם יותר לעו"ד ארז", והוסיף כי "התקיימה ישיבה במשרד והוחלט כי מה ששולם עד כה הוא מספיק". לדברי לנדאו, וינשטיין ביקש ממנו שלא להתערב וכי הוא וארז יסתדרו ביניהם.

בחצר הפלפלים: 4 חקלאים מניבים 3.07 מיליון שקל

במרץ 2009 פנו ארבעה חקלאים, דוד אוביץ, רותם אוביץ, עמי אסידו וברוך אסידו, למחוזי בבאר שבע בבקשה להסדר נושים עקב חובות של 115 מיליון שקל. הארבעה ניהלו במושב עמיעוז שבנגב משק של גידולים ליצוא, בעיקר פלפלים ועגבניות שרי. בשיא הצלחתו העסיק המשק 300 עובדים, ומחזור הכנסותיו עמד על עשרות מיליוני שקלים בשנה.

החקלאים ביקשו למנות את עו"ד דוד וינשטיין, שותף במשרד ליפא מאיר, לנאמן לצורך גיבוש הסדר הנושים, והשופטת דפנה אבניאלי אישרה את המינוי. בינתיים עברה אבניאלי לבית המשפט המחוזי בתל אביב, והתיק הועבר לטיפול של השופט יעקב פרסקי.

לאחרונה אישר השופט פרסקי לעו"ד וינשטיין שכר טרחה המצטבר ל־3.07 מיליון שקל, חרף התנגדות נחרצת של הכנ"ר פרופ' דוד האן, שחשף בנייר עמדה שהגיש שהנושים קיבלו בתיק רק 1.8 מיליון שקל, קצת פחות מחצי מסכום שכר הטרחה שדרש וינשטיין. הכנ"ר גם חשף שבקופת הנושים אף נוצר גירעון שהוביל לכך שהנאמן לא היה יכול לשלם לנושים סכומים שהיה אמור לשלם להם. הכנ"ר טען שהשכר המבוקש "מופרז וחסר כל פרופורציה" וש"נראה כי הנאמן זנח את אינטרס הנושים. כל זאת כאשר מדובר בתקופת ניהול שבה נוצר גירעון משמעותי של כ־2.5 מיליון שקל".

בתגובת הכנ"ר הוא אף הוסיף ש"לא ברור לו" כיצד הנאמן "מתנכר לחובות ההפעלה והוצאות ההליך ומעדיף את עניינו האישי". וינשטיין בתגובה תקף את הכנ"ר וטען שלא ברור לו מכוח מה מבקש הכנ"ר להתערב בשכר שחושב בהתאם לתקנות. השופט פרסקי, שבטרם התמנה לשופט עבד 11 שנה בלשכות הכנ"ר, תחילה כפרקליט באגף הכונס הרשמי בבאר שבע ובהמשך כסגן מנהל מחוז ירושלים בכנ"ר, דחה את התנגדות האן וציין שביקש מהכנ"ר להציג פסיקה שבה התערבו בתי המשפט ב"שכר ניהול" בהתאם לתקנה 7, "אך לא נמצאה פסיקה כזו". זאת, להבדיל מהתערבות בתי המשפט ב"שכר חלוקה" לפי תקנה 8א. לדברי השופט, רק במקרים חריגים יתערב בית המשפט בשכר המחושב בהתאם לתקנות ולפיכך אישר את בקשת השכר במלואה.

עו"ד שלומי ארז מיוצג בהליכים באמצעות עו"ד אורי דניאל; עו"ד דוד וינשטיין ומשרד ליפא מאיר מיוצגים באמצעות עורכי הדין ארז דר-לולו ויותם אדמי מליפא מאיר.