רשות ני"ע מעלה הילוך במלחמה נגד מידע פנים

רשות ניירות ערך מקשיחה את המאבק בשימוש במידע פנים. ל"כלכליסט" נודע שהרשות פועלת בימים אלו להחמיר את חוק ניירות ערך, כך שהעבירה של שימוש במידע פנים תחול גם על מי שאינו מוגדר כאיש פנים, או גם אם מדובר במידע שאינו נחשב מידע פנים. כל זאת רק בתנאי שנעשה שימוש במידע מהותי שאינו ידוע לציבור תוך הפרת חובת נאמנות. 

מקורה של ההחמרה בתיקון שהרשות פרסמה בשנת 2009 להערות הציבור, אולם נוכח הגדרתו הרחבה מדי הוחלט ברשות להקפיאו. האווירה הציבורית שיש לנקות את שוק ההון והפסיקות האחרונות נתנו את הדחיפה שלהן לתיקון לצוף מחדש ולתפוס ברשת יותר אנשים שניכר כי יש פגם בהתנהלותם אך ידי החוק קצרות מלהאשים אותם. הפעם הרשות מגבשת שוב תיקון מחמיר, אך בצורה מוגבלת ומצומצמת יותר. התיקון יתמקד ככל הנראה במקרים הנוגעים למתווכים פיננסיים ועובדיהם – אלו המנהלים כספים של אחרים, ביניהם יועצי השקעות, ברוקרים, חברי בורסה, מנהלי קרנות, עובדים של כל אלה ואחרים.

איש פנים ומידע פנים

התיקון החדש ינסה להתמודד עם הפרצה שיש כיום בדין הישראלי, שלפיו האיסור הקיים על שימוש במידע פנים מחייב שני יסודות: איש פנים ומידע פנים. איש פנים הוא כל מי שתפקידו, או מעמדו, בחברה מאפשרים לו גישה למקורות מידע החסויים בפני הציבור, או שאלה גלויים בפניו לפני שהובאו לידיעת הרבים. מידע פנים, על פי הגדרתו בחוק, הוא "מידע על התפתחות בחברה, על שינוי במצבה, על התפתחות או שינוי צפויים, או מידע אחר על החברה, אשר אינו ידוע לציבור, ואילו נודע לציבור, היה בו כדי לגרום שינוי משמעותי במחיר ני"ע החברה או במחיר ני"ע אחר, שנייר ערך של החברה הוא נכס בסיס שלו".

במסגרת המאבק בשימוש בלתי הוגן במידע, צפויה הרשות להציע איסור על ביצוע פעולת הטרמה (front running — ביצוע פעולה בני"ע לאור ידיעה מוקדמת על פעולה צפויה של אחר בני"ע) בידי מתווכים פיננסיים ועובדיהם.

שמואל האוזר | צילום: עמית שעל

המחוקק כבול

במהלך השנים התמודדו ברשות ובפרקליטות עם מקרים רבים שבהם היה ברור שבוצע מסחר על סמך מידע פנים, אולם החוק לא אפשר להעמיד לדין את מבצעי הפעולות. זאת משום שהמידע לא הגיע מאיש פנים ולא נחשב בהכרח למידע פנים.

רק בשבוע שעבר, במסגרת הרשעתם של איש יחסי הציבור ובעליה של חברת קוואן תקשורת, צביקה רבין ומקורבו עו"ד גיא פן, בעבירות שימוש במידע פנים, עמד השופט חאלד כבוב על בעיה זו ועל הצורך לתקנה. "במהלך החקירה ובמהלך המשפט", כתב כבוב, "נתגלו פעולות נוספות שביצע פן בניירות הערך של לקוחות קוואן או של חברות הקשורות אליה, ומעלות חשד ממשי לשימוש נרחב נוסף במידע פנים מצד השניים, באותו דפוס פעולה חוזר. פעולות אלו לא נכללו בכתב האישום ולא נידונו בהרחבה ומשכך לא נכללו בהכרעת הדין".

"במקרה אחד, לכאורה, שראיתי לנכון לציין, פן רכש אופציות רחוקות מהכסף של חברה אמריקאית בשם Barr Pharmaceutical בסכום של 30 אלף דולר, ובסמוך לאחר מכן דווח כי טבע, שיוצגה בידי רבין, רוכשת את החברה. פן מכר את אותן אופציות ימים ספורים לאחר מכן תמורת סכום של 677 אלף דולר (כ־2.4 מיליון שקל רווח בתוך ימים ספורים).

"מעשיו (לכאורה) של פן מעוררים קושי נוסף הקיים בדין הישראלי", כתב כבוב. "כשפלוני מקבל לידיו מידע מחברה א', על אודות כוונותיה להשתלט בהשתלטות עוינת על חברה ב', ורוכש את ניירות הערך של חברה ב' לפני צאת המהלך מן הכוח אל הפועל. האיסור על שימוש במידע פנים שמקורו באיש פנים איננו חל, על פי לשונו, על התנהגות פסולה זו".

"הסוגיה שעורר השופט כבוב בפסק דינו היא סוגיה ותיקה שהדין האמריקאי עוסק בה שנים רבות", אומר אסף ברם, שותף במשרד ברם, סלוקי ושות׳ המתמחה בשוק ההון ומרצה לדיני ניירות ערך. "בארה"ב לאחר פסיקות סותרות במשך שנים, קבע בית המשפט העליון בארה"ב, בשנת 1997, בפרשת עו"ד אוהגן, את הכלל שלפיו גם במקרה שבו המשתמש במידע פנים הוא חיצוני לחברה - ושמקור המידע חיצוני לחברה, המשתמש יימצא אשם בעבירת מידע פנים במידה שהוא הפר באופן חמור חובת אמון למקור המידע (המשתלט)".

עו"ד אסף ברם | צילום: אריאל שרוסטר

מיגור מסחר על סמך מידע פנים בארה"ב מדכא אכיפות פיננסיות אחרות

"יש שלוש דרכים לעשות כסף בשוק: מזל, שימוש בכוח מוחץ ומסחר על סמך מידע פנים", כך קובע סוחר הנגזרים הוותיק סטייג'יט דס בספרו הקלאסי "סוחרים, רובים וכסף". בשנים האחרונות הרשויות בארה"ב החלו לפעול באורח נחרץ למחיקת האפשרות האחרונה מהרשימה הזאת. מיגור המסחר על סמך מידע פנים הפך לאחת העדיפויות העליונות של רשות ניירות ערך האמריקאית (ה־SEC) ושל התביעה הפדרלית.

ומאמצים אלה נושאים פרי, עם הישגים משמעותיים בשנים האחרונות בשני תיקי דגל - נגד קרנות גידור מובילות שהיו מעורבות בסחר פנים. התיק הראשון הוביל להפסקת פעילותה של קרן הגידור "גלאון", שלח את מנהלה ראג' רג'ראטנאם לכלא, ואף הוביל להרשעת מנכ"ל מקינזי לשעבר, רג'אט גופטה. המקרה השני הוביל להסדר טיעון בסכום ענק של 1.8 מיליארד דולר עם קרן הגידור המפורסמת SAC ולכתב אישום נגד שמונה סוחרים בקרן, אם כי לא נגד מנהל הקרן, סטיבן כהן. לכאורה, אלה הישגים שיש להתגאות בהם. ואולם, יש לא מעט קולות המותחים ביקורת על ההתמקדות בסחר פנים.

ארה"ב עדיין משתקמת מנזקי המשבר הפיננסי, שלאחריו נחשף עומק הסיאוב שפשה במערכת: מזיוף רחב היקף של מסמכי משכנתאות ועד הסתרה ביודעין של הסיכון הגלום במכשירים פיננסיים המבוססים על משכנתאות כאלה. אך לסחר פנים, שבו דווקא הרשויות מתמקדות, לא היה כל תפקיד מהותי במשבר. איך זה קרה? התובע לשעבר ניל ברופסקי, ששימש כמפקח על מנגנון החילוץ של הבנקים בזמן המשבר, סיפק הסבר אפשרי: "הרבה יותר קל להסביר סחר פנים לחבר מושבעים. זה די פשוט. מישהו מקבל מידע חסוי, משתמש בו כדי לרמות ועושה הרבה כסף. המשבר הפיננסי היה הרבה יותר מסובך להבנה".

הסבר דומה מגיע מג'ד רייקוף, שופט פדרלי בכיר הידוע בקשיחותו, מהמחוז הדרומי של מנהטן, האחראי על וול סטריט. במאמר נוקב שפרסם לאחרונה הוא כותב: "לאיזה תיק אתם חושבים שתובעת זוטרה תקדיש יותר תשומת לב? לתיק סחר פנים שנמצא בשלבים מתקדמים ושעשוי להוביל למשפט בפרופיל גבוה, או לתיק שקשור למשבר הפיננסי, שעשוי להיגרר שנים וכלל לא בטוח שיוביל לכתב אישום? כמובן שהיא תקדיש יותר אנרגיה לתיק סחר הפנים. אם יש לה מזל, הוא יוביל למשפט, היא תנצח, ולפחות בחלק מהמקרים, תקבל עבודה במשרד עורכי דין גדול. ובדרך, תיק ההונאה הפיננסית ילך לאיבוד". זה אחד ההסברים, על פי רייקוף, לתופעה מתמיהה: עד כה, המשבר הפיננסי הגדול בהיסטוריה לא הוביל לאף כתב אישום משמעותי.