ריקוד המכונה

יובל בנאי נמצא בדנ"א שלי: המוזיקה של משינה ליוותה אותי מהחדר של אחי הגדול לטיולים שנתיים, מחנות קיץ, מדורות, לכל אורך גיל ההתבגרות. בנאי היה החנון הממושקף הכי קול בסביבה, האיש שמוביל את הלהקה הכי אהובה. לכן להופעה של מוביוס טריפ, הפרויקט החדש של בנאי עם המפיק הצעיר טל מטמור, באתי שמח ומחויך. החלל הגדול והמרווח של מועדון הזאפה החדש בהרצליה היה מלא במוצאי שבת באנשים שישבו מסביב לשולחנות - מה שהתגלה כעקב אכילס של הערב.

יובל בנאי בהופעה של מוביוס טריפ | צילום: עמית שעל

ההופעה התחילה ב"Sinnerman" של נינה סימון, שנוגן כמעט במלואו וברגע שמטמור עלה לבמה הפך לקטע דאבסטפ אלים. הקהל ההמום לא הספיק למצמץ וכבר הונחתה עליו "התשובה" של משינה בביצוע אלקטרו שהזכיר את דפש מוד - לטעמי גרסה מצוינת שעולה על המקור. אחריו נוגן הסינגל החדש "ארמון הלטאות", שנשמע הרבה יותר טוב בהופעה, ומ"בנות הים" כבר ממש התמוגגתי.

הקהל היה בשוק, אין דרך אחרת לתאר את זה. בנאי אמר בחיוך: "אתם שקטים, זה אומר שאתם מבוהלים. אני אוהב את זה". הווליום היה חזק והרעיד את הקירות, המוזיקה היתה מגוונת ומרקידה והאורות התחלפו בתיאום מופלא - כל מה שצריך בשביל מסיבה טובה. אבל הקהל לא הגיע בשביל לרקוד, אלא כדי לצפות במופע ולהצטרף בשירה ללהיטים של משינה. נראה שרוב הנוכחים באולם לא ידעו מה הם הולכים לקבל, וחבל, כי הם קיבלו הופעת דאנס מושקעת ומוצלחת.

טל מטמור, שהפיק אלבומים לעמיר בניון וללהקת אינפקציה, ניצח על העיבודים וערבב בשירים דאנס אלקטרוני עדכני: דאבסטפ, אלקטרו, אי.די.אם, היפ הופ ומה שביניהם.

גם מי שסולד ממוזיקה אלקטרונית פופולרית יידע להעריך את הוורסטיליות של העיבודים המפותלים והמקצבים השבורים, אף שהגיוון המוזיקלי לא עבד בכל המקרים. האומץ וההשקעה ניכרו לכל אורך ההופעה: שירים לא מוכרים זכו לטיפול מהודק ושירים מהפנתיאון של משינה קיבלו טוויסטים מפתיעים. "אנחנו שניים" בוצע בגרסת סול שהזכירה את ביונסה (!), "הרחובות שלנו" נע בין הקטבים של רייב טכנו לבלדת פסנתר פסיכדלית.

לרגעים היה נדמה שצריך להשוות את מוביוס טריפ ל־TYP של עברי לידר וג'וני הקטן: שניהם הרכבים דומים מאוד מוזיקלית שכוללים שופט בתחרות שירה בפריים טיים ומפיק צעיר ומוכשר. עוד לא ראיתי את TYP בהופעה, אבל למוביוס טריפ יש משאב טבע נדיר וייחודי: יש לו הרפרטואר של משינה.

בערך חצי מהשירים בהופעה היו של הלהקה, לצד שירים ישנים של בנאי, קאברים ושירים חדשים. אפילו שירים חדשים יחסית של משינה, כמו "התשובה" ו"יהלומים בשמים", התגלו בהופעה כלא רעים בכלל, ונשמעו הרבה יותר טוב מהעיבוד המקורי. היו גם כמה קטעי ספוקן וורד חמודים של בנאי, שהקריא על רקע פסקול תזמורתי משנות השישים - טקסטים שנוגעים ביחסיו עם המפיק, היחצן והתקשורת ומשפטים כמו "כיף להיות רובוט לפעמים".

בשביל הרכב חדש שאלה הופעותיו הראשונות זה היה מעל ומעבר - בטח כשמביאים בחשבון את שינוי הכיוון הדרסטי של בנאי אחרי קריירה של כמעט 30 שנה. יהיה כיף לראות את מוביוס טריפ מתפתחים, מאלתרים ובעיקר מופיעים במקומות שהקהל יכול לרקוד בהם ולהחזיר אנרגיה לבמה.