סמי בורקס: אנג'לה שמעון וקרב הירושה שלא נגמר

סיומו של הסכסוך הקשה והממושך בין אנג'לה ואלכסנדרה שמעון, אלמנתו ובתו של המיליארדר סמי שמעון, לבין מנהל העיזבון שמינה שמעון עוד בחייו כדי לטפל בחלוקת עזבונו העצום ליורשים, השופט לשעבר גל גוטזגן, היה כנראה רק יריית הפתיחה של מאבק משפטי גדול ומורכב בהרבה.

לידי "כלכליסט" הגיעו מידע ומסמכים שמהם עולה כי בימים האחרונים מסתמן משבר עמוק ביותר ביחסים בין האלמנה אנג'לה לבין רו"ח פרץ וינקלר, סמנכ"ל הכספים בקבוצת החברות של יכין חק"ל - אחד הנכסים העיקריים שהותיר שמעון ליורשיו. וינקלר נחשב ל"יד ימינו" של שמעון והוא טוען שמעט לאחר מותו של שמעון הביעה האלמנה הסכמה מלאה לתת לו 12.5% ממניות יכין חקל. מצד האלמנה נשמעת גרסה שונה בתכלית. מקורביה טוענים שמעולם לא ניתנה התחייבות מסוג זה לרו"ח וינקלר.

המניות שבלב המחלוקת שוות בהערכה זהירה עשרות מיליוני שקלים. חילופי מכתבים מהימים האחרונים בין עורכי הדין של הצדדים חושפים תמונה מורכבת, מבוססת על אינטרסים רבים ומנוגדים, ונראה כי בשלב זה רב הנסתר על הגלוי בפרשה. בינתיים לא הוגשה תביעה משפטית, אך כל המעורבים מעריכים שתביעה כזו תוגש בקרוב ונערכים לכך.

65 מוטבים בצוואה

שמעון הלך לעולמו במאי 2009, ומעט לאחר מכן התייצב בפני המשפחה עו"ד גל גוטזגן, הציג את הצוואה שערך שמעון בפניו ושכללה הוראה ולפיה גוטזגן ינהל את העיזבון. הצוואה כללה 65 מוטבים שונים ובהם חברים, ידידים, קרובי משפחה ושותפים עסקיים של שמעון, שלהם הוא ציווה לחלק סכום כולל של 380 מיליון שקל. יתרת העזבון שמוערך בכללותו ב- 1.7 מיליארד שקל, אמורה להתחלק בין האלמנה והבת.

זמן קצר לאחר פטירתו של שמעון נשמעה לראשונה הטענה של וינקלר ששמעון התחייב להעניק לו 12.5% ממניות יכין חק"ל. הטענה אף נחשפה ב"כלכליסט" בספטמבר 2009. אלא שזמן קצר לאחר מכן נראה היה שהנושא ירד מסדר היום, ורק כעת, בחלוף ארבע שנים, הוא צף ועולה ומתפתח לכדי מאבק מר בין האלמנה לווינקלר.

בסביבת וינקלר נטען שהאלמנה הסכימה במפורש להעניק לו את המניות, ולטענתם אף עשתה בווינקלר שימוש במשך השנים כ"צינור מידע" למתרחש ביכין חק"ל. כעת, מסבירים המקורבים, כשהאלמנה כבר אינה זקוקה לו, היא מתנערת מהתחייבותה כלפיו.

לפי גרסת האלמנה, היא הולכה שולל בעקבות וינקלר, שהטעה אותה ומסר לה מידע שגוי. מקורביה טוענים שברשותם מידע ומסמכים נוספים שיחשפו רק בהמשך. כשהועלתה האלמנה להעיד בבית המשפט באחד התיקים הרבים שהתנהלו בין הצדדים, היא סיפקה פרטים על מה שידעה, לכאורה, על אותה התחייבות לוינקלר. עו"ד יוסי בנקל, שייצג את מנהל העיזבון גוטזגן, חקר את האלמנה. באותו שלב, מטרת החקירה היתה להוכיח שהתחייבות כזו לא היתה. "האם את מודעת לטענה", שאל, "שבעלך נתן מתנה 12.5% מפלסידו (החברה שמחזיקה ביכין חקל) למר פרץ וינקלר?".

האלמנה: "סופר לי על כך על ידי המנהל".

בנקל: "את רוצה להגיד לנו שבעלך נתן 12.5% ממניות פלסידו במתנה לאדם שאינו בן משפחה ולא שיתף אותך?"

האלמנה: "הוא אמר 'אני לא מרגיש טוב, את מי אהפוך מנהל יכין חקל בפלסידו?'. הצעתי הצעה והוא ביצע אותה, אבל לא ידעתי על כך עד לאחר מעשה".

"זו גרסה חדשה ומעניינת", תקף בנקל. "הצעת לבעלך לתת לפרץ 12.5% מנכס ששוויו מאות מיליוני דולרים?".

האלמנה: "בעלי אמר שהוא צלצל למנהל, ואמר 'אני רוצה לתת את זה למר וינקלר'".

מהדברים עולה לכאורה מודעות מצד האלמנה לטענת וינקלר שהמניות הובטחו לו. החקירה הזו התקיימה בדצמבר 2011. כמה חודשים לאחר מכן, שוב עלה הנושא בבית המשפט, הפעם בחקירה של וינקלר במסגרת התביעה של בית יתומים בעניין תרומה ששמעון הבטיח לכאורה. מהחקירה ניתן היה ללמוד שעד לפני שנה לפחות, היו היחסים בין האלמנה לוינקלר קרובים.

תביעת בית היתומים הוגשה ע"י שתי עמותות בנתניה שטענו שהובטחה להם תרומה של 7 מיליון דולר. האלמנה נאבקה בנחישות בתביעה וטענה באמצעות עו"ד שי רייכר ממשרד יגאל ארנון שמעולם לא התגבשה הסכמה אמיתית ומלאה של שמעון למתן התרומה.

בנובמבר 2012 זומן וינקלר להעיד מטעם האלמנה כדי לספר שבתור מי שהיה מקורב מאוד לשמעון שלפי מיטב ידיעתו אכן מעולם היתה הסכמה אמיתית להענקת התרומה.

בית היתומים, באמצעות עו"ד אבי וינרוט, ניסה לקעקע את אמינותו של וינקלר, משום שלכאורה הוא תלוי באלמנה לפרנסתו, כך שאין לשיטתם לתת אמון בדבריו. במהלך החקירה הזו נשאל וינקלר על עניין המניות, והוא התייחס לכך באריכות, כשחלק נכבד מהשאלות הופנו אליו על ידי השופט.

וינקלר נשאל אם הוא רואה עצמו קרוב לאלמנה והשיב שהוא אחד האנשים שעמם היא מתייעצת "די הרבה", והוסיף: "אני מניח שהיא מבצעת את מה שהמנוח אמר לה לבצע". וינרוט ביקש מוינקלר לאשר שזמן קצר לאחר ששמעון נפטר, הוא פנה לגוטזגן וטען שהובטחו לו 12.5% מהמניות.

וינקלר הסביר בתשובתו כי גוטזגן נסע לעו"ד שמייצג את פלסידו ובמסגרת שאלות לנושאים שהיו לו שם, "הוא גילה שהמנוח נתן לי 12.5% ממניות החברה".

השופט מטיל ספק

"אני קצת באפלה בסיפור הזה, ספר את הסיפור בצורה יותר ברורה", אמר השופט עופר גרוסקופף.

וינקלר השיב שבתחילת 2009, "לא יודע בדיוק באיזה תאריך, כי לא הייתי צד למהלך הזה... המנוח הודיע לעו"ד השוויצרי שמחזיק במניות האלה בנאמנות על זה שהוא נותן 12.5% ממניות החברה".

השופט נראה כמתקשה מעט להאמין: "זה נבע מרצון? כלומר, הוא בא יום אחד בהיר ואמר 'אני רוצה להעביר לך 12.5% מהחברה'?".

וינקלר השיב שהחברה היתה במצב קשה, כי היתה תביעה נגד מינהל מקרקעי ישראל (שלא הסתיימה עד היום) ואילו שמעון, לטענתו, רצה "מישהו שיוביל את המהלך".

"ובשביל שתוביל את המהלך הוא החליט שכדאי לתת לך 12.5% מהחברה?", המשיך השופט.

וינקלר השיב: "כנראה".

בהמשך הסביר וינקלר מדוע מעולם לא תבע את המניות ממנהל העיזבון. "למה לא תבעת?", שאל השופט.

וינקלר: "מסיבות השמורות עמי".

"מה הסיבות, אם אפשר לדעת?", המשיך השופט ללחוץ.

וינקלר: "לא רציתי להיכנס לזה. אני לא חושב שתביעה בבית משפט היא תהליך נכון".

לידי "כלכליסט" הגיע עותק של מכתב ששיגר שלשום עו"ד אילן אורלי המייצג את וינקלר ושבו מפורטות כל הראיות שמבססות לטענתו את המסקנה שהאלמנה היתה מודעת להתחייבות כלפי וינקלר, אף שזו לא הופיעה בצוואה.

"פרץ מיי פרטנר"

לפי אורלי, עורכי דינה של האלמנה אז, רם כספי וזאב שרף, קיבלו והבינו ממנה שהעברת המניות היא אמיתית, והוא אף טוען שהאלמנה ובתה חתמו על הסכמה להעביר את המניות באוקטובר 2009 במכתב. לפי המכתב, האלמנה נהגה לקרוא לוינקלר במשך "כל השנים האחרונות 'מיי פרטנר', וזאת לא בכדי ולא בטעות", קובע אורלי.

בסוף מכתבו, קורא עו"ד אורלי "לשלושתכם גם יחד, ובוודאי שגם לאנג'לה באמצעותכם, לקיים ולגרום לרישום העברת המניות לידיו של וינקלר באופן מיידי בהתאם להעברה המפורשת של סמי שמעון שגובתה בהוראה בלתי חוזרת של אנג'לה והבטחות והצהרות רבות מספור שכך יהיה, שעליהן הסתמך פרץ, שהמתין עד היום בלי לתבוע את מימוש זכויותיו לאלתר".

במקביל, חושף אורלי במכתבו שוינקלר זומן בימים האחרונים לשימוע לפני פיטורים.

יתר היורשים מתעוררים

"היורשים הקטנים הפכו שבויים בקרב בין מנהל העיזבון לאנג'לה"

 

בתוך כך, שניים מהיורשים הרבים של שמעון הודיעו בימים האחרונים על התנגדות למינוי עו"ד שי רייכר למנהל העיזבון במקום גוטזגן. זוג היורשים שטוענים ששמעון ציווה להם 4 מיליון דולר, טוענים שצו המניעה שנתן השופט עופר גרוסקופף בתביעת בית היתומים נגד העיזבון מהווה "שינוי נסיבות חמור המצדיק לאלתר התערבות שיפוטית". לדבריהם, צו המניעה מכניס את רייכר לניגוד עניינים שמונע ממנו למלא את תפקידו באופן ראוי לטובת יורשי המנוח.

לפי טענת היורשים לא נראה שיש אפשרות מעשית שלפיה רייכר יוכל כמנהל עיזבון לממש את הסדר הגישור או לאכוף על האם ובתה להעביר לעיזבון 23.5 מיליון דולר, הסכום שעליו הוסכם בהסדר. לכן הם מבקשים שלתקופת הביניים ועד שתושלם חלוקת הכספים ליורשים ימונה מנהל עיזבון זמני או בעל תפקיד אחר.

זוג היורשים טוענים באמצעות עו"ד דן בן נר, שכמו יתר היורשים הם המתינו יותר מ־4 שנים לקבלת חלקם וסמכו ידם על גוטזגן שמונה על ידי שמעון עצמו. לטענתם, התברר להם שתקופה ארוכה נוהל בין גוטזגן לאלמנה והבת באמצעות רייכר מאבק מתיש וממושך ונראה שהאלמנה והבת נקטו "כל דרך אפשרית" כדי "להכשיל ולסכל כל פעולה של מנהל העיזבון למכור ולממש נכסים". הטענה היתה שמימוש הנכסים או מכירתם יפגע באינטרס השיורי של האלמנה והבת, שאמורות לקבל את מה שיוותר לאחר החלוקה.

"נראה שיורשי המנה הפכו לשבויים או לבני ערובה במסגרת אותה מלחמת הורדת ידיים בין מנהל העיזבון לאלמנה והבת באמצעות עו"ד רייכר", טוענים השניים, ומוסיפים שמשך כל השנים מאז נפטר שמעון לא השכילו היורשים האחרים לאחד כוחות ולמנות במשותף נציג שידאג לקידום עניינם וכך קולם לא נשמע והם הותירו את שדה המערכה למלחמת התשה בין גוטזגן לאנג'לה שמעון ובתה.