מובילי דלק התחמקו מתשלומי מס של 5 מיליארד שקל

בשלהי המחאה החברתית של קיץ 2011, קצת אחרי שמערכת החינוך יצאה לדרך עם שנת לימודים חדשה, פורסם דו"ח ועדת טרכטנברג לטיפול בבעיות יסוד כלכליות וחברתיות במשק. מה לא הבטיחו שם? שינוי מקיף בתחומי הדיור, החינוך, המיסוי, התחבורה הציבורית והריכוזיות במשק. כחלוניזציה של מעמד הביניים שנאנק תחת עול יוקר המחיה.

העלות של מימוש כלל המלצות ועדת טרכטנברג הוערכה ב־6 מיליארד שקל לשנה, סכום שממשלת ישראל לא הזדרזה לבזבז, בטח לא בבת אחת. אולם מבדיקת "כלכליסט" עולה שמדי שנה נעלמים למדינה מאות מיליוני שקלים בהברחות דלקים מישראל לשטחי יהודה ושומרון.

כך עובדת השיטה: על פי הכללים הנהוגים כיום, מכליות דלק שעוברות אל מעבר לקו הירוק פטורות מתשלום מס דלקים (בלו). מדובר במס שהמדינה גובה על רכישת הדלקים ומשקלו מ"עוגת מחיר הדלקים" הוא אחד הבולטים. לשם המחשה, 41.6% ממחיר כל ליטר בנזין ברמת אוקטן 95 שנמכר כיום בתחנות הדלק מהווה מס ישיר (בלו).

רשות המסים מנהלת כבר תקופה ארוכה חקירה בנושא, שהניבה מעט מאוד תוצאות. ברשות חוששים כי נהגי משאיות ישראליות חוצים את הגבול לרשות הפלסטינית ללא תשלום הבלו, עושים סיבוב קצר מעבר לקו הירוק, חוזרים לישראל עם מכלית מלאה או מלאה ברובה, ומוכרים את הדלק בצורה פיראטית לתחנות שונות שמתופעלות בבעלות פרטית. השורה התחתונה - נהג המשאית מוכר את הדלק במחיר נמוך ממחיר המחירון וגוזר קופון בזכות הפטור ממס, בעל התחנה חוסך כמה שקלים על כל ליטר בנזין או סולר ומוכר את הדלק במחיר מלא. מי שמפסיד מהתרגיל הם קופת המדינה ואזרחי ישראל, שאיבדו בדרך זו מיליארדי שקלים של מיסוי בעשור האחרון, על פי ההערכות.

מנהל רשות המסים משה אשר. פגישה מכרעת במרץ | צילום: עמית שעל

המדינה נזכרת לפקח אחרי הפסדים של מיליארדים

כדי לפתור את הבעיה החליטו משרד האנרגיה, בשיתוף המינהל האזרחי ורשות המסים, לקדם באחרונה תכנון להקמת שלושה מסופי דלק חדשים שדרכם יעברו כלל הדלקים מישראל לרשות הפלסטינית. מדובר באחד מפרויקטי תשתיות הדלק הגדולים שהוקמו בישראל בעשור האחרון, כאשר העלות המשוערת לבניית שלושת המסופים, לרבות אמצעי ביטחון ובינוי, היא מיליארד שקל. על פי התכנון המוקדם, שלושת מסופי הניפוק יוקמו בתרקומיא, בית אריה ושער אפרים, כך שכל כניסת הדלקים לרשות הפלסטינית תיעשה רק דרכם ולאחר פיקוח.

הכוונה להקים מסופי ניפוק דלקים, שדרכם יעברו כל הדלקים מישראל לרשות הפלסטינית, אינה חדשה והיא נידונה במוסדות התכנון ובמשרדי הממשלה כבר יותר מעשור. למעשה, כבר ב־2004 הזהירו בכירי האוצר, חברות הדלק ורשות המסים שקיים חשש של אובדן הכנסות למדינה בהיקף שנתי של 400 עד 500 מיליון שקל כתוצאה מאי־פיקוח על תנועת הדלקים מישראל לרשות הפלסטינית. על פי ההערכות, בעשר השנים האחרונות הסב התרגיל הזה הפסד של בין 4 ל־5 מיליארד שקל לקופת המדינה. הקמת המסופים תימשך בין שנתיים לשלוש שנים, ובינתיים צפויה המדינה לאבד הכנסות בהיקף של 1.5–1 מיליארד שקל נוספים.

הפלסטינים חוששים להעניק לישראל שליטה על הדלק

ב־12 במרץ הקרוב אמורה להתקיים פגישת מטה מכרעת בנושא בין הצדדים המעורבים, עם אפשרות להשתתפות של נציגי הרשות הפלסטינית. הבעיה העיקרית היא השאלה אם מסופי הניפוק יוקמו בשטח מדינת ישראל או בשטחי הרשות הפלסטינית, כאשר החשש הגדול של הפלסטינים הוא שישראל תחזיק את היד על השיבר של הדלקים שלהם, באופן דומה לאופן שבו היא כבר שולטת כיום על השאלטר של החשמל ועל ברז המים של הרשות. מבחינתם של הפלסטינים, מדובר בעוד סממן מבשר רעות של שלטון ישראלי, ודווקא בתקופה של שיחות בניסיון להשגת הסכם מדיני.

בעיה שנייה שהמדינה מתחבטת בה היא כיצד לממן את העלות הגבוהה של הקמת המתקנים הללו בתקופה של גירעון תקציבי. אחת האפשרויות שהועלתה לאחרונה היא מימון של עד שליש מעלות ההקמה באמצעות העלאת המס שגובה המדינה מחברות הדלק עבור הולכת הדלקים.

כפי שנחשף ב"כלכליסט", בימים אלו עורכת המדינה שימוע לחברות הדלק טרם הקפצת מחירי העברת הדלקים בתשתית הלאומית. על פי ההערכות, העלאת היטל הובלת הדלקים תניב למדינה כ־100 מיליון שקל בשנה, כך שלאחר שלוש שנים מהלך כזה יכסה כשליש מעלויות הקמת מסופי הדלק.

ברשות המסים סירבו להתייחס לידיעה.