לא מקבלים ממתקים מזרים, לא לוקחים מתנות מפייסבוק

למה אסור לשלם לפייסבוק

בעלי עמודים בפייסבוק שמים לב כבר שנים שהחברה מתעללת בהם ומשנה את האלגוריתם שלה פעם אחר פעם, במה שנראה כמו נסיון בוטה לגרום להם לשלם לה. פייסבוק העניקה לבעלי העמודים את המנה הראשונה של חשיפה בחינם - ועכשיו, כשהם התמכרו לפרסום ולהררי לייקים מדי יום, היא רוצה את התשלום שלה.

כדי לגרום להתמכרות בקרב מפעילי העמודים, פייסבוק העניקה לפני כמה שנים 50 דולר לפרסום עצמי לבעלי עמודים. מי שהשתמש בהם, או סתם שילם לפייסבוק, ראה מיד צמיחה במספר המשתמשים - וכשהפסיק לשלם, צניחה חדה בתעבורה. מה קורה פה?

ובכן, לבלוגר דרק מילר, שמפעיל פודקאסט פופולרי בתחום המדע, יש תיאוריה. הוא השתמש ב-50 הדולר שפייסבוק העניקה לו, ותוך זמן קצר קיבל 80 אלף לייקים חדשים. הוא היה מרוצה וזה נשמע לו סביר, משום שזה היה מספר דומה למספר העוקבים שלו ביוטיוב.

אבל מילר גילה תוך זמן קצר שהעניין של המשתמשים בעמוד שלו צונח. הוא הפעיל כמה כלי ניתוח והגיע למסקנה חד משמעית: הקוראים המעוניינים של העמוד שלו מגיעים בעיקרם מהעולם הראשון, והם גם אלה שמביעים את עיקר העניין בעמוד. מצד שני, 80,000 הלייקים שהוא קיבל מפייסבוק אחרי ששילם לה, מגיעים בעיקרם מהעולם השלישי, ממדינות כמו מצרים, הודו, בנגלדש, אינדונזיה ועוד - ואף שהם מהווים רוב גדול מכלל הקוראים שלו, הם מהווים רק אחוז אחד מכלל המעורבות בעמוד; לייקים, תגובות וכדומה.

לא ברור איך, ומילר נזהר שלא לומר שזה קרה בזדון, אבל פייסבוק מכרה לו 80,000 לייקים מזויפים. יש לכך השפעה שלילית מאוד: כשאתם מפרסמים פוסט, פייסבוק שולחת אותו למדגם של קוראי העמוד שלכם. אם הם מביעים עניין, היא מפיצה אותו גם לחלק גדול יותר מהשאר. אם רוב הלייקים שלכם אמינים כמו דובר ממשלת סוריה, הקוראם לא יגיבו למדגם של פייסבוק - וכתוצאה מכך התוכן שלכם לא יגיע לרוב קהל היעד. זה יאלץ אתכם להוציא כסף על קידום פוסטים. מילר מנומס מכדי לומר את זה, אבל אני מרשה לעצמי לתהות אם זו לא בדיוק המטרה. 

ואם עדיין היו לכם מחשבות על קידום העסק שלכם באמצעות פייסבוק, למדו את לקחה של Upworthy: זו היא חברה שמקדמת תוכן ויראלי, אבל בדגש על תוכן שיש לו חשיבות חברתית. בנובמבר האחרון, התוכן של אפוורת'י הגיע לכ-90 מיליון משתמשים ברחבי העולם. בדצמבר פייסבוק שינתה את האלגוריתם שלה. התעבורה של אפוורת'י נחתכה תוך חודשיים ב-46%. לקח: לא לסמוך על פייסבוק - ובטח שלא להשעין עליה עסק.

האח הגדול שמעסיק אותך

מנכ"ל AOL, טים ארמסטרונג, הצליח לעורר בסוף השבוע עוד סופת אש, אחרי שהאשים את השינוי שעשה בתכניות הפנסיה של העובדים שלו בכך שב-2012 נאלצה החברה לשלם לשתי נשים עם "לידות בעייתיות" סכומים גדולים של כסף. בינתיים, ארמסטרונג כבר הספיק להתנצל והחברה שינתה במהירות את המדיניות שלה וחזרה לתכנית הפנסיה הקודמת, אבל התקרית עדיין מעוררת שאלות. מטבע הדברים, AOL מסרבת לענות עליהן.

הבולטת שבהן היא איך ארמסטרונג ידע בכלל על כך. אחרי הכל, ל-AOL יש אלפי עובדים ולמנכ"ל לא אמור להיות מושג על המצב של כל אחד ואחד מהם. התשובה העגומה היא שהיום יש לרשות המנהלים כלים של כריית מידע. הם יכולים לדעת הכל על העובדים שלהם. הם יכולים לדעת את פרטי מצבו הבריאותי של כל אחד מהם.

ובארה"ב, שם ביטוח רפואי הוא סיוט של ממש, זה יכול להיות שיקול בשכירה או פיטורין של עובד. אם יש לך מצב בריאותי נדיר, החברה שלך עשויה לשלם פרמיה גבוהה יותר לחברות הביטוח. כתוצאה מכך, אם וכאשר החברה תצטרך לפטר אנשים, התוצאה האיומה עשויה להיות שדווקא אלו שזקוקים יותר מכל לביטוח רפואי שהם לא יכולים להרשות לעצמם כמפוטרים, יהיו אלו שיפוטרו ראשונים. זה ההגיון הכלכלי של הקפיטליזם, אחרי הכל: מקסימום תועלת מהעובד במינימום עלות.

כמובן, על פי אותו ההגיון, החברה עשויה להמנע מלשכור עובד שמצבו הבריאותי לא שפיר. מאחר ויותר חברות משתמשות בכלים כאלה, התוצאה הסבירה היא שתוך זמן לא רב, יהיה מעמד של אנשים שבשל מצבם הבריאותי (אף, חשוב להדגיש, שהם עובדים מתפקדים לגמרי) ימצאו שאין אף מעסיק שמוכן לשכור אותם. מאחר והחוקיות של אפליה כזו מוטלת בספק, סביר להניח שהמעסיקים יצטרכו למצוא שקרכלשהו לשם כך. אפשר לסמוך עליהם שהם יסתדרו.

טיל מונחה מטא-דאטה

חשיפה חדשה של גלן גרינוולד, באתר החדש The Intercept מאירה פן אפל במיוחד של כריית המידע שמבצעת ה-NSA. גרינוולד, שזינק לתשומת לב עולמית אחרי שהיה בין המובילים בפרסום החשיפות של אדוארד סנודן, קושר כעת בין ה-NSA ובין התנקשויות מהאוויר, שהפכו בשנים האחרונות לחלק מרכזי מהמלחמה בטרור או במה שעשוי להפוך לטרור.

שני מפעילי מל"טים לשעבר, שאחד מהם פעל בצבא האמריקאי והשני בפיקוד המשימות המיוחדות של ארה"ב, אמרו שלעתים קרובות המידע שעליו נשען מפעיל המל"ט כשהוא בא לירות על מטרה הוא מטא-דאטה שאספה ה-NSA.

לטענת מפעילי המל"טים, מבחינת ה-NSA די שהמטרה נושאת מכשיר סלולר שבעבר הוחלט שהוא שייך למטרה בכירה כדי לאשר ירי לעברה. כלומר, הירי מתבצע לא על ידי זיהוי האדם, אלא על ידי זיהוי המכשיר שהוא נושא.

מכשירים סלולריים, כידוע, מסוגלים להחליף ידיים ואפילו די בקלות. ניתן למכור אותם או לתת אותם במתנה. מפעילי המל"טים אומרים חד משמעית שברור להם שאנשים חפים מפשע נהרגו כתוצאה מהמדיניות הזו. הפעילים הבכירים בארגוני הטרור מודעים לכך שהמטרה היא מכשיר הסלולר שלהם ולכן הם לעתים קרובות נפטרים מכרטיס ה-SIM שלהם או מעבירים אותו למישהו אחר. מטרות שלא מודעות לכך שהן על הכוונת מוסרות לעתים את המכשיר לבן משפחה או ידיד.

בממסד הבטחוני האמריקאי טוענים שכדי לבצע התנקשות, יש צורך בשני מקורות מודיעין. הבעיה היא ששני המקורות האלה יכולים להיות מקורות סיגינט, כלומר להגיע שניהם מה-NSA, ללא שימוש במודיעין אנושי שיכול לזהות את המטרה.  

קצרצרים

1. פאדיחה: האקר הצליח לשים יד על פרטי כרטיס האשראי של דיוויד מרקוס ויצא למסע קניות מטורף עם המידע הזה. למה פאדיחה? כי מרקוס הוא נשיא פייפאל, חברה שמתמחה בעסקאות מקוונות ובהגנה על מידע המשתמשים. מרקוס כתב בתגובה שאם העסק שבו העביר את כרטיס האשראי המאובטח שלו היה מקבל פייפאל, זה לא היה קורה. זה נשמע באופן חשוד כמו מה שהיחצ"ן שלו היה אומר במצב כזה.

2. לא רק בסן פרנסיסקו, לא רק גוגל: המחאה החברתית נגד ג'נטריפיקציה מגיעה גם לסיאטל - והמטרה הראשונה שלה היא אוטובוסים של עובדי מיקרוסופט. פעילים חסמו את דרכם של האוטובוסים וחילקו לעוברים ושבים עלונים שהכותרת שלהם היא "הג'נטריפיקציה נעצרת כאן". המטרה שלהם היא למנוע מסיאטל ללכת בדרכה של סן פרנסיסקו ולהפוך למקום שמתאים רק לאנשי הייטק עשירים מדי.  

3. דיווחנו שלשום על כך שגוגל אולצה לפרסם הודעה רשמית ומובלטת בדף הצרפתי שלה, על כך שרגולטור הפרטיות של צרפת, קנס אותה ב-150,000 יורו בשל הפרת החוק המקומי. בסופו של דבר גוגל צחקה אחרונה: היא נאלצה לפרסם, בין השאר, את הקישור לאתר של רשות הפרטיות CNIL. המון גולשים ראו את הקישור, הסתקרנו באשר ל-CNIL והקליקו. התוצאה: האתר קרס.  

4. מכירים את האפליקציה לילדים שזכתה לכינוי "חתול הכאפות", Talking Tom Cat? אז החברה שמאחוריה אומרת שהיא סופרת 230 מיליון משתמשים מדי חודש, ושהאפליקציות שלה הורדו מיליארד וחצי פעמים מאז שהראשונה שבהן יצאה, ב-2010. אלה נתונים שטובים משמעותית מנתוני השימוש של טוויטר, למשל.