מי יאתחל מחדש את הדסה?

ההנחה שהדסה לעולם לא תיפול היא המשך של הבריחה מהמציאות והעברת האחריות לתיקון ל"אמא מדינה" ול"אבא מהאוצר", בעוד הדודה מאמריקה כבר מזמן לא יכולה להושיע. השאלה העומדת לדיון ציבורי היא כיצד ניתן להקים את הדסה החדשה על גבי הריסות הדסה הישנה, מבלי לאבד את הנכסים האנושיים, המקצועיים, האקדמיים והטכנולוגיים שנבנו במשך קרוב למאה שנותיו של המוסד המפואר שהזדקן?

האמת היא, בניגוד מוחלט לקריסת המערכות המטויחת המתקיימת בהדסה מזה שנים ונחשפת כעת, שעם אנשי המקצוע, הידע, הטכנולוגיה, המסירות והמסורת המקצועית הקיימים בהדסה אפשר לקיים בית חולים אקדמי חזק ויציב כלכלית שנותן שירות איכותי לאוכלוסייה הירושלמית. ואולם, מהלך כזה דורש מנהיגות מובילת שינוי והתערבות בכיוון שונה מהותית ממה שעולה מההכרזות הנשמעות בימים אלו בתקשורת. ההכרזות הנשמעות מפי גורמים בכירים בהנהלת הדסה, באיגוד הרופאים ובממשלה, ומצביעות על כיוון פעולה שבאופן פרדוכסלי מונע את טיפול השורש הדרוש, צפויות להוביל את המרכז הרפואי משלב הקריסה שבו הוא מצוי כיום לשלב התפוררות שממנו לא תהיה תקומה.

״לא ניתן להדסה ליפול!" הכרזתם הפומבית של שרת הבריאות ושר האוצר יכולה רק לעכב את הצלת המרכז הרפואי הגדול בישראל; כך גם הכרזת ארגון "נשות הדסה" המשוכנעות כי "המרכז הרפואי הדסה ימשיך להתקיים לעד", תורמת לאשליה ולהטעיה יותר מאשר להחלמה. למרות שקופתן של נשות הדסה התרוקנה וביכולתן להעמיד רק סיוע כספי זניח, הן עדיין מהוות נטל ניהולי התורם להמשך שימור הארגון הישן והסתאבות מערכות הניהול (הממשל התאגידי). ההטעיה כאילו "הדסה היא מרכז רפואי אסטרטגי שלא יוכל ליפול" היא מסוכנת, מטשטשת חושים ומונעת פעולה רדיקלית הנדרשת לטיפול בבעיות השורש בדרך לבניית הארגון מחדש.

התנהגות ההנהלה הנוכחית של הדסה – למשל בפנייה הכוחנית, החד-צדדית לבית המשפט לקבלת מעמד של 'ארגון בהקפאת הליכים', ללא הכנה והידברות מוקדמת עם כלל בעלי העניין – מעידה על היאחזות נואשת בדפוסי הפעולה הקיימים. כך גם הפעלת הלחץ המשולב של ההנהלה והועדים על ממשלת ישראל, שקיפחה כביכול את הדסה, בדרישה להעברת חבילת סיוע ממשלתית בהיקף 500 עד 600 מיליון ₪ מכספי הציבור שעלולה להתברר כהזרקת מנת סם כבד להרדמת המערכת לכמה חודשים.

מי ישבור את מעגל ההכחשה ואת דחיית הטיפול בבעיות השורש?

קבוצת ה"עלית" של רופאי השר"פ בהדסה, בהיעדר מנהיגות המסוגלת להוביל התייעלות וצמיחה ביחד עם תגמול ראוי על הישגים, מבקשת לשמר את התרנגולת שהטילה (בעיקר עבורם ) ביצי זהב. ועדי הרופאים, הנראים כמנוצלים על ידי ההנהלה להפעלת לחץ על האוצר, גם הם שותפים פעילים במאמץ השימור ומניעת הערעור בדרך של "הכלת" המשבר ומניעת טיפול בגורמי השורש, בעוד מה שנחוץ הוא בניית הארגון מחדש בדרך של התאמת המבנה הארגוני ובניית תהליכים יוצרי-ערך לחולים.

מסירותן של האחיות, הסובלות ממחסור כרוני בכוחות סיעוד, מקשה עליהן כנראה להפנים את העובדה שהדסה מוכרחה לעבור ניתוח מציל-חיים. מתוך מחויבותן לחולים הן סיגלו לעצמן את דפוסי ההתנהגות של עובדים מסורים הפועלים במערכת שבורה, כאילו מדובר בגזר דין משמיים.

גם ועד עובדי המנהלה והתחזוקה, שזכה לכמה פירורים של טובות הנאה (אישיות וקבוצתיות) כדמי שתיקה ושימור הקיים, מעדיף להיאחז בקש המוכר במקום להסתכן בהתמודדות עם הלא-נודע הכרוך בשינוי העומק הנחוץ.

החולים הרגילים (אלה שאינם מטופלי שר"פ, בעלי ביטוח פרטי, "פרסונל", תיירי מרפא, פוליטיקאים או מקושרים אחרים) ממתינים להפניה למחלקות האשפוז במשך ימים בחדר מיון חנוק העולה על גדותיו, חשופים להדבקות זיהומיות ולמבטיהם של עשרות מבקרים שבאו לסעוד את יקיריהם בהיעדר כוח סיעודי זמין. אל אלה מצטרפים אלפים הממתינים ללא אלטרנטיבה רפואית שבועות וחודשים בתור לניתוח אלקטיבי, במחיר של סבל ולעתים אף אובדן חיים שלא לצורך. כך, אלפי עובדים מסורים, מקצועיים ונאמנים לכודים חסרי אונים במערכת המתקשה ליצור ערך ללקוחותיה.

ארגון "מת מהלך"

זה כשני עשורים הדירקטוריון, ההנהלה והוועדים עושים (במודע או שלא במודע) יד אחת להכחשת בעיות השורש ולטיפול סימפטומטי בפתולוגיות הארגוניות באמצעות תרופות משככות כאב. מאמצי ההכלה, ההכחשה וההדחקה כשלו. המערכת החיסונית הפנים-ארגונית קרסה, ופעולות התיקון היזומות – "טיפול מונע", "תוכנית הבראה", "שינוי מבנה ארגוני" או "קידום מצוינות תפעולית" – הפכו בלתי רלוונטיות. הדסה נותרה, למעשה, כארגון "מת מהלך" ומונשם מלאכותית.

לשם הובלת מהלך משמעותי לבניית הדסה מחדש נדרשת הנהגה של ממש , לא "הנהלה מקצועית" הפועלת מתוך תפיסת ניהול היררכית מיושנת. מי שמבקש לבנות את הדסה החדשה חייב לפתוח בהידברות מערכתית ולהוביל מהלך הכרוך בערעור הקיים ובגיבוש דרך משותפת לכלל בעלי העניין.

את החלל המנהיגותי הקיים בהדסה יש למלא בהנהגה בעלת אומץ ויושרה להביט במציאות. הנהגה שתיצור דיון ציבורי פתוח מתוך הבנה שללא ערעור המבנה הארגוני הישן, לא ניתן יהיה ליצור חזון מעורר תקווה והשראה או לבנות תהליכים יוצרי-ערך לחולים ולעובדים.

להדסה נדרשת הנהגה שלא תתבצר בחדרי ישיבות אטומים ותייצר "תוכנית הבראה" חסרות שחר המונחתות חד-צדדית ממעלה הפירמידה. לבניית הדסה החדשה נדרשת הנהגה שתשכיל לגבש מחדש, במשותף עם כלל בעלי העניין, את תכלית המרכז הרפואי ובכך תיצור תנועה נגדית שתרתום ותגייס את העובדים והציבור הישראלי לתמוך באתחול הדסה מחדש.

ד"ר בעז תמיר Boaz@worldview.biz