לא כל "שותף" הוא שותף

שופט ביהמ"ש המחוזי בת"א שאול שוחט חידד לאחרונה את השאלה אם מי שסבור שהוא "שותף" הוא אכן שותף הנמצא ב"קשרי שותפות" בעסק.

הנתבעים והתובע סיכמו שהתובע יצטרף לעסקם ויקבל 25% מרווחי העסק. הנתבעים כינו אותו "שותף לרווחים". לא נעשה ביניהם שום הסכם בכתב. התובע קיבל את חלקו ברווחים כמשכורת חודשית בסכום קבוע, ואם סכום זה היה נמוך מ-25% מרווחי העסק, הוסיפו לו הנתבעים את ההפרש עד לגובה של 25% מהרווחים, אך כאשר הסכום הקבוע היה גבוה מ-25% מהרווחים, הוא לא קיבל תוספת.

לימים התפרק העסק, והתובע דרש לקבל חשבונות ופרטים מהנתבעים בטענה שהוא, כשותף, זכאי, בין השאר, לרבע מנכסי השותפות. הנתבעים לעומתו טענו שלא היה שותף אלא שכיר בלבד, ולטענתם קיבל את מלוא שכרו.

ביהמ"ש מצא שאכן התובע אינו במעמד של שותף, אלא שכיר, למרות שהנתבעים כינו אותו "שותף", ודחה את תביעתו. הנימוק העיקרי היה שהשתתפות ברווחים בלבד אינה מקנה לו מעמד של שותף. השאלה אם אכן קיבל את מלוא שכרו – הועברה לבית הדין לעבודה.

מה הם "קשרי שותפות"?

דיני השותפויות קובעים שלעניין קיומה של שותפות, מכריע תוכנה של ההתקשרות ולא המונחים בהם השתמשו הצדדים. כאשר אין הסכם בכתב, הנטל להוכחת קיומם של קשרי שותפות מוטל על הטוען לקיומם. אמנם פקודת השותפויות רואה בקבלת רווחים מרווחי העסק ראיה לכאורה שהמקבל הוא שותף בעסק, אלא שייתכנו מקרים בהם קבלת רווחים אינה מחייבת בהכרח את התוצאה שמדובר בקשרי שותפות, כפי שנראה להלן.

יש להבחין בין "קשרי שותפות" לבין צורות שיתוף שאינן עולות כדי קשרי שותפות. ניתן לחלק צורות שיתוף אלה לשניים: שיתוף שאינו נובע בהכרח מהסכם ושיתוף הנובע מהסכם. הראשון, שהוא שיתוף בנכסים (כגון יורשים שירשו רכוש משותף או רכישה משותפת של נכס המניב רווחים כגון דמי שכירות), אינו יכול להיות קשרי שותפות מאחר שביסוד "שותפות" חייב להיות הסכם.

העדר סיכון של הפסדים מצביע לכאורה שצורת השיתוף אינה "שותפות". סיכון של אי קבלת רווחים אינו סיכון של הפסדים. פקודת השותפויות מונה דוגמאות של צורות שיתוף גם אם הוא נובע מהסכם, בהן הקשר אינו של "שותפות": נטילת חלק בהכנסה ברוטו מהנכסים, פרעון חוב מתוך רווחי העסק, גמול חוזה עבודה או חוזה שליחות בחלק מהרווחים, יורש המקבל בדרך של תשלום חלק מהרווחים (דוגמה לכך היא מקרה של פטירת שותף – כשבן זוגו או ילדו מקבלים חלק מרווחי העסק שהנפטר היה שותף בו), קבלת רווחים כתמורה על מכירת מוניטין, וריבית בשיעור משתנה לפי רווח העסק או חלק ברווחים עקב הלוואה לעסק, אינם "קשרי שותפות".

כאמור, קבלת רווחים מעסק מצביעה לכאורה על קשרי שותפות, ואז עובר נטל ההוכחה על כך שלא נוצרו קשרים כאלה, הטוען זאת. חלוקת רווחי הנטו והשתתפות בהפסדים, המסכנים את ההשקעה, הם מסימני ההיכר בדבר קיומה של שותפות. המבחן החשוב הוא של חלוקת הפסדים, גם אם אין רווחים. העדר סיכון כלשהו של הפסדים, אלא רק קבלת רווחים, מצביע שצורת השיתוף אינה "קשרי שותפות".

אך אותו "שותף" מסתכן אם יציג עצמו בפני אחרים כשותף, וכתוצאה מהתחזות זאת יהיו כאלה שיתנו לשותפות אשראי, גם ללא ידיעתו. במקרה זה, קובעת פקודת השותפויות, הוא יהיה חב כשותף כלפי אותו אדם, כאילו היה שותף לכל דבר, להחזרת האשראי כולל לכל ההפסדים שייגרמו לראותו נותן אשראי.

(ת"א 29617-04-10 אברהימי נ' גלזר ואח', פסה"ד מיום 23.1.14)

דוד א' פרנקל הוא פרופ' אמריטוס בפקולטה לניהול באוניברסיטת בן גוריון ופרופ' בבית הספר למשפטים במרכז האקדמי כרמל בחיפה. חיבר את הספר "דיני השותפות בישראל"