אבי ליכט מציע פתרון לאיבוד השליטה בשל חוק הריכוזיות

"המטרה בחוק לא היתה שחברות יאבדו שליטה בחצי השנה הקרובה, ולאלה שפנו אלינו אמרנו שנטפל בבעיה על ידי החרגתן. כמו כן, בחלק מהחברות יבוצעו שינויים בהסדרים בין בעל השליטה לבין שאר המחזיקים, כך שלא יתרחש איבוד שליטה בחצי השנה הקרובה". כך ציין אבי ליכט, המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, בדיון שעסק בחוק הריכוזיות במסגרת "פורום שווי הוגן", הפועל במרכז הבינתחומי בהרצליה.  

חוק הריכוזיות מחייב כי בתוך חצי שנה ישונה מבנה הדירקטוריון של החברות בתחתית הפירמידה (שכבה שלישית ומטה), כך שרוב הדירקטורים יהיו בלתי תלויים בעלי תנאי כשירות נוקשים. בעל השליטה יכול להציע את הדירקרטורים האלו. בנוסף, בחברות אלו החוק קבע נוסחה למינוי דח"צים שלפיה מספר הדח"צים צריך להיות שווה למספר הדירקטורים, לחלק ל־2, מינוס אחד ומעוגל כלפי מעלה.

בחירתם בפועל של הדח"צים נעשית על ידי רוב מקרב המיעוט. הדרישה השנייה מובילה לאיבוד שליטה חשבונאית במקרה שבו בעל השליטה לא ממנה את כל הדירקטורים הפנימיים, למשל: במסגרת הסכם בעלי מניות. לכך יש השפעה על חברות גדולות בשוק, לדוגמה השליטה של בי־קום בבזק ודסק"ש בשופרסל. בהתאם לדרישת החוק, בתוך חצי שנה מכניסתו לתוקף היו אמורות חברות אלו לאבד את השליטה בחברות המוחזקות, אולם ליכט, שהיה מעורב בהליך חקיקת חוק הריכוזיות, הרגיע וציין כי איבוד שליטה בשל סעיף זה לא יתרחש.

לא תהיה מכירת חיסול

"קראתי את הפרוטוקולים של הכנסת בנושא חוק הריכוזיות ואני רואה להט חקיקתי. זה לא מצב רצוי, חקיקה צריכה להיעשות באיפוק. המטרה היתה לפתור בעיות בנוגע לשתיים או שלוש קבוצות גדולות, וכדי לעשות זאת העבירו חוק מוגזם שנוגע לכל השוק", כך אמר עו"ד דוד חודק במסגרת הפורום.

פרופ' יורם עדן שיגר בעניין מסר מרגיע לבעלי המניות. "בארץ יש היסטוריה של חברות שהכריחו אותן למכור אחזקות והתוצאה היתה טובה במיוחד. למשל, בנק הפועלים נאלץ למכור את בנק אוצר החייל ועשה זאת בסכום גבוה במיוחד. דוגמה נוספת היא הבנקים, שנאלצו למכור את קופות הגמל וקרנות הנאמנות וקיבלו עבורן סכומים גבוהים מאוד. אם מכריחים מישהו למכור אחזקה בתוך שש שנים, זה לא אומר שזה יתבצע במכירת חיסול", סיכם עדן.

לדעת חודק, אין בנמצא שחקנים ישראלים שיבקשו לנצל את ההזדמנויות שייוצרו כתוצאה מחוק הריכוזיות, ולפיכך רק המוסדיים יישארו. "המוסדיים לא יכולים להחזיק בגרעיני שליטה ולכן אלה יתפזרו, ואז אנשים ייקחו פוזיציות מיעוט של 20% בחברה ציבורית א' שמחזיקה ב־40% בחברה ציבורית ב'. בסופו של דבר האחזקה שלהם בחברה למטה תהיה 6%–8%", אמר חודק. "במה המצב הזה שונה מהמדרג של אי.די.בי? בסופו של דבר, אחרי כל הבלגן הזה, נחזור לנקודת ההתחלה".

איש העסקים ירון ייני ציין כי "האסטרטגיה בישראל היא לקחת פוזיציית מיעוט בחברות. באופן כזה לא נכנסים לאש הניהול מצד אחד, ומשיגים סמכויות רבות בהתערבות בחברה מצד שני. מי שייפגע מכך יהיה הציבור. ההזדמנויות העסקיות שייפתחו בעקבות החוק יהיו עבור כמה גופים בלבד ולא עבורו".

סוגיית המינוף לא נפתרה

אחד החששות שהועלו בדיון הוא כי חוק הריכוזיות לא מספק פתרון לסוגיית המינוף המופרז בחברות הפירמידה. "החולי שהתגלה במבנה פירמידות השליטה הוא המינוף, שהופך כל תנודה קלה למשבר", אמר פרופ' אמיר ברנע. "למעשה, אין שום מגבלה לבנות את המינוף בחברות פרטיות".

ליכט מצדו הבהיר כי ישנו סעיף בחוק העוסק במגבלות אשראי. "נכון שהחוק לא מטפל באופן ישיר בנושא המינוף, אך יש חובה על הרגולטורים לקבוע מגבלת אשראי כללית על הקבוצה בשלמותה, וזה אמור לטפל בכך", הדגיש. 

אבי ליכט | צילום: אוראל כהן